אם חשבנו שהשנה הקודמת במוזיקה הישראלית הייתה מטורללת עם פרוץ נגיף הקורונה והדממה הכפויה שנחתה על עולם התרבות - השנה גילינו שתשפ"א הייתה משוגעת פי כמה. עם תווים ירוקים וחיסונים, להיטים ובית משוגעים - נראה שהקהל הישראלי קיבל השנה את המוזיקה שלו בחזרה ובמלוא העוצמה.

האמנים חזרו לבמות, עשרות שירים יצאו מדי שבוע, ולהיטים - אוי כמה להיטים. בכלל, נראה שזו הייתה שנה אקלקטית שטיילה לכל כיוון מוזיקלי אפשרי; מ"בית משוגעים" שהחזיר לקדמת הבמה את אחד מכוכבי הנוער הגדולים שצמחו פה, דרך "מועבט" של עדן בן זקן ששינה את מסלול הז'אנר הים תיכוני ולקח למחוזות אלקטרוניים, ועד "טרילילי טרללה" שחיבר בין כוכבת הפופ הכי גדולה שלנו לאחד הסמלים הבולטים של הקהילה הגאה.

למרות זאת, מעל כולם כיכב שיר אחד שאמנם יצא שבועות ספורים לפני ערב ראש השנה הקודם - אבל הפך די בקלות לשיר השנה הנוכחית ואת רביב כנר לקולה של תקופה. אנחנו מדברים כמובן על "רסיסים", שהפך לזוכה הגדול בתואר שיר השנה של mako וטיקטוק. אז נכון, הניצחון הגיע אחרי קרב צמוד עם המוסד הסגור ההוא של רן דנקר, אבל בסופו של דבר אתם קבעתם ואנחנו הסכמנו שמדובר בשיר הכי בולט של השנה, זה שכבש את כל תחנות הרדיו ושירותי הסטרימינג, חצה גבולות וגילאים, ובעיקר סדק משהו בלב של כולנו.


מיד אחריו, ובהפרש די קטן, הגיע למקום השני כאמור "בית משוגעים", בו בחרתם לשיר הוויראלי של השנה, ואחריהם התמקמו להם יובל דיין עם "שרק תחייך", הדואט של אייל גולן ועדן חסון, וסוגר את החמישייה הראשונה "טרילילי טרללה", המנון הגאווה *האמיתי* של נועה קירל ואילן פלד (רשימת 30 הגדולים מחכה לכם ממש פה למטה).

ואז הגיעה נועה. אנחנו כותבים הגיעה למרות שהיא לא הלכה לשום מקום, ותעיד על כך העובדה שבחרתם בה שנה שנייה ברציפות לזמרת השנה שלכם. אבל היא הגיעה, הגיעה בגדול השנה, ומעבר לשיר שאמור להפוך אותה בקרוב לכוכבת בינלאומית, נועה גם הביאה את "יהלומים" הנוצץ, עלתה לסיבוב ב"אמבולנס" עם מרגי, הפגיזה עם אילן פלד ב"טרילילי טרללה", ואפילו חידשה את ההמנון עם עומר אדם.

היינו אומרים שהייתה לה שנה מדהימה, אבל אצל נועה זה כבר מעבר לשנה, מעבר לזמן: נועה קירל היא כבר כוכבת של תקופה, כזו שהילדים שלכם עוד ידברו עליה עם הילדים שלהם, ואתם תזכרו תמיד איפה גיליתם אותה פחות או יותר לראשונה


מיד אחריה ברשימה התמקמה לה עדן בן זקן, זמרת העשור של ישראל, שמבחינתנו לפחות מדובר בשנה הכי גדולה מאז שנת הפריצה שלה - שנה בה היא הביאה את "מועבט" שהפך את המדינה, "ממתק" שהשלים את המהפכה, שחררה אלבום נפלא שכלל להיטים כמו "ברחובות של תל אביב" ו-"הלו הלו", וכל זה לצד ים של עשייה בלתי פוסקת. את השלישייה הראשונה סגרה זהבה בן שחזרה השנה לחמם את הלב של כולנו וגם עלתה לראשונה בחייה על בימת אמפי קיסריה.  

כנראה שאתם מאוד אוהבים את חנן בן ארי. מה זה מאוד? ממש. עובדה, גם השנה בחרתם בו להיות זמר השנה שלכם, ובדיוק כמו במקרה נועה קירל, גם כאן אנחנו מסכימים איתכם. בשנה הקודמת זה עוד הפתיע, אבל השנה זה כבר מרגיש טבעי: חנן בן ארי הפך לאחד הקולות המובילים במדינה, וזה לא משנה אם תקראו לו כוכב פופ אמוני או זמר חתונות - הוא נוגע בכולם עם טקסטים מרגשים ושורטים וקול באמת חד פעמי. 

אולי הוא לא שחרר יותר מדי שירים חדשים השנה, למרות ש"חולם כמו יוסף" ו"אמן על הילדים", הספיקו לנו, אבל נראה היה שהוא בכל מקום; 4 קיסריות ברצף, ספיישל ב"כוכב הבא", כיבוש תחנות הרדיו, ובעיקר החיוך הזה, החיוך התמים והאמיתי שגורם לך להרגיש שחנן בן ארי הוא אולי זמר השנה, אבל הוא לא כוכב גדול, הוא אדם רגיל. כמונו, כמוכם, כמו שרק בן אדם שכותב שירים כאלה יכול להיות. 


מיד אחרי חנן בן ארי הגיע למקום השני אייל גולן, שהוציא השנה שני אלבומים, הפך את המושג "וי כחול" למבוקש מאי פעם, ובגדול לא מפסיק לשחרר מוזיקה חדשה כבר שלושה עשורים בערך. את השלישייה הראשונה חתם עדן חסון, מי שמבחינתו, ובטח מבחינתנו, עשה את קפיצת המדרגה הכי משמעותית בשנה האחרונה והפך לאחד הזמרים המובילים בישראל.

אם נועה וקירל וחנן בן ארי יכולים להיות מרוצים אחרי הבחירה בהם שנה שנייה ברצף, הצמד שהחל את דרכו לפני כשש שנים יכול להיות בעננים. זו השנה המי יודע כמה שהם זוכים בתואר הרכב השנה, וגם הפעם לא באמת הייתה להם תחרות. סטטיק ובן אל ממשיכים להכתיב את הטון בפופ הישראלי, בטח אחרי אלבום הבכורה שלהם שיצא (רק) השנה וכלל לא מעט שיתופי פעולה מסקרנים, סולחה יפה עם רון נשר, והכל כמובן ב"אפס מאמץ".

הזכייה הזו מגיעה רגע לפני שהשניים יחזרו לטיסות הלוך ושוב לארה"ב בניסיון להתניע כמו שצריך את הקריירה הבינלאומית שלהם שנפגעה בעקבות הקורונה. לפחות מבחינה מוזיקלית נראה ששום וריאנט לא פגע בהם, ומעבר לאלבום שהזכרנו כאן למעלה הם גם בנו ארמון של קוביות עם אנה זק, בילו יחד עם הבלאק אייד פיז, וממש לפני כמה שבועות הוציאו את Bella, איתו הם יופיעו בקרוב באחד האולמות המבוקשים בלוס אנג'לס. מה עוד נשאר להגיד? בעיקר שכנראה נתראה כאן שוב באותו המקום גם בשנה הבאה.


אוקיי, נכון שלסטטיק ובן אל אין ממש תחרות בכל הקשור לבחירה בהרכב השנה, אבל מיד אחריהם אתם בחרתם ב"תקווה 6" להרכב שהכי אהבתם בתשפ"א, בטח אם אתם חיילים על מדים, ואת השלישייה הראשונה סוגרים ג'יין בורדו שהפכו בשנה האחרונה לאחת ההפתעות הכי מרעננות במיינסטרים הישראלי.

השניים שכמעט וזכו בשנה שעברה בהרכב השנה כבשו השנה את התואר בקטגוריה החדשה שנפתחה אצלנו. דולי (דולב רם) ופן (פן חזות) מסמנים כנראה יותר מכולם את מקומם של המפיקים היום במוזיקה הישראלית ובכלל, אלה שהופכים טקסטים על גיטרות ללהיטי ענק שמנגנים לך בכל מקום בגוף. מנסרין ואנה זק ועד עמיר בניון ואיתי לוי. הצמד שמצמיד.

אחרי החלק הראשון בפרויקט שלהם שהביא לנו חיבורים מעולים כמו זה בין נועה קירל ללירן דנינו ("בלילות") או דיקלה ועידן חביב ("ואז את תראי"), השניים המשיכו השנה בכל הכוח עם החלק השני בפרויקט שכלל הפעם שמות כמו עומר אדם, אלה לי להב, עברי לידר ואפילו פלד.

חוץ מהפרויקט שהפך לתינוק המועדף על השניים, נראה שהם באמת היו השנה בכל מקום בו היו גם האוזניים שלכם: אם זו "הטעות הכי יפה" של איתי לוי, שיר הגאווה של אנה זק, ואפילו הדואט הבינלאומי של עומר אדם עם ניקי ג'אם שהוכיח שהשניים מבינים היטב מה קורה היום בעולם ומביאים את זה בצורה הכי אורגנית לישראל. האולפן שלהם תמיד פעיל, תמיד תמצאו שם מול המיקרופון אמן שכולכם מכירים, ויש לנו תחושה שהצמד הזה, שהפך לאחד היוצרים הבולטים היום בישראל, נמצא רק בתחילת דרכו שהחלה אי שם עם "מלכת השושנים". 


אחרי דולי ופן בחרתם במקום השני בג'ורדי (ירדן פלג), המפיק הצמוד של סטטיק ובן אל שאחראי לא פחות מהם לאלבום הנהדר שהם הוציאו השנה, ובין לבין הוא גם משתעשע עם לא מעט עם אמנים אחרים כמו רן דנקר ואנה זק. במקום השלישי בחרתם באופיר כהן, ללא ספק אחד המפיקים הבולטים היום בז'אנר הים תיכוני, שגם שחרר השנה את הפרויקט המוזיקלי הנהדר שלו "השיר של אופיר".

אם הייתם חוזרים למרץ 2020, זמן קצר לאחד סיום עונת "הכוכב הבא" בה עדן אלנה סיימה כמנצחת ומספרים לרביב כנר (שהתחרה באותה עונה והודח בחצי הגמר) ששנה וחצי לאחר מכן הוא יזכה בתואר פריצת השנה, הוא כנראה היה זורק עליכם את הכובע ובורח. אחרי זה הייתם מספרים לו שהוא גם זכה בשיר השנה ואז כבר באמת לא היה עם מי לדבר.

עם צניעות כובשת, קול חודר כל עור וטקסטים מדויקים עליהם הוא עובד צמוד עם קרן פלס ואבי אוחיון, רביב כנר הפך כאמור לקול של תקופה; כשכלום לא ברור, לפעמים גם אי אפשר לצאת מהבית, וכל אדם שני נכנס לבידוד ועתיד האנושות כולה תלוי בווריאנט הבא שיגיע - טוב שיש את הקול של רביב כדי להרגיע פה קצת. תואר פריצת השנה הוא תמיד מחייב, כי הוא דורש ממך לשמור על אותה אנרגיה גם בשנים הבאות, ובמקרה של כנר אנחנו באמת לא חוששים ויודעים שהוא כאן כדי להישאר ולפרק אותנו פעם אחר פעם לרסיסים.


אמנם לרביב לא הייתה ממש תחרות ובחרתם בו כמעט פה אחד לפריצה הגדולה של השנה, אבל ראוי לציין גם את אושר כהן, היוצר הצעיר והמוכשר שהתמקם לו במקום השני, וגם את אחד הזמרים הכי אהובים עלינו היום במדינה, עדן מאירי, שסיים במקום השלישי.

 

גם הקטגוריה הזאת חדשה לחלוטין, ואין עדיין מצעד בישראל שבדק מהו השיר הוויראלי של השנה בתקופה הכי ויראלית שחיינו בה אי פעם. בזמן ששירותי הסטרימינג קובעים עובדות בשטח ואפליקציה כמו טיקטוק יכולה להפוך כמה אקורדים של ילדה על מיטה וחצי ללהיט עצום - זה טבעי שמעבר לשיר השנה יהיה גם את השיר הזה ששמעתם בכל סטורי, ריל או פוסט - והשיר הזה הוא כמובן "בית משוגעים".

על החזרה של רן דנקר עוד נדבר כאן בהמשך השבוע בראיון מיוחד איתו לכבוד הזכייה, אבל בינתיים אנחנו יכולים לספר לכם שהקרב אמנם היה צמוד (במקום השני סיים כמובן "טרילילי טרללה"), אבל לא הייתה כאן באמת תחרות. גולשי טיקטוק התאהבו בשיר שיצר דנקר יחד עם ג'ורדי ורון ביטון, וחגגו עליו בשנה האחרונה עם ריקודים, סרטונים ומה לא. השיר הזה היה בכל מקום בו היינו, וכנראה שבתקופה קצת יותר ידידותית לאנושות הוא גם היה הופך לשיר השנה. טוב שחזרת רן, אנחנו כבר סופר רדי ללהיט הבא. 


המצעד העברי השנתי תשפ"א - הדירוג המלא

>> 20 השירים הגדולים ישודרו היום (שני) במשדר חגיגי ומיוחד בערוץ 24 בשעה 16:45 (שידור נוסף ברביעי, 8.9, בשעה 14:30)

 

(צילום נועה קירל: יח"צ)