הכרתי את טל רוכמן בתקופה שסצנת הדאבסטפ בארץ הייתה מאוד קטנה ומלוכדת, שגם סקריליקס היה שמור רק לפריקים. פעלנו בזירה דומה, אני הייתי מפיק מסיבות דאבסטפ כושלות והוא היה אחד המפיקים האלקטרונים הצעירים בשוק, הזמנתי אותו לתקלט באחת המסיבות שלי, לסגור בשביל מאה שקל, ונדהמתי מרמת ההפקה שהוא הגיע אליה בגיל שלוש עשרה.

עברו כמה שנים ואני הבנתי שהפקת מסיבות זה לא בשבילי, אבל רוכמן המשיך לעשות את מה שהוא אוהב ולפרוח בתור מפיק מוסיקה אלקטרונית מקורית תחת השם Sex Whales. הוא החל לשחרר טראק אחרי טראק, קהל המעריצים שלו הלך וגדל והצפיות בערוצים השונים הלכו והתעצמו.

באיזה גיל התוודעת לראשונה למוסיקה אלקטרונית, איך התחלת?

"בגיל 7 וחצי בערך, בפורום של משחק מחשב, 'MU'. התחלתי עם התוכנה פרוטי לופס, שעד היום אני עובד איתה. המון שנים רק שיחקתי בה ולא באמת ידעתי מה אני עושה, ניסוי, טעייה והמון מזל. עם העבודה למדתי לבד. בזמנו שהתחלתי להפיק לא היו מדריכים כמו היום, היו 2 פורומים וגם הם באנגלית".

מאיזה גיל אתה לא לומד בבית ספר? איך הגעת להחלטה לפרוש?

"אוקטובר 2015, גיל 15. פרשתי כי במשך המון שנים, מכיתה ו' בערך, התדרדרתי מבחינה נפשית. היה לי מאוד קשה עם ילדים, מאוד קשה עם הסביבה הזאת, עם כל הלחצים וללמוד דברים שלא רק שאני לא טוב בהם, אני לא מצליח להתמודד איתם. זה הגיע למצב של לילות ללא שינה, טיפולים פסיכיאטרים ורפואיים בלי הפסקה. פשוט הרגשתי שהבית ספר הורג אותי, דופק אותי מבחינה נפשית, לא הייתי בן אדם, לא יצאתי מהבית. כלום".

סקס וילס
בתקלוט בבמועדון Le Batofar בפריז | צילום: oliv blinders, יחסי ציבור

"ואז הגעתי למצב שאני מבין את הפוטנציאל שיש לי ואת האפשרות לקריירה. החלטתי שאני צריך לקחת צעד מסוים, שההידרדרות הנפשית הזאת רק פוגעת בי. בהתחלה דיברתי עם ההורים, הם לא עפו על הרעיון, אבל הם הבינו. הסברתי להם טוב והם תמכו בי לאורך כל הדרך, הבינו את המצב ואת המטרות שאני מציב לעצמי. הבית ספר עשה קצת בעיות ואמרו לי שאני לא יכול לעזוב. הבאתי אישור מפסיכיאטרית וקיבלתי פטור מחוק חינוך חובה ככה שזה קצת שונה".

לאן המשכת אחרי שעזבת את בית הספר?

"הגעתי למכללת BPM בתל אביב, ידעתי שאני צריך מסגרת מסוימת ולא טוב לילד בגילי לשבת בבית ולא לעשות כלום. למרות שהם מקבלים מגיל שמונה עשרה, הם קיבלו אותי ודאגו להכניס אותי כמו שצריך. משם החיים שלי פשוט השתנו, פתאום ללמוד עם אנשים שמעריכים אותך ואת המוסיקה שלך במסגרת מוסיקלית כזאת. זו הייתה חוויה מדהימה, אחרי כל מה שעברתי עם ילדים אכזריים בבית הספר הקודם".

אז אפשר להגיד שהיצירה היא איזושהי תרפיה לקשיים שלא היית מוצא בדרך אחרת?

"לחלוטין. אני מתמודד עם המון דברים, חרדות, טורט, טיקים, ocd. אבל הדבר שבאמת קשה לי זה החרדות, זה באמת אוכל את הראש ואתה לא יכול לחיות ככה. מוסיקה זו התרפיה, בלעדיה הייתי מאבד את זה. הייתי בכל כך הרבה תרפיות, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אלף כדורים והדבר היחיד שעזר לי זה מוסיקה. עכשיו אני מתעסק נטו במוסיקה והכול סבבה".

מי פתח לך את הדלת ונתן לך את ההזדמנות הגדולה הראשונה שלך?

"בכנות, לא קרה לי את הקסם הזה שקורה לאמנים, שאמן מגלה אותך ופתאום מסדר לך הכול. זה פשוט עלה בהדרגתיות, עשיתי את הקטע שלי ועשיתי אותו נכון. בהתחלה היו מסיבות לעשרה אנשים והיום אני מוזמן להופעות בחו"ל על בסיס שבועי. אם מסתכלים בכל זאת על רגע מכונן בקריירה אז אפשר להגיד שזה היה הטראק שלי "Surrounded" בשיתוף פעולה עם EH!DE. זה הגיע לערוץ דאבסטאפ די גדול וזה באמת נתן את הפוש. כבר לפניו היה לי קהל, ואפילו העליתי טיון לedm.com שבזמנו היה מעט מאוד ישראלים שהצליחו להגיע לשם. אבל הקטע עם EH!DE נתן את הדחיפה האחרונה. משם תפס אותי מנהל קטן, שהתחיל לתת יותר שיווק לקטעים שלי, המשכתי לשחרר בקצב מהיר כל שבוע, שבועיים וככה הקהל הלך וגדל".

למרות שאף אחד לא אימץ אותך, אתה לוקח על עצמך לקדם מוסיקה שאתה מאמין בה? אנשים שאתה מאמין בהם?

"אני כן מכיר הרבה אמנים גדולים, אם אני אגיד לך שמות אתה תהיה בשוק. אבל לא אכפת לי מהגודל, אם יש אנשים שאני רואה בהם פוטנציאל מוזיקלי אני הולך על זה. לקחתי שני אמנים, fraxo ורועי יגר. שניהם חברים שלי ולכל אחד מהם יש עכשיו עשר אלף עוקבים ושירים עם מיליוני צפיות ביוטיוב. אהבתי את המוסיקה שלהם, אהבתי את העבודה שלהם. ראיתי פוטנציאל עצום. חשוב לי שאדם קודם כל יהיה אדם, שיהיה בינינו כימיה, שיהיה אדם טוב. אני לא רואה את עצמי עובד עם אנשים שאני לא מתחבר אליהם".

הסצנה בארץ מתה ויש פער עצום בין מה שהולך בחו"ל לארץ. אתה רואה את עצמך נשאר פה?

"כעיקרון אני כן רואה את עצמי בלוס אנג'לס למען האמת, כי 99 אחוז מהקריירה שלי בחו"ל. הסצנה באל איי ענקית ואני לא חושב שאני יכול להשתלט מפה על הכול כמו עכשיו. אני מחכה שאגיע לגיל המתאים, כרגע כל דבר הוא נורא מסובך. אנשים לא מתלהבים להביא ילד בן 16 לטורים בחו"ל, אז כרגע אני עושה את כל מה שאני יכול כדי לקדם את זה דרך הרשת, מכאן".

מה נאחל לך לשנה הקרובה?

"הייתי רוצה להופיע יותר, לשחרר עוד מוסיקה, ללמוד, להכיר סגנונות חדשים. ולהופיע, יותר בחו"ל ובארץ, כל מה שאני אוכל לעשות כרגע למרות הגבלות הגיל".