כל מי שמכיר את אייל אבן-צור קורא לו "צורי", כולל אחיו, שחר אבן-צור, שהפיק את אלבום הסולו הראשון שלו שייצא בקרוב. מתוך האלבום, וכעשור שנים אחרי אלבום הבכורה של להקת "נעליים" ("למה", "רע") אותה הוביל, מוציא צורי את הסינגל הראשון "דקות מאושרות".
בזמן שחלף בין "נעליים" לאותן "דקות מאושרות" הספיק צורי להיות סאונד-מן של משינה, פורטיס וסחרוף, ועוד רבים, להפיק את האלבום "חצי אוטומטי" של פורטיס, להפיק למשינה את "ואולי עכשיו" ו"אני צוחק איתך" ואת אלבום הבכורה של חן קליין, בו ביצע יחד איתה את הדואט "האגם קפוא".
"התחלתי לתכנן את האלבום הזה כבר לפני 3 שנים", אומר צורי. "לקח זמן לעצב אותו ולבחור 11 שירים מתוך 25 שהקלטתי. רוב העיסוק היה לבחור את השירים, אבל הבחירה לא היתה קשה כי היו שירים שבאופן ברור תפסו את המקום בתקליט. ברגע נתון הגיעה החבילה הנכונה של שירים שמשקפת את מה שאני רוצה לעשות, וכשזה הגיע הבנתי שזה סוף התקליט, סוף החיפוש".
"בכל שיר באלבום הלכנו עם מה שהשיר מבקש"
-מה אתה רוצה לעשות בתקליט?
"אני מתיימר להיות אני וליצור את מה שמשקף התבוננות שלי על העולם ועל החיים שלי. מבחינתי אני הכי רוצה שהתקליט ייתן לי להמשיך לעשות מוזיקה, כי אחרי 12 שנה שעברו מאז 'נעליים' הבנתי שזה מה שאני עושה. כמו לכולם גם לי יש ציפיות ואני רוצה שיקרו דברים חיוביים. העבודה עצמה היתה מהנה, עשיתי דרך אמיתית, עבדתי עם חברים טובים וכמובן עם אחי שחר, שהפיק".
-ראיתי אותך לפני כמה שנים בהופעה בתמונע עם שירים נהדרים. מה משם נשאר?
"יש כמה שירים שנשארו. הקסם שמשך אותי זה החיבור בין טקסט ומלודיה, שהם החשובים באלבום. כמה שקשה ליצור את הקסם הזה, זה מאוד כיף. היו בדרך הרבה עליות וירידות, וכשאתה מגיע למשהו שאתה יודע שאתה רוצה, אתה מאוד מרוצה. מבחינה מוזיקלית העיבוד וההפקה פחות ז'אנריסטיים ויותר הולכים עם מה שהשיר מבקש".
"גם אני, במקום של הזמר, הקול שלי נותן לשיר את מה שצריך להיות. אני לא מקבע את עצמי למקום אחד. לכן זה לא תקליט רוק מובהק. אני מיישר קו עם מה שאני מרגיש, לא עם מה ש'אמור לקרות' או מה ש'מצפים', אם בכלל מצפים. אני בא הרבה יותר מהמקום של מה ששיר מבקש, עם המון גיוון מוזיקלי ועושר מוזיקלי שאני אישית מאוד אוהב, כמו שאתה מכיר מתקליטים שהפקתי".
"במחשבה פילוסופית, אושר זה דבר רגעי ושלווה זה דבר יותר מתמשך"
-אתה שר על "דקות מאושרות". פרקי זמן קצרים מאוד.
"לכל אחד יש בחיים את הסיטואציות הקצרות האלה של אושר, חוייה שבה הוא היה רוצה להיות. השיר הזה יוצא מתוך החיים הציניים שאנחנו חיים פה, עם כל הבשורות הרעות. קשה להגיד שהוא מדבר במילים רומנטיות, אבל זה בא ממקום של כמיהה לאהבה או להרבה דברים אחרים, ולאו דווקא ממקום של הייתי וחוויתי. כשאת מפרק את זה לחלקים במחשבה פילוסופית, אז אושר זה דבר רגעי ושלווה זה דבר יותר מתמשך. אולי בגלל זה החיפוש אחרי אושר אף פעם לא מפסיק".
-אתה איש של שלווה.
"כל אחד עובר את הדברים שלו. מהעבודה בסאונד קיבלתי מראה טובה לעד כמה חשוב באלאנס בחיים, בשביל שהכל יקרה ושתרגיש שאתה מתקדם בחיים, ושדברים קורים, חשוב לשמור על באלאנס".
-אתה ושחר אחים וגם חברים, היו מתחים במהלך העבודה?
"ממש לא. למרות שקשה לי להיות אובייקטיבי. היו יכולים להיות חיכוכים, כמו עם כל בן-אדם, אבל זו הבחירה הכי טובה בשבילי, כי שחר הוא מפיק מדהים. יש לו יצירתיות ויכולת לקבל החלטות, שאלה שתי התכונות הכי חשובות בעיני למפיק מוזיקלי. הוא גם היה קשוב לטעם שלי ועשה את זה בצורה מבריקה. בתקליט הזה רק הערתי הערות ונתתי לו את המושכות ואני ממש מבסוט מהבחירה".
"ממשינה ופורטיס למדתי ללכת בדרך שלי, גם כשלא כל כך מבריק"
-תופיעו יחד?
"אני עובד כרגעמ על הופעה משלי, שתקרה, אני מניח, בעוד כחודש. כמו שאתה זוכר, שחר ואני עשינו ב'עבודה עברית' דואט בשיר של 'אלגנט', ואני מאוד אוהב את מה שיצא שם. אנחנו כבר עובדים יחד לאורך הדרך, לא מעט שנים. מן הסתם גם זה יקרה בעתיד ונופיע יחד. אנחנו מרגישים שהכל נשאר במשפחה ומתישהו זה יקרה כי החיבור טבעי".
-עבדת בצמוד לפורטיס ולמשינה, מה לקחת מהם?
"הבנתי שנורא חשוב להיות בפוקוס על הדרך ופחות להתפזר לכיוונים ולצדדים. גם כשיש עליות ומורדות, להמשיך קדימה, כשאתה אוהב את מה שאתה עושה, גם כשלא כל כך מבריק, וגם כשמבריק לא לצאת מהכלים. להקה כמו משינה עובדת יחד אחרי 25 שנה ועדיין יש ביניהם ריגוש. זה מדהים. אתה רואה אותם ומבין שהליבה של המוזיקה היא מעבר להצלחה, אלא נמצאת בין חמישה אנשים. אני מאמין שזה ככה גם באופן אינדיבדואלי".