דפנה דקל החלה את הקריירה שלה כזמרת בשנת 89' עם להיטים כמו "מי יציל את הבית שלי". ב-92' ייצגה את ישראל באירוויזיון עם "זה רק ספורט" (לאחר ריב מתוקשר עם ענת עצמון), אחר כך הוציאה אלבום שני, שכלל את "מה קרה" וגרסת כיסוי ל"אחכה לך". מאז נעצרה הקריירה שלה כזמרת והיא התמקדה בעולם הילדים, תוך שהיא יוצרת מותגים חזקים כמו "דפנה ודודידו" ו"שלגיה", שהצליחו גם בטלוויזיה וגם על הבמות.

בימים אלה מוציאה דקל את אלבום הקאמבק שלה "יומן", עליו עבדה בשלוש השנים האחרונות יחד עם שני אחיה המוזיקאים אוהד ואלרן דקל ועם אלון פרימן. השירים החדשים, שאת מרביתם כתבה והלחינה, מספרים את סיפור חייה בשנים האחרונות מנקודת המבט שלה. זהו אלבומה השלישי של דקל, שיוצא 16 שנה אחרי האלבום השני. מי שזוכר זמרת פופ צעירה, יגלה שהיום דקל כבר בת 43, אישה בשלה ונוסה ואם לשלושה בנים, שהקטן מביניהם בן שנה בלבד.

"בלידה עצרתי. חיכיתי 15 שנה, אני אחכה עוד אחת"

"את הסינגל הראשון 'יומן יקר' הוצאתי כבר לפני שנה", נזכרת דקל, "אבל בלידה עצרתי הכל ואמרתי למנהלת שלי מירי בן חיים לחכות. חיכיתי 15 שנה, אני אחכה עוד אחת".

-מה היתה הנקודה שבה החלטת שאת חוזרת להיות זמרת?
"אני כותבת כל הזמן ממש פיסות מהחיים שלי, והיה לי ברור שמתישהו זה ייצא. במהלך השנים התגלגלתי מפרויקט לפרויקט לילדים ונהניתי מהעשייה. לפני ארבע שנים הגעתי למסקנה שאם לא אעצור הכל ואתמקד רק בזה, זה לא יגיע. הרגשתי שזה עכשיו או לעולם לא, ולא הייתי מוכנה לוותר בשום אופן. אז עצרתי באמצע כל הפרויקטים שאני מעורבת בהם - טלוויזיה, הצגות, ספרים, ודחיתי פרויקטים נוספים שהציעו לי והתחלנו בעבודה אינטנסיבית על התקליט. היה בזה גם ויתור כלכלי גדול, כי עצרתי דברים רווחיים והחלטתי להשקיע כסף באלבום, בלי גב של חברת תקליטים".

-על מה כתבת את האלבום?
"על היחסים שלי עם הילדים, עם אמא שלי, עם ההורים שלי ובינם לבין עצמם. על המקום שלי מול בעלי. למשל השיר 'לאבד אותך זה בעצם למות', זה שיר שאפשר להתייחס אליו כשיר לאהוב , אבל הוא מבוסס ברובו על הקשר שלי עם הילדים והסתכלות על חברות שאיבדו ילדים. אני לא אדם חרדתי אבל כל אחד חרד על הילדים שלו, קשה להימנע מזה".

"היה טוב לחבר עבודה ומשפחה"

-איך היה לעבוד עם אלרן ואוהד, שני האחים שלך?
"היה תענוג, מסע מדהים. אני האחות הגדולה משלושתנו ומטבע הדברים הם מכירים את נושאי השירם והאנשים שעליהם הם נכתבו באופן אישי. זה עזר לכיוון של הדיסק, לניקיון, לבהירות. אם זה לא היה איתם הייתי יותר מתפשרת, אבל העיבודים יצאו בדיוק במקום האישי והנוגע והחם שרציתי שזה יגיע אליו. היה טוב לחבר עבודה ומשפחה כי משהו במערכת שלנו מאוד כן וחשוף. אם הם אוהבים שיר או לא, זה לגיטימי ופתוח ואם יש בעיות אז מציפים והם העבירו ביקורת. אגב, בלי האפרו והזקן אלרן ואני די דומים. אולי אני צריכה זקן ואפרו".

-מפריעה לך התדמית של כוכבת ילדים, שלא יודעים בכלל שאת כותבת ומלחינה?
"היה מפריע לי אם הייתי עושה את הדברים כדי לקבל את הרספקט. אבל אני עושה את זה כדי ליהנות. אני בעניין של עשייה, לא של לנפץ תדמיות. יש לי אולי תדמית פלסטית ונחמדה אבל בעשייה שלי אני הרבה יותר מחוספסת וספונטאנית. הייתי מאוד רוצה שיידעו שאני כותבת ומלחינה ושיידעו שאני משחקת טוב כמו שאני שרה, חשוב לי שזה ייצא החוצה. גם הכתיבה תמיד היתה שם. הנה, למשל, הלחנתי את המוזיקה להצגה 'שלגיה', שהתעניינו בה מאנגליה ומהולנד, נתנו סופרלטיבים ובאו לקנות אותה, אבל פספסנו את הטיימינג".

-את נשמעת מאוד נינוחה, ההפך מהאטרף שיש בדרך כלל למי שעושה קאמבק.
"אני מסתערת באטרף, אבל זה לא אטרף מבוהל והיסטרי, אלא מלא הנאה ומלא אמונה, בעיקר שמה שצריך לקרות יקרה, וזה שאגיע יותר מבוהלת או דרוכה לא יוביל את הדברים למקום יותר טוב. אני לא מסתמכת על העבר ולא מפנטזת על העתיד, אלא חיה את ההווה. לא מתעסקת באם זה יצליח או לא, כי אף אחד לא יודע. מפה מגיעה הנינוחות".

"יש אנשים שמכניסים אותי למגירה של הילדים, אבל זו מגירה שהם זקוקים לה"

-יש בחוץ קהל שמחכה לך?
"שזה לא יישמע יהיר, אבל לשמחתי הרבה כל הזמן עוצרים ושואלים מתי אני חוזרת לעשות משהו למבוגרים. ממש כל הזמן. זה מאוד נעים ונותן לי כוח ואנרגיה לרוץ. אני לא יודעת באיזו רמה מחכים, אבל לקהל יש זיכרון יותר ארוך ממה שחושבים ולא נותנים לו מספיק קרדיט. יש אנשים שמכניסים אותי למגירה של הילדים, אבל זו מגירה שהם זקוקים לה".

-התקשורת?
"זה אתה אמרת, לא אני. בעיני זה לא סותר שמי שמשחקת ב'דפנה ודודידו' יכולה להיות גם זמרת למבוגרים ושחקנית למבוגרים. אני לא מבינה למה מצפים ממני לעשות רק דבר אחד. בשנים האחרונות אני מופיעה לכל המשפחה, זה כולל את 'זה רק ספורט' ו'אחכה לך' ו'מה קרה' ולא רק שירי ילדים. לגבי המבוגרים אנחנו בונים הופעה. אני מאוד רוצה להרים מופע קטן, קברטי, ומניחה שזה יגיע כי אם אני רוצה זה מגיע".

-זוכרת את השיר על אבא שלך, שביצעת עם קובי אשרת בספונטאניות בתוכנית של יהורם גאון?
"אוי, כן, השיר על אבא, 'השביעי במאי' הוא נקרא. לא הקלטתי אותו, לא זכרתי אותו, זה שיר נפלא. אני אשמור אותו לאלבום הבא".