אם אתם אנשים של טכנו והאוס, אנחנו מקווים ששמעתם כבר על פסטיבל "Grounded". במשך שלושה ימים, ב-10-13 לנובמבר, על חופי הים האדום יתקיימו מסיבות בלתי נגמרות עם כמה מהדיג'ייז הגדולים ביותר בארץ ובעולם. חוץ מהמוזיקה והנופים, מי שיגיע יזכה להתפנק גם בחופשה במלון באילת. בליין אפ הארוך המכובד אפשר למצוא בין היתר את AME, Robag Wruhme, ובגזרה הישראלית ירימו גם רד אקסס וניב הדס (ורבים אחרים).
אחד מהכוכבים הבולטים שיגיעו אלינו מרחוק הוא לי בורידג', אחד מהדמויות המיוחדות והחשובות בסצינה העולמית - דיג'יי, מפיק, בעל חברת תקליטים ואגדה. בשנים האחרונות הוא עומד מאחורי פרויקט "All Day I Dream", או בקיצור ADID - יוזמה שמשלבת מסיבות בשעות היום, חברת תקליטים, כיוון מוזיקלי חדש והרבה מעבר לזה. "זה מקום שיצרתי כדי שמוזיקה תוכל להתגלות ולהישמע", אומר בורידג'. "זו הרגשה שגורמת לך לעצום את העיניים ולעבור לכל מקום שתבחר או שהמוזיקה עצמה תיקח אותך".
מה הניע אותך להתחיל את הפרויקט הזה?
"הרבה מהקהלים שיצא לי לראות לא היו מאוזנים - 85 מהקהל היו גברים. תמיד העדפתי לנגן לרחבה מאוזנת. לבנות יש טעם טוב במוזיקה בדיוק כמו לבנים אבל הן היו המיעוט בהרבה מקומות, בעיקר במסיבות טכנו והאוס. רציתי ליצור באירועים שלי תחושה שמקבלת בברכה את כולם, אבל במיוחד בנות. רציתי ליצור קהילה של 'חולמים' שאוהבים לבלות אחד עם השני".
איך אתה מחליט מי יקחו חלק בקולקטיב שלך?
"אני נמשך לאמנים אותנטיים, שהמוזיקה שלהם מייצגת את המסע שלהם בחיים ולאן הם רוצים שהוא יגיע. אמנים שלא מנסים להיות משהו או מישהו אחר. כנות מוזיקלית והתמקדות".
מה לדעתך עושה מסיבה טובה?
"הרבה דברים. הקשרים שנוצרים בין האמן, המוזיקה שלו והקהל. המאמץ של כולם - החל מאיש הסאונד לדורמנים וכמובן הקהל. ההשתתפות של הקהל מוסיפה כל כך הרבה - איך שהם מתלבשים ומבטאים את עצמם, האנרגיה שלהם. דברים אחרים כמו הלוקיישן משפיעים על האווירה הכללית, וגם העיצוב של המקום. זה יכול להיות הקישוטים הכי יפים או מועדון מוחשך לגמרי, כל עיצוב יוצר אווירה אחרת. האמנים צריכים להיות מוכנים מוזיקלית ומלאי התרגשות מכך שהם מופיעים איפה שהם מופיעים".
מה הלוקיישן המושלם לפסטיבל מבחינתך?
"הירח, אם היה שם חמצן ואיזשהו סוג של כוח כבידה - זה לא חייב להיות כמו פה, תחשבו איזה כיף זה יכל להיות. איזה נוף מדהים זה יכל להיות לראות את השקיעה ואת הזריחה של כדור הארץ".
ניגנת בישראל כבר כמה פעמים, מה אתה זוכר מכאן?
"אני זוכר את הטבע החם של כל האנשים שפגשתי שם. אני זוכר שניגנתי במצעד הגאווה, במועדונים שכבר לא קיימים כמו 'אלנבי 58' ו'אוקטופוס'. אני זוכר שתמיד הרגשתי שאני מתקבל בברכה. הייתי גם בשנים האחרונות - מועדון 'החתול והכלב' סופר מגניב".
גרת תקופה ארוכה בהונג קונג. במבט לאחור, איך הזמן הזה השפיע עליך?
"זה גם היה המקום הראשון שבו גרתי לבד. שם באמת התבגרתי וגיליתי מי אני ואיך לנגן סטים שלא נגמרים. זה איפשר לי את החופש ליצור מסע מוזיקלי לראשונה. הייתי די לבד שם, בלי השפעה מדברים מחוץ למדינה - לא היה אז אינטרנט ולא היו מגזינים של דיג'ייז שילמדו מה מגניב ולא הגיעו אמנים מארצות אחרות בשנים הראשונות שהייתי שם. זה היה טהור. למדתי לבטוח בטעם שלי ובתחושת הבטן שלי. קשה להעריך כמה זה חשוב".
מועדון "Fabric" בלונדון נסגר לאחרונה בגלל שימוש בסמים. מה דעתך על זה?
"זה ממש עצוב, אבל אני שומר על תקווה שהם יצליחו להילחם בהחלטה המגוחכת. לסגור את המועדון הזה לא הולך לשנות שום דבר, מלבד לקחת מאנשים את העבודה שלהם, להרוס עוד חלק מהתרבות הצעירה וככל הנראה גם לאפשר למשקיעים חמדנים להפוך את עצמם לעוד יותר עשירים. התקשורת מפרסמת סיפורי הפחדה שמקשרים מוזיקה אלקטרונית עם סמים. הייתי באולי אלף מסיבות בשלושים השנים האחרונות. כן, כמובן שיש אנשים שלוקחים סמים. אבל גם הרבה לא עושים. בזמן הזה אלכוהול וסיגריות הם סיבה מתמשכת למוות ומחלות, אבל זה בסדר כי זה חוקי. אני לא מעודד שימוש בסמים, אבל גם ככה עושים את זה אז עדיף שיהיה על זה פיקוח. הרבה יותר קל לרשויות להאשים את המועדונים והמנהלים במקום להתמודד בעצמם עם בעיית הסמים. בשלושים ומשהו שנים שאני מנגן את המוזיקה הזאת, לא ראיתי אנשים רבים או הולכים מכות אחד עם השני. ראיתי אמפתיה ואדיבות בין מגדרים ומוצאים שונים. ראיתי ושמעתי מוזיקה מעוררת השראה שממשיכה להיות חלק מתנועה מאוד חיובית שחוצה לאומים ודתות. למה שהחברה תרצה להפסיק משהו כל כך חיובי?".
איזו עצה אתה יכול להעניק לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים כדיג'ייז או יזמים בחיי הלילה?
"אני תמיד נותן את אותה עצה. תהיו עצמכם. אל תנסו להיות גרסה של מישהו אחר שמצליח. תנגנו מהלב ולא מחשבון הבנק שלכם".