רני שחר (צילום: עמית ישראלי)
האבא של "סאני". רני שחר | צילום: עמית ישראלי

בין שלל שירי המחאה שנכתבו והוקלטו מאז התחיל המאבק החברתי בישראל הצליח דווקא שיר המחאה "סאני (תחזיר לי את הכסף)" של המוזיקאי והזמר רני שחר, לקבל התייחסות משמעותית ברחבי הרשת. ג'ודי קנטור, כתבת הניו יורק טיימס ומחברת הביוגרפיה של משפחת אובמה, צייצה בדף הטוויטר שלה: "סרטון מישראל שחובה לראות". הציוץ גרר אחריו אלפי צפיות בקליפ מרחבי העולם.

בישראל בחרו מקימי האתר "נוחילנד", המיועד לעמוד בחזית המאבק בטייקונים הגדולים, להשתמש בשורה מתוך השיר כסלוגן הרשמי שלהם: "תחזירו את הכסף". המוזיקאי מיכה שטרית מיהר להמליץ על השיר בחשבון הפייסבוק שלו, ובהמשך המליצו עליו גם יואב קוטנר ורבים אחרים. השיר צבר בתוך זמן קצר למעלה מ-10,000 צפיות ביו-טיוב ובאתרי שיתוף וידאו נוספים ברשת.

"מחכים למשיח" החדש

השיר "סאני" נכתב והוקלט על ידי רני שחר כשנה לפני שהחלה "מחאת האוהלים". הוא מתאר את התסכול שמרגיש אזרח מן השורה מול מציאות שבה קבוצה מצומצמת מחלקת את משאבי המדינה בינה לבין עצמה בזחיחות דעת, תוך כדי סעודת שישי בצהריים באחת ממסעדות היוקרה של תל אביב. רני שחר הוא פעיל חברתי ותיק שצירף לוידיאו תמונות של עשירי ישראל ופיליטיקאים, כדי להמחיש את הקשרים שבין הון ושלטון. השיר מיועד לאלבום בכורה שעדיין לא יצא. ניתן להגדיר אותו אולי כ"מחכים למשיח" החדש.

"סאני (תחזיר לי את הכסף)"

"בגבריאל בשישי בצהריים, מתאספים מושלי העם ורוחצים זה לזה ידיים, בסיר השומן של תל אביב, במקום שמצלמות נעצמות על בטן מלאה, אחרי עוד קערת גספצ'ו, הם מחלקים את העוגה.

בגבריאל בשישי בצהריים, יושבים יובל השמן ורייכמן המהמר, וא. המנהיג, וכבוד-עוד-עבריין-בלי-תיק,
ושר אוצר לשעבר, ומפקד מרחב מוסר, ובעל עיתון, ועוד שלושה אילי הון, קלי רגליים,  וסאני כבד עיניים

סאני - תחזיר לי את הכסף.

א. שם על השולחן כבישים ומפעלים, בתי זיקוק, חברות חשמל, ורייכמן שואל: עם כל הספינות שקיבלת –
אתה לא צריך נמל? סאני, בשביל הביזנס, ייבשנו גם את ים המלח, בסכומים כאלה מי ירגיש מיליון אחד יותר - מיליון אחד חסר.

סאני - תחזיר לי את הכסף.

וכשהשר לשעבר מעט מודאג אומר לו בעל העיתון: "לא המצאנו את הכללים אתה מבין, זו תמיד הייתה מהות השלטון, להיות שבע בעם של רעבים, שיתנו מה שיש ויזרקו לכלבים, שתמיד יבחרו במי שימכרו אותם".

סאני - תחזיר לי את הכסף.

העבריין לוחש לסאני: אם השיר מרגיז אותך - נדאג לקבור את הזמר, ויובל ההגון מציע: תתבע לו את הנשמה,
אבל סאני מחייך: חברים יקרים, אין מקום לדאגה, בשאון המלים של חופש הדיבור הוא יכול לצעוק עד כלות הנשימה,
ממילא אף אחד לא ישמע.