_b.jpg "קייז צ'ויס הופעה 8 (צילום: רועי ברקוביץ')")
אחרי צמד הופעות מחשמלות ומפוצצות במעריצים במאי האחרון, ובשנהה בה הופעות מחו"ל התבטלו כמו זבובים, תחזור להקת קיי'ז צ'ויס לישראל לשתי הופעות נוספות, שיתקיימו בשבוע הבא, 14 ו-15 בספטמבר 2010 במועדון הבארבי בתל אביב.
לקראת המאורע עלה על הקו גרט בטנס, הצלע הגברית בצמד האחים שמנהיג ביד רמה (יחד עם אחותו שרה) את הרכב הגראנג' הבלגי. "אתה תופס אותי עכשיו בבית בבלגיה, בהפוגה כלשהי בסיבוב הופעות באירופה שאנחנו עושים כרגע", מספר בטנס. "אנחנו בעיקר מנגנים בפסטיבלים אבל לא רק. אחותי באמריקה כרגע וכשהיא תחזור נתחיל חזרות להמשך הסיבוב. בינתיים אני בבית עם הילדים".
-כשאתם בדרכים אתה בגעגועים למשפחה?
"היום זה כבר בסדר. לפני עשר שנים הופענו בחו"ל שישה חודשים רצוף אבל אז לא היו לי ילדים, היתה חברה, שהיום היא אשתי שהצטרפה אלי, אז חוץ מאחי וההורים לא היה למי להתגעגע. היום יש לי שלושה בנים ובת והיום זה השתנה, הטורים, ההיעדרויות. אנחנו לא מתרחקים מהבית ליותר משבועיים או שלושה או ארבעה. אחרי שלושה שבועות אני כבר מתגעגע וצריך לחזור הביתה".
"טוב להופיע בלונדון ופריז, אבל בישראל זה ספקטקולרי"
-הופעתם בישראל רק לאחרונה, מה יהיה שונה בהופעה ב-14.9 בבארבי?
"לא נגנן רק שירים חדשים, אבל יהיה שינוי בכך שננסה להכניס לרשימה שירים שלא ניגנו הרבה זמן. נתחיל חזרות בקרוב ונתחיל לנגן שירים שלנו מכל האלבומים ומהאלבום האחרון שלא ניגנו עדיין אצלכם. יהיו לפחות חמישה שירים חדשים שלא שמעו אותם עדיין".
-איך אתה מסביר את ההצלחה שלכם כאן בישראל?
"אין לי הסבר, אבל זה מדהים לכולם להגיע למקום אקזוטי כזה ואולי איכשהו אתם מרגישים אותו דבר כלפינו. אנחנו מגיעים מרחוק ואולי מנגנים שונה מאחרים. אני לא יודע למה אוהבים אותנו, אבל אני אוהב את הקהל שתמיד מקבל אותנו באהבה ובזרועות פתוחות ולכן אנחנו מאוד רוצים לחזור. אין מה להשוות בין לנגן בישראל לעומת מקומות אחרים. במדינות מסביבנו טוב להופיע, כמו בלונדון ופריז, אבל בישראל זה ספקטקולרי, הקהל מאוד טוב ולבוא אליכם הכי מדהים".
_c.jpg "קייז צ'ויס הופעה 10 (צילום: רועי ברקוביץ')")
-הוצאת השנה אלבום חדש, "Echo Mountain".
"התחלנו לעבוד על האלבום באפריל 2009, אבל ממרחק, כי שרה בארה"ב ואני בבלגיה. התחלנו להחליף רעיונות דרך הרשת. לא היה קל כי המוזיקה שלנו מאוד אישית מבחינת הכתיבה ומוזר לעבוד על מוזיקה ככה כשרחוקים. אבל התחלנו לעבוד וכשנפגנו ישבנו באותו חדר יחד. תוך כמה חודשים סיימנו שירים, סיימנו פרה-פרודקשן והקלטנו בצפון קרוליינה שם היינו חודש. אנחנו מאוד שמחים עם התוצאה הסופית.
"זה קלישאתי להגיד, אבל התבגרנו באלבום הזה"
-במה הוא שונה מאלבומים קודמים שלכם, לדעתך?
"זה קלישאתי להגיד, אבל התבגרנו. האלבום הקודם "Almost Happy" יצא בשנת 2000. אז הייתי בן 30 ועכשיו אני בן 40. אתה משתנה הרבה בזמן כזה, משתנה כמוזיקאי, גם קצת כאדם. לדעתי התחלנו לנגן טוב יותר. עברנו דרך ארוכה כרוקרים מהאלבום הראשון ואין ספק שהיום אנחנו הרבה יותר מנוסים ויודעים יותר טוב איך לעשות אלבומים".
-כמעט כל מוזיקאי אומר שהאלבום האחרון הוא הכי טוב שלו.
"זה כמובן האלבום הכי טוב שלנו לזמן הזה, וכולם אומרים את זה. כשאתה מוציא דברים ועושה ויוצר הם יכולים לדבר עליך הכי טוב ביחס לזמן שאתה נמצא בחיים, וזה יפה, כי זה כמו בכל סוג אחר של אמנות, פיסול או ציור או כתיבת שירה. אולי האלבום האחרון הוא לא הכי טוב שלנו ביחס לשאר, אבל כשאתה עושה משהו חדש הוא הכי טוב מבחינת מה שעשית כרגע, וזה הכי חשוב בעיני. הסיבה היא שאתה משתפר ופורק את המטען הנוכחי שלך. תמיד רצינו להשתפר כמוזיקאים וכיוצרים ולעשות יותר טוב, וזה הכי טוב עד עכשיו".
"אני רוצה להופיע עד סוף ימיי"
-אחרי לא מעט שנים במוזיקה, מה עדיין מרגש אותך?
"כמה דברים, זה שילוב של דברים שאני אוהב. הצד הפחות טוב הוא להיות רחוק מהבית, אבל חוזרים הרבה. אני לא אוהב לחכות הרבה זמן לפני הופעות ובשדות תעופה ובנסיעות, אבל אתה יודע שתרגש אנשים כשתעלה לבמה אז זה מפצה אותך.
"הדבר המרגש ביותר הוא שאני עדיין אוהב לעשות שירים, לנגן אותם, לעשות חזרות ולהקליט אותם ולבנות אותם, וכמובן לנגן מול קהל שאוהב אותנו. הכל מאוד מרגש אותי ובמיוחד ההופעות, כי אתה לא מתעייף מזה אף פעם. אתה מתרגש בעצמך ומי שרואה אותך מרגיש אותו דבר. יש בסיטואציה הזו אנרגיה שאתה לא חווה ביום יום ואתה מרגיש אותה כשהקהל טוב. אני רוצה להופיע עד סוף ימיי".