יוני פוליקר חוזר. האחיין של יהודה פוליקר, שהוציא לפני חמש שנים את אלבום הבכורה שלו, גנז לפני שלוש שנים את אלבומו השני, "היית שם איתי", ממנו יצאו כמה שירים. בהמשך הפיק את אלבומה של לירז צ'רכי.
היום, בגיל 33, הוא מוציא את "חדר להשכיר", סינגל ראשון מתוך אלבומו החדש שייצא בקרוב. השיר מדבר על חיפוש בית, מעבר לעיר הגדולה ויציאה לעצמאות בגיל צעיר. פוליקר עבד עליו עם רפי קריספין כמעבד ומפיק מוזיקלי. להוצאת השיר נלווה קמפיין חוצות במסגרתו נתלו ברחבי תל אביב אלף פוסטרים עם שם השיר ואפשרות להאזין לו דרך חיוג למספר טלפון, או לצפות בוידיאו באמצעות בר-קוד סלולרי.
"לפני שלוש שנים הייתי בתוך גל של שירי פולק שהגניבו אותי כמו 'שונא לאהוב', הלהיט מהאלבום הראשון", אומר פוליקר, "אבל עוד לפני שהאלבום הקודם יצא, התחילו לבוא גלים של שירים חדשים, שהרגשתי יותר בשל ושלם איתם, אז כבר עשיתי אלבום חדש, שיוציא אותי יותר נכון, אמיתי ומחובר לעצמי".
-על מה כתבת את האלבום החדש?
"זה אלבום תמונות מהחיים שלי. כל שיר מעלה התמודדות עם משהו - זוגיות, רווקות, פרידה, אובדן, שירים מאוד אישיים וחושפניים. אני לא יודע אם עליתי מדרגה, אבל אני יוצר יותר קרוב לעצמי. אני מצליח להתחבר יותר לעצמי. משהו שהיה לי מאוד קשה בעבר, כי היו הרבה דברים שהסיחו את דעתי. יקראו לאלבום 'מים, אויר, אדמה ואש'. יש שיר כזה, שכתבתי עם דן תורן, כמו חיזוק של הביטוי 'באש ובמים'. ככה הלכתי עם האלבום הזה, במים, באויר באדמה ובאש. זה שיר מלא תקווה. ויש כבר עשרה שירים מוקלטים. האלבום די גמור".
-"חדר להשכיר" נכתב על מעבר לעיר.
"כן, זה על בן אדם שמגיע לעיר. שיר שאני שר בו בחשש ותקווה וכמיהה לשינוי. התהליך של לעזוב את בית ההורים, לגלת את החיים במלוא מובן המילה, למצוא חדר משלי ופינה. הפקתי את האלבום עם שמוליק דניאל שאני מלא הערכה אליו והוא תרם הרבה. דן תורן ערך לי טקסטים וייעץ וכתבנו כמה שירים יחד. בהמשך הצטרף רפי קריספין. 'חדר להשכיר' היה שיר אחרון באלבום, רק עם גיטרה אקוסטית ומפוחית. הוא מאוד האמין בו, הציע להקליט אותו מחדש והפיק אותו. קידמנו אותו עם פוסטרים ברחבי תל אביב. זה נראה אמיתי, חמוד, כאילו מישהו שמחפש בית. הרבה אנשים חשבו שזה מגניב, הרבה ראו בעיר וחשבו שזה הופעה או משהו. הקליפ שהוצאנו עם הבר קוד נצפה בכמה אלפי צפיות. היה לי חשש שזה ייצור אנטי אבל זה דווקא מגניב, בסדר, בקטנה".
-אתה שר שם על זוגיות.
"היה לי קשר ארוך שעברתי, קשר משמעותי בחיים, ופרידה בסופו, קשר שהוציא ממני הרבה שירים, על זוגיות ופרידה. היא לא היתה מישהי מוכרת, ולא שאני מישהו מוכר. אני בסדר. אני שמח שיש שירים שלי שקצת מכירים, אז זה מגניב, מספיק לי".
-לפני חמש שנים אמרת שאתה לא רוצה שיזהו אותך עם יהודה. אבל אתה מנגן איתו.
"יש לי את העולם שלי שקיים מגיל קטן, של יצירה והפקה של שירים, אני מקליט מגיל 15, עושה דבר בעצמי, זה העולם הטבעי שלי. במקביל אין לי בעיה לנגן עם יהודה, כיף לי שם בהפקה, אני נהנה, יש שם אנשים טובים. זו גם העבודה שאני מתפרנס ממנה. היום כבר אין לי חשש שיזהו אותי עם יהודה. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, לחשוב ולהרגיש מה שהוא רוצה. תמיד תהיה השוואה עם יהודה ואני בסדר עם זה, כי הוא איש יקר בחיים שלי, אבל אנחנו לא ברי השוואה בכלל. קטונתי. יש לי עוד הרבה שנים עד שאגיע לליגה שלו, אם בכלל".
-יהודה פרץ עם "בנזין" בגיל שאתה נמצא בו.
"הוא חווה כל כך הרבה דברים על הבשר שלו בתחום הזה, בתהליך של להיות מוזיקאי. אני עוד בהתחלה שלי. עדיין, למרות שאני אולי זקן כבר איפשהו".
-אבי בניון מופיע עם עמיר. בן ארצי מופיע עם שלמה.
"מעולם לא חשבתי על זה. לא ידעתי אפילו שהם מופיעים איתם. מה זה משנה בתכלס, אם יש קרבה או אין קרבה?".
בשם האח
אחיו של יוני, קובי פוליקר ז"ל, נהרג ב-1991 בעת שירותו הצבאי, כאשר חייל מהיחידה שלו היכה אותו בראשו עם קסדה והביא למותו. הדוד יהודה פוליקר הקדיש לזכרו את האלבום האינסטרונטלי "לעיניך הכחולות". יוני פוליקר, שהיה בן 11 כשאחיו נהרג, כתב באלבום החדש שני שירים על האובדן. הדוד יהודה היה זה שדחף אותו לכך. "יהודה אמר לי לגעת ברמה היצירתית באחי, כי זה יוציא משהו טוב, וזה אכן קרה. שיר אחד שכתבתי הוא שיר פרידה ממנו, ממש שיר שאני שר לו , שנכתב מהעיניים שלי היום. השיר השני הוא מהעיניים של אז. אני שר בו לאח שלי על הדאגה שהיתה סביב זה שהוא הלך לשרת בקרבי. היה אז פחד שיקרה לו משהו, פחד שהיה באוויר. אני מאמין שבכל בית ששולחים ילד ליחידה קרבית זה לא קל, ורעיונות רצים בראש. זה שיר שאומר שמור על עצמך בצבא ותחזור בשלום".
-זו כתיבה אחרת?
כן. ממש ככה. לגמרי. הגעתי לדן תורן שישב הרבה על הטקסטים ופתח לי הרבה עולמות. היה קשה לי לצייר בטקסטים, הייתי תקוע במילים, בפרייזינג. דן פתח אותי והתפתחתי לעומת העבר. עברתי תהליך של אמן, של התפתחות עם עצמי, התבשלות, כמו התבגרות בחיים. יצאתי מה'שירה ואקוסטית' הלאה, ואני מקווה שאני מתבגר טוב".
-חזרת לפצע הכואב?
"ברור שחזרתי לחטט בו. כל כתיבה זה חיטוט, לגעת במקומות, להרגיש מקומות, זה סוג של טיפול ואני מתמסר לזה. מעבר לחריזה, לעבודה, לטכניקה, חשוב שהשיר יבוא מבפנים, אמיתי מהחיים שלך. וא\ הכי קל להתחבר לזה רגשית".
-מה זה עשה לך?
"החזיר אותי למקומות שהייתי בהם, תמונות שראיתי, תחושות שהרגשתי, להסתכלות על הילד שהייתי. זה מרגש לראות את עצמך ילד בדמיון. לראות מקומות שהיית בהם כילד, עם פחות יכולת להתמודד עם מכשול כזה. זה מכשול לא פשוט לילד. הייתי אז בן 11 וזה ממש לא קל".
-יהיה לך כוח נפשי לשיר את השירים האלה על במה מול קהל?
"כן, בטח. אני אמור לעשות את זה. אל תלחיץ אותי. אני לא יודע איך אגיב. אני מתמסר לרגע. תוך כדי הביצוע אני אסמס לך איך אני מרגיש. בהופעה יש גם התרגשות".
-באופן טבעי, כאדם יוצר, אתה נוגע באובדן שלך.
"כן, אני נוגע בדברים מהחיים. זה הכיף בלכתוב, להוציא את הצמתים האלה, לתת להם ביטוי. זה כיף, זה מחזק, מביא נחמה לאנשים ששומעים מוזיקה".
-לגעת במקום כואב יכול לטלטל ציבור שלם. כמו במקרה של יהודה ו"אפר ואבק".
"נכון, צריך הרבה אומץ לעשות אלבום כמו 'אפר ואבק', שאחד האלבומים שלו שאני הכי אוהב. אולי גם אני עושה פה מעשה, לא יודע, אבל אני שר את השירים בהרבה תמימות. לפחות אני משתדל".
-זה יהיה אלבום הפריצה שלך?
"אני לא יודע. אני רק יכול לקוות שהשירים ירגשו ויגיעו לאנשים ויעשו להם טוב. כל מי שמוציא שיר יש לו רצון שיאהבו את השיר שלו. אז שייקח אותי לאן שייקח אותי. אנסה להופיע ולחשוף אותו לכמה שיותר אנשים".
*יוני פוליקר יופיע ב-24 בדצמבר באוזן בר בתל אביב. עם שירים מהאלבום החדש.