הזמרת קונצ'ה בויקה, בעלת קול הקטיפה בשירת הפלאמנקו, תופיע במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב ב-11 בפברואר 2011 בשעה 22:00, במסגרת סדרת "מוזיקת עולם" של האופרה הישראלית בניהולו של עידן רייכל. בויקה החלה את הקריירה שלה באי איביזה. פריצת הדרך שלה באה ב-2006 עם צאת אלבומה השני "מי ניניה לולה" (Mi Niña Lola) שהיה מועמד לפרס הגראמי הלטיני בקטגורית אלבום השנה.
הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר הוא אחד ממעריציה הגדולים ואף משמש לה כיועץ בתחום הקריירה. בויקה ביצעה לראשונה את אחד משיריה של צ'וואלה וארגס בסרטו "העור שאני בתוכו" ובסופו של תהליך הוא שכנע אותה להפיק תקליט מחווה שלם לזמרת - אלבומה הרביעי "EL ULTIMO TRAGO", בו חברה לפסנתרן ז'וז'ו ולדז ולמפיק המוזיקלי הידוע חוויאר למון.
לקראת בואה ארצה ראיין עידן רייכל את קונצה בויקה
רייכל: "יש זמרים שהפכו לפסקול של האומה שלהם, כמו למשל מרסדס סוסה, שהפכה לפסקול של ארגנטינה ודרום אמריקה. או למשל, כשמאזינים לבילי הולידיי שומעים את הייאוש של החיים בהארלם. האם את רואה את עצמך כזמרת עם שורשים, או שאת מגדירה את עצמך כנשמה חופשייה?".
בויקה: "העניין הוא לא נשמה חופשייה,אני חושבת שאני צריכה להיות כנה עם המציאות של חיי. אני דור שני בספרד. ההורים שלי והסבים והסבתות שלי נולדו באפריקה. אני נולדתי במיורקה. אני צריכה להכיר בכך שכל מה שלמדתי בחיי בא מהרבה מקומות. אני לא יודעת אם אני יכולה להיות פס הקול של אפריקה, מקום שבו לא הייתי מעולם. קשה לייצג כשאתה לא מכיר את המקום שממנו באת".
רייכל: "את מרגישה ספרדייה?".
בויקה: "אני מרגישה שאני שייכת לרגעים הכי טובים - כשאני אוכלת, כשאני עושה אהבה, כשאני שרה, כשאני מדברת עם חבר כמוך, כשאני מלחינה וכותבת את השירים שלי, כשאני מדמיינת ומציירת את הציורים שלי. אני לא רוצה להגן על הלאום שלי בצורה עיוורת. כמוך אני רואה אנשים ברחבי העולם שמנסים לשרוד: הולכים לעבודה, מתמודדים עם הרבה בעיות של גיל ההתבגרות, עם הילדים ועם ההורים, אתה יודע, זו המציאות. בסופו של דבר העניין הוא להגיע הביתה כל ערב, לטעם של הקפה שלך, לפיג'מה שלך. זו המציאות, המאבק היומיומי".
רייכל: "את כותבת ושרה על חיי היומיום או על החיים הרוחניים?".
בויקה: "אמנות היא דת לנשמה שמחזיקה אותנו בחיים. אפשר למצוא בה את כל הסודות של המין האנושי. זה התנ"ך האמיתי - הניסיון שעובר מדור לדור. זו לא היסטוריה כתובה, אלא היסטוריה שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו, זה התנ"ך של ההישרדות, של מערכות יחסים, של הגירה. האלבומים, הספרים, התמונות הם מידע שעוזר לשרוד ואותם צריך להעביר כמסר לדור הבא".
"כשאני מופיעה אני עסוקה בהישרדות"
רייכל: "כשאת מופיעה, את מרגישה שזו הישרדות?".
בויקה: "כן, בכל רגע. כלי ההישרדות שלי על הבמה הוא המיקרופון והמוזיקה. כשאנחנו מקליטים, זה יישאר לנצח. ומחוץ לבמה הכלי הוא הדעה שלי והאמת שלי, כי היא תעבור לילדים. סביר להניח שהם לא בוטחים בפוליטיקאים, אבל הם בוטחים בי ובך. הכלי שלך הוא הקריירה".
רייכל: "בשלב מסוים הקריירה פרצה לכל העולם, השירה האישית שהיא כולה רגש הפכה לפעולה יומיומית והאומנות משתלבת בתעשייה גדולה".
בויקה: "זה קשה כי כדי לעסוק בעבודה הזו וכדי שתהיה לך הקריירה הזו וכדי לרצות את כולם אתה צריך לאבד חלק מהאנושיות שלך, אתה מבין? בכל פעם שאתה משתפר כאמן, אתה פחות טוב כאדם. כי אתה מתחיל לעבוד שתים-עשרה שעות ביום ואתה מתחיל לחייך למאות אלפי אנשים בכל שבוע ואתה מתחיל לומר 'אני אוהב אתכם' חמישים פעם בשבוע או ביום להרבה אנשים שאתה לא מכיר והביטוי מאבד מהמשמעות שלו. זה מטורף. אתה הופך לפחות אנושי וליותר מקצועי. ואני אפריקאית, ובשבילי מוזיקה היא צורך. בדיוק כמו אוכל או מים. כשאמרו לי בפעם הראשונה בחיי שאני הולכת לקבל תשלום כדי לשיר חשבתי לעצמי 'למה?'. לא יכולתי להבין את זה, זה נראה לי מטורף, הם ישלמו לי כי אני יודעת לשיר? זה כמו פרס, הפרס בשבילי הוא לשיר. אז תמורת הכסף שמשלמים לי אני צריכה לעשות עוד דברים".
"הצלחה זה שהציצים שלך נפולים אבל בעלך חושב שאת יפהפיה"
רייכל: "בני כמה הילדים שלך?".
בויקה: "יש לי רק אחד, הוא בן אחת-עשרה, טוב, יש לי שניים, אחד בן אחת-עשרה והשני בן ארבעים ושש. אני יותר מדי שבטית, זה החינוך שלי ואלה החיים שאני רוצה לחיות. אבל בנוסף אני גם אמנית".
רייכל: "מהו השבט?".
בויקה: "אכפת לך מהמשפחה, אתה מציית למשפחה, ואתה יודע להיות שם בשביל הילדים כי הם צריכים עזרה, האחיינית שלי והאחיינים שלי והבן שלי, ועם האחיות שלי ואמא שלי, כי אני אוהבת את החיים האלה".
רייכל: "מתי את נהנית מההצלחה?". מהן הנקודות שבהן את נהנת מההצלחה הכל כך גדולה ?
בויקה: "בעיניי הצלחה היא לפתוח את המקרר ולראות הרבה אוכל מדהים. בעיניי הצלחה היא לראות את הבן שלי ולראות אותו מחייך, שמח, ולהיכנס למיטה ולראות שמתחילות לצמוח לך שיערות שיבה והציצים שלך נפולים אבל בעיניי בעלך את עדיין יפהפייה. אני בהחלט מצליחה, מאז שהייתי נערה, כי אני אוכלת טוב, ואני עושה אהבה הרבה וטוב ואני עושה הרבה דברים מדהימים ואני חיה בארץ ההצלחה כבר הרבה זמן. המציאות היא שאני מרגישה בגן עדן כשאני אוכלת משהו טוב. אני לא יכולה להימנע מזה.
"אם אתה לא עושה סקס טוב במיטה שלך, זו בעיה, זה דפוק"
"ואם נותנים לי גראמי או לא, ובכן, לא כל כך איכפת לי, אבל אם מה שאני אוכלת הוא לא טוב, אז אני באמת כועסת. אני כועסת כי עבדתי הרבה כדי לשבת ושתהיה לי שעה מדהימה וקסומה ושהמנה שלי תהיה טעימה ומהנה, ואני חושבת שזה פרס. סקס זה פרס. טוב, אם נותנים לי גראמי או לא, או אם אתה זוכה בפרס זה בסדר, אבל אם אתה לא עושה סקס טוב במיטה שלך, זו בעיה, זה דפוק. זו המציאות, בוא נהיה כנים. יכול להיות לך על השולחן גראמי מוזהב ומדהים או, אני לא יודעת, פרסים אחרים, אוסקר, אבל אם אתה לבד במיטה כל לילה זה כל כך משעמם. אז אתה כוכב. הכוכב זוהר אבל הוא לא חם, אתה יודע. כוכב הוא גם רחוק ואני רוצה להיות קרובה, אני לא רוצה להיות רחוקה מאף אחד".
>> שילה פרבר וחוה אלברשטיין שרות אלתרמן, דניאלה ספקטור ובעלה באנגלית, דן תורן, ועוד