כשחברי קיבוץ עין השופט רואים את האמן מיכה שטראוס שוקד על הכנת בניית ארון קבורה, הם מבינים שקרה אסון כבד. שטראוס, עד כמה שמוזר לכתוב זאת, הוא סוג של מלאך עבור חברי הקיבוץ.
בסטודיו של שטראוס תמצאו חלל עבודה גדול בו הוא וזגותו עוסקים ביצירת גלגלי תפילה בודהיסטים. ובין היתר עוסק מיכה גם ביצירת ארונות קבורה יחד עם חברים נוספים בנגריית הקיבוץ. "אני אחראי על הכנת ארונות הקבורה ועל הקבורה עצמה. יש כאלה שלא מבינים מאיפה יש לי תעצומות נפש לטפל בכל הליך הקבורה של המת. זה מפחיד אותם להתעסק בזה, אבל אני ממש לא פוחד".
שטראוס (47) ואשתו איילת כהן מחזיקים כאמור בקיבוץ סטודיו משגשג ומצליח, שניהם אמנים שעוסקים בחריטת עץ ובעיצוב וייצור "גלגלי תפילה" עבור אלפי הלקוחות שלהם ברחבי העולם. המוצר אותו הם מייצרים הוא תפילת החמלה של העם הטיבטי שמגיעה ארוזה בגלגל עץ מעוצב, ובנוסף הם מייצרים גם גלגלי תפילה לפי הזמנה אישית ועם מגוון תפילות רחב משלל דתות ואמונות שונות.
"זו תפילה שמתמצתת את כל מהות הבודהיסטית-טיבטית שמדברת על חמלה ואהבת האחר, ממש כמו ביהדות. מפאת חוסר השכלה ואי ידיעת קרוא וכתוב של הנוודים הטיבטים, שהינם אנשים מאמינים אך קשי יום התפילה העיקרית מונה חמש הברות בלבד מודפסת על מיקרופילם ומוכנסת לגלגל עץ", מסביר שטראוס, "אנחנו מעצבים ומייצרים את גלגלי התפילה ומוכרים אותם לכל העולם".
אל הצד השני של לוחות העץ, בניית ארונות הקבורה, הגיע שטראוס בעקבות מוות של חבר קרוב. "נכנסתי לתחום לפני 12 שנה בעקבות מווות של חבר שהלך לעולמו בגיל 38 מהתקף לב. באתי לנחם את המשפחה וביקשו שאוציא את הגופה מהבית ואטפל בה. הוא שכב מת על רצפת המטבח, ולידו עמדו שלושה אנשים חסרי אונים", נזכר שטראוס. "אמרתי להם בואו נתחיל בלהלביש אותו יפה, תעזרו לי. הלבשנו אותו בבגדים יפים ולאחר מכן טיפלתי בכל הפרוצדורה. זמן קצר לאחר מכן צירפו אותי בקיבוץ לצוות אבלות אחרי שהבינו שאני יודע להתמודד עם המוות ומראה של גופה לא מרתיע אותי".
נשמע מפחיד ולא פשוט בכלל.
שטראוס, צוחק: "אותי זה ממש לא מפחיד. אנחנו אחראים על איסוף המת וקבורתו. אם רוצים טהרה אז אנחנו מטפלים בזה מול אנשי המועצה הדתית ביקנעם. אנחנו דואגים לכל דבר שהמשפחה מבקשת, ואני והחברים עושים את זה בהתנדבות ובאהבה גדולה".
מאיפה זה מגיע?
"כבר 20 שנה שאני עוסק בבודהיזם ושום דבר לא באמת מפחיד אותי. אני אדם רגוע מאוד, ויש הרבה חברים בקיבוץ ומחוצה לו שלא מבינים איך אני לא נרתע מטיפול במתים. איך אני לא נבהל מזה. הם נבהלים, מפוחדים והם בדיכאון רק מלשמוע את המילה הזאת. אני יכול להבין אותם, אבל לי המוות לא מזיז בכלל. כבר הייתי שם. חשוב שתבין משהו", קולו משתנה לפתע, "טבעתי באוקיינוס סוער והבטתי למוות בעיניים".
שטראוס יודע היטב על מה הוא מדבר. בשנת 1998, במהלך טיול באוסטרליה, הוא הגיע לאחד החופים בסידני ונכנס לשחות במים הסוערים, סוג של התגרות במוות אם תרצו. "נכנסתי למים ואז זרמים חזקים מאוד הטביעו אותי. הגלים היו בגובה תשעה מטרים והדפו אותי בעוצמות מטורפות".
היית לבד?
"בחוף היו כמה חברים טובים שחיכו לי, אבל אני כבר שקעתי במצולות. היו רגעים שהפסקתי להילחם על החיים. שוויתרתי, שנכנעתי למוות. היו רגעים שהבנתי שזה חסר סיכוי", משחזר שטראוס בהתרגשות גדולה. "בשלב מסוים המים שטפו אותי החוצה אל החוף, והחברים היו בטוחים שאני מת. אחרי כמה שניות פקחתי עיניים, הקאתי את מי הים ונעמדתי על הרגליים. אין לי הסבר לזה, וגם להם לא היה. זה משהו שאי אפשר להסביר בכלל. אחרי שחזרתי לחיים חשתי הקלה גדולה בגוף - כאילו נולדתי מחדש".
מה עוד? מתברר שעד גיל מאוחר יחסית שטראוס התנזר מקיום יחסי מין, חשב וחשב להיות נזיר. הוא רצה להתנתק מהעולם החומרי וקיווה לחיות את העולם הרוחני באופן מלא כהגדרתו. הוא אהב להיות לבד אבל הבין שהוא חייב אישה בחייו. "עד גיל 17 התנזרתי ממין, ולאחר מכן התנזרתי שוב למשך 7 שנים. נדרתי פעם נדר שאהיה נזיר לנצח, אבל אז הכרתי את איילת והחלום להיות נזיר נשאר במגירה".
אולי בעקבות מה שעבר, אולי בגלל אמונתו, ואולי בלי סיבה מיוחדת, שטראוס ובת זוגו איילת החליטו כבר לפני שנים שלא להביא ילדים לעולם והוא ביצע ניתוח לקשירת צינורית הזרע. "אנחנו אוהבים ילדים - אבל של אחרים", הוא צוחק. "החלטנו שאנחנו לא רוצים להביא ילדים לעולם או לאמץ. הגעתי למסקנה שאני יכול לקחת אחריות רק על החיים שלי".
"כשהכרתי את איילת אמרתי לה שאם היא רוצה ילדים זה לא יקרה איתי. היא הסכימה. הלכתי לאורולוג ועברתי ניתוח לקשירת צינורית הזרע. כשהגעתי אליו לפני הניתוח לפגישת ייעוץ כי הוא ניסה להבין את המניעים שלי, ובעיקר ניסה להבין איך הגעתי להחלטה הזו, אך הוא כיבד אותה לבסוף כי הליך כמו זה מקובל מאוד ברחבי העולם. היום אני מאושר, טוב לי ככה".
אתם לא מרגישים שזה חסר לכם לפעמים?
"זו החלטה מושכלת של שנינו. אני יודע שאני אדם לא שגרתי, ולי ולאיילת יש אהבה וסבלנות אין סופית לילדים, אבל אנחנו לא רוצים ילדים משלנו. תאמין לי שחשבנו על זה הרבה וההחלטה הייתה יחסית די קלה. אנחנו 13 שנה יחד, טוב לנו ככה ואנחנו מאושרים".