אין תמונה
עצוב עצוב עצוב. דפנה בר ציון ז"ל

מותה הטראגי של דפנה בר ציון ז"ל בגיל 49, היכה בהלם את עולם הרוק התל אביבי. כולם הכירו אותה, רבים היו חברים, או ישבו אצלה לשתות ולאכול במסעדת "קפה סוזאנה" בשכונת נווה צדק מול מרכז סוזן-דלאל, משכנם של אירועים והופעות כגון פסטיבל "הפסנתר מארח". בימי הפסטיבל נראתה המסעדה של בר-ציון ז"ל כמו מתכון לסופר-גרופ ענקית.

אבל דפנה בר-ציון לא היתה רק מסעדנית ובעלים של בר, אלא גם יוצרת, מוזיקאית ורוקרית בזכות עצמה. ברזומה שלה שני אלבומים, שיתופי פעולה עם כמה מטובי הנגנים, יצירה לאחרים, קליפים מושקעים והרבה מוזיקה טובה. למרות הנוכחות החברתית הבולטת שלה בעיר ובתעשיית המוזיקה, השירים שיצרה היו בעיקר עצובים ועסקו בפרידות, אהבות, געגועים, אלימות ויגון.

הרוקסן, הפינגווין, סוזאנה

דפנה בר-ציון ז"ל נולדה ברמת-גן ב-1965, והחלה לנגן פסנתר כבר בגיל 12. השיר הראשון שכתבה, "אל תוך הלילה", היה תוצאה של סערת נפש, כשמשפחתה פונתה מהיישוב אופירה שבסיני. בגיל 16 הגיעה לתל אביב וכבר אז ידעה שהיא רוצה להשתייך לעולם המוזיקה. אחרי הצבא, עם חופן שירים ביד, התחברה להרכב הרוק ניו-ווייב "מטרופולין" (לא זה של עופר מאירי), שהופיע באותה התקופה במועדון "רוקסן" המיתולוגי. בהמשך נישאה לבעליו של מועדון "הפינגווין" האגדי, אייל בר-ציון, והיתה לאושיה מוכרת ואהובה בסצנת המועדונים של הליקוויד והשירוקו.

אחרי לידת בתה, ובעודה מתפקדת כאם חד הורית, הקימה בר-ציון הרכב חדש, שפעל בשוליים. אך מתוך רצון לתפקד כאם ולבנות לבתה עולם יציב, החליטה שלא להתמקד במוזיקה ופנתה לעסוק במסעדנות. ביקור מקרי בשכונת נווה צדק בשנת 94' טלטל את דמיונה והצית בה את החזון להקים את קפה "סוזאנה", שהיה למוסד בשכונה המתחדשת.

אין תמונה
מהמוע'דונים והברים לאולפני ההקלטות. דפנה בר ציון ז"ל

האלבום הראשון, "אם אתה מקשיב"

ב- 99' חזרה בר-ציון למוזיקה. היא עבדה על סקיצות עם המתופף דודי לוין, אך לאחר ארבעה חודשים הפסיקו את העבודה ולתמונה נכנס משה דעבול, שהיה למפיק המוזיקלי. בהקלטות השתתפו, בין היתר, יוסי פיין ונגן כלי ההקשה אילן קצ'קה. בדצמבר 99' יצא הסינגל הראשון מתוכו "אהבה", אשר כלל גרסת רמיקס. בהמשך יצא הסינגל השני "מכאן ועד עולם".

בשנת 2000 יצא האלבום המלא "אם אתה מקשיב" בלייבל "פוך" של מותקי שהרבני. הוא הופץ על ידי חברת "התקליט". שירי האלבום עסקו באהבה ופרידות, ציפייה והתעללות בילדים. מתוכם בלטו "תן סימן", "כשהלילה יורד בחלונה", הסינגל הראשון "אהבה", "ירח אדום" ו"געגוע", שזכה להשמעות יפות ברדיו.

במקביל השתתפה בר-ציון בשנת 2000 בפרויקט "פסטיגלצ" ובמסגרתו חידשה את "בובה זהבה" של "החלונות הגבוהים", בעיבוד וביצוע שקטים ואופיינים לסגנונה.

באותה השנה פתחה בר-ציון את הדאנס בר המוצלח "לילה", אותו עזבה אותו כעבור שנתיים לטובת העיסוק במוזיקה.

האלבום השני "תהומות"

בשנת 2006, אחרי שש שנות הפוגה, חזרה דפנה בר-ציון לסיבוב שני במוזיקה. היא הופיעה עם הרכב שכלל את שי ברוך (תופים), יניב דדון (גיטרה) גולן זוסקוביץ' (בס) והיא עצמה בקלידים ושירה. ביולי 2007 יצא בחברת "נענע דיסק" של ניצן זעירא אלבומה השני, "תהומות".

האלבום הוקלט באולפן של אורי ברק, בניהולו האמנותי של דני רכט, ובהשתתפות אבי בללי ("נקמת הטרקטור"), גידי רז, דני מקוב, אייל 'פרסון' שחר ויוסי בבליקי ("פונץ'"), שהפיק את שיר הנושא. יצאו ממנו סינגלים כמו "עננים", שאף זכה לרמיקס בניחוח אייטיזי ולקליפ מושקע. ו"מתוך דמעה", גרסה של בר-ציון ל-"As Tears Go By" של הרולינג סטונז ומריאן פיית'פול.

עננים

זה לא הולך בנינו

בהמשך כתבה דפנה בר-ציון טקסטים לאלבום "גרוב כנעני" של שי וצר, בהשתתפות מזי כהן, אריאל זילבר, כפיר בן ליש ואחרים. בשירים שכתבה השתמשה בשפה עברית ישנה, שהתאימה לרוח המוזיקה וההרכב.

דפנה בר ציון השתתפה בפרויקט נוספים, כמו "מצב צבירה נוזלי" בהפקה מוזיקלית של עובד פרסיקו, ובו הקליטה את "דלת" עם גידי רז וערן טלמור. הליין המוזיקלי של השיר נלקח משיר של להקתה הראשונה "מטרופולין" בשנת 1988.