"למה אבא לא נרגע?" היא שאלה שעלולה להישמע סתמית לרבים מאיתנו, אבל בשביל חלק מסוים בחברה הישראלית שחווה פוסט-טראומה צבאית זו שאלה שמטרידה באופן יומיומי. הזעקה המצמררת הזאת נשמעה לראשונה לפני כארבעה חודשים בשירו של אביחי הולנדר, "בלתי מנוצח", טקסט שקשה היה להישאר אדיש אליו וכמעט מיידית נכנס להמון לבבות שרצו להכיר את היוצר הצעיר והמוכשר הזה לעומק.

הולנדר (29), נשוי ואב לשניים, מלווה של נכי צה"ל ביום ויוצר בחסד בלילות, התגייס ליחידת אגוז ולחם בקרב הקשה בשכונת סג'עייה כחלק ממבצע "צוק איתן", שם איבד כמה מחבריו ולדבריו גם קצת מעצמו. לפני גיוסו הוא החל את דרכו המוזיקלית בתיכון "כינור דוד" שם למד תופים ופסנתר, ורגע אחרי שהשיר הזה שלו, שהפך להמנון עבור הרבה אנשים שמגדירים אותו כ"כאב של לוחמים" החדש, הוא מספר בראיון מיוחד ל-mako על היצירה שלו שמהווה עבורו טיפול לכל דבר.

לפני הכל, מי זה אביחי הולנדר במשפט?
"קודם כל אבא ואיש משפחה. יוצר מוזיקה, מתעסק באמנות ובנוסף מלווה נכי צה"ל. אני עובד בזה כבר חמש שנים, ובימים אלה למשל אני מלווה בכיר בצבא שנפצע במבצע צוק איתן. בפועל אני משמש בתור הידיים שלו ומשלים עבורו את היכולת המוטורית. אחרי העבודה עם האנשים היקרים האלו קשה לי להתבונן במראה ולהגדיר את עצמי כנכה צה"ל - אבל במקרה שלי הרסיסים לא נגעו בגוף אבל חדרו את הנשמה".

ומתי הבנת שהכאב שלך יהפוך ליצירה?
"השתחררתי מהצבא ב-2015 ותמיד חשבתי שכשאשתחרר הכל יירגע. חיפשתי את עצמי, טסתי לדרום אמריקה ומצאתי את הדרך במוזיקה – בהתחלה ניגנתי לשני אנשים ודי מהר זה הגיע ל 40 איש בערב שאמרו לי שנגעתי בהם. שמתי לב באותם ימים שנהייתי מאוד רגיש והייתי חייב לנתב את תחושות הכאב והזעם למקום חיובי. וכך, לראשונה, המוזיקה אפשרה לי להפוך את הכאב להזדמנות והבנתי שבמקום לברוח אני צריך להפוך את המגבלה לכוח".

אז בלי שהתכוונת זה הפך ממש לתהליך טיפולי מבחינתך?
"חד משמעית. לפעמים שואלים אותי בכל מיני נסיבות מה עובר עלי ואיך הולך, ואני עונה: 'עזוב אותי תן לי לשיר לך ותבין טוב מאוד'. גם בוועדות השיקום שהיו לי לאחרונה במשרד הביטחון פשוט השמעתי להם את השירים במקום לדבר וכל האנרגיה השתנתה. גם עם האנשים סביבי שפקפקו בתחילה בקריירה המוזיקלית שלי לא התווכחתי - אלא השבתי בשיר, ואז הם כבר ביקשו שאנגן להם עוד אחד. אני לחלוטין נותן למוזיקה להוביל ולשאת אותי על כתפיה".

הבן הבכור שלך בן שנתיים וחצי, אבל "לא נרגע" נכתב לא מעט לפני כן.
"כמו הרבה שירים בשנים האחרונות זה נושא שעברתי איתו תהליך מסוים עד שהבשיל ליצירה שלמה ומורכבת. 'לא נרגע' נכתב תוך כדי הגילוי על עצמי בזמן הטיפול שעשיתי כשהאישה שלי נכנסה להריון. גם ככה זו תקופה שיש בה לחץ ושמתי לב שהתגובות שלי לא מידתיות. החלטתי שאני לא רוצה לפגוע באשתי ואמרתי לעצמי שברגע שיגיע הילד תהיה לי הרבה יותר אחריות, אז השיר הפך לפתרון הטיפולי לאותן חרדות".

איך אשתך מקבלת את הפתיחות הגדולה הזו בשירים שלך?
"אלכס, אשתי, עושה איתי דרך ארוכה, מכוונת אותה ואותי ומביטה על הדברים בעיניים פחות תמימות. יש לה אינטואיציה מדהימה וזה מה שמכניס אותי באמת לשליטה ומודעות על מה שקורה. כמובן שיש אתגרים אבל היא מאוד גאה בי והיחידה שרואה אותי בכל הקשיים האמיתיים שבשגרה, אז אני חייב לה הרבה מההצלחה בתהליך".

לאחרונה התחלת להעביר הרצאות לצעירים לקראת גיוס. מה המסר שאתה שואף להעביר להם?
"האמת היא שזו סיטואציה קשה ומורכבת כי אתה מספר על הפציעה והקושי אבל בעצם רוצה לעודד אותם להתגייס ולא להפחיד. בשורה התחתונה אני לא מתעלם מהפחד אלא משתדל להבהיר שדווקא הקושי בחיים משפר אותנו והופך אותנו ליותר טובים. השבוע הייתה לי הרצאה בזום לצעירים מהגולן, וכמישהו ביקש בסוף מסר - פתאום נתקעתי והרגשתי שאני לא חד, אז החלטתי פשוט לנגן להם את 'בלתי מנוצח'. הוא מאוד מתאים למתגייסים, ולמעשה לכל אחד שעושה מעבר בחיים ממקום תמים לקשוח הרבה יותר. במקור כתבתי אותו לילדים שלי על היציאה מהרחם לעולם הגדול - אבל אני בעצם שר אותו לעצמי על היציאה עם המוזיקה מהחושך לאוזני כל המדינה".

נחזור חצי שנה אחורה. ציפית להצלחה הגדולה שהגיעה בעקבות "לא נרגע"?
"חשבתי שזה ייקח יותר זמן, אבל ידעתי שזה ייגע בהמון אנשים. זה טקסט מאוד כואב אז חששתי שלא יוכלו להקשיב לזה הרבה, אבל פתאום התחלתי לקבל תגובות מהמון אנשים שמקשיבים לזה בלופ ופתאום אתה מגלה שוב את כוחה של המוזיקה".

לפני שנתיים, אחרי סבב הבחירות הראשון, הוצאת שיר מחאה בשם "כמה כמה" שמדבר על עם קרוע שרק מתמרמר ופחות לוקח אחריות כדי להשפיע. בשבוע של סבב רביעי - היית כותב את השיר הזה אחרת?
"מה שמדהים בשיר הזה הוא שכתבתי אותו לפני כמעט חמש שנים וזה אבסורד שהוא נשאר רלוונטי. אני חד משמעית חושב שבאיזשהו מקום זנחנו את הפוליטיקה והפכנו אותה למקום לא נחשב. אני לא מתכוון להקמת מפלגה חדשנית - אלא לחינוך של נוער איכותי, מלח הארץ, כדי שיידעו שיש להם מקום בהנהגה בעתיד. אסור לתת לרוחות הייאוש להשתלט עלינו ופוליטיקה היא לא מילה גסה. אני רוצה שהילדים שלי יידעו שהנהגה זה דבר נחשב ושמי שנכנס לשם ראוי להערכה כי הוא מסכן את משפחתו ואת הדעה הציבורית עליו. אפשר להמשיך לשבת ולהתמרמר בלי סוף אבל מי שלא עושה - לא טועה".

ואיך עובר עליך "היום שאחרי הקורונה"?
"במהלך הזמן שבו לא שמעו ממני כתבתי המון שירים וחלקם מוכנים, אז אני מטפטף אותם לאט לאט בזמן שלי ובהמשך יגיע גם האלבום. ההופעות מתחילות להיפתח וזה גלגל שמגלגל את עצמו, והעיקר שהמעגל ממשיך להתרחב והיצירה שלי מקבלת מקום בעולם".