"צריך להגיד את זה חד וחלק ובלי להסתתר: עשירייה ראשונה על טהרת הגברים, שלושה אנשי שנה גברים פלוס פריצת השנה גברית - כל אלה מצריכים חשבון נפש מעמיק לא רק של קהל המצביעים אלא גם של התקשורת ושל תעשיית המוזיקה. זה לא יכול להימשך יותר. איך זה שמצב כזה מתרחש רק במדינה שלנו כשבכל העולם נשים הן הכוכבות הכי ענקיות? ביונסה, אריאנה גרנדה, ליזו, ריהאנה, דואה ליפה ועוד. משהו דפוק כאן".
הקטע הזה כאן למעלה הוא חלק קצר מתוך פוסט שהעלתה לבנת בן-חמו, שדרנית ועורכת מוזיקלית בגלגלצ וגלצ, יום לאחר פרסום תוצאות המצעד השנתי הקודם של גלגלצ, והיום, שנה בדיוק אחרי הפוסט שהסעיר את תעשיית המוזיקה - החלטנו לבדוק מה השתנה מאז בנושא. אם בכלל.
נתחיל בעובדות: שיר השנה במצעד שתוצאותיו פורסמו כאן אתמול שייך נועה קירל, וחוץ ממנה, ארבעה שירים נוספים בעשיריה הראשונה שייכים לנשים. גם במצעד המקביל בגלגלצ תמצאו ארבע זמרות בעשירייה הראשונה, וכך גם בעשירייה הראשונה של כאן88 שם נבחרו הזוכים על ידי השדרנים עצמם. בקיצור, אין ספק שהמצב השתפר.
בלי קשר לתוצאות המצעדים הייתה כאן השנה יצירה מוזיקלית נשית מטורפת עם אלבומים ושירים נפלאים של נטע ברזילי, יסמין מועלם, איה זהבי-פייגלין, ג'יין בורדו, דיקלה, אסתר רדא, מארינה מקסימיליאן, נוי פדלון, נרקיס, דניאלה ספקטור, נגה ארז, יובל דיין, האחיות כרקוקלי ואלה לי.
לצד כל השמות כאן למעלה יש גם כמה יוצרות שנשארו מחוץ למיינסטרים או התרחקו ממנו אבל שיחררו חומרים מסעירים כמו דנה ברגר, אקו, סימה נון, אורית טשומה, אתי אנקרי, ריף כהן, קובארי, דניאלה תורג'מן, דניאל רובין, זואי פולנסקי עומר מושקוביץ, סיון טלמור, עדי אולמנסקי והזאבות.
האם כל היוצרות האלה הושמעו השנה יותר בגלגלצ? לבנת בן חמו טוענת שזה לחלוטין המצב: "מאז אותו פוסט בהחלט הייתי עדה לשינוי מגמה - זה הפך לנוהל מסודר שעבר מההנהלה הראשית לעורכים בגלגלצ על כך שיש להקפיד על 40% לפחות בשעה של שירים בביצוע נשים. במקביל יש שיקולים נוספים בעריכה גלגלצית כמו תקופות וסגנונות, אז לא תמיד ריאלי שנשמיע 50% ומעלה".
"זה ניכר מאוד גם בפלייליסטים עצמם השנה, למרות שרק 30% מכלל השירים שמגיעים אלינו מראש מבוצעים ע"י נשים. הייתה התייחסות רצינית לנושא במהלך השנה במטרה לתקן, אבל זה לא אומר שבהכרח אישה תזכה במקום הראשון", מוסיפה בן חמו שנה אחרי אותו פוסט, "אחרי הכל, זה תלוי בהצבעת הקהל ומדובר בשינוי שבא לפצות על שנים של בעיות בתחום – אנחנו בדרך הנכונה".
איה כורם, ששחררה השנה סינגל חדש בדרך לאלבומה השישי, לחלוטין מסכימה עם בן חמו שמדובר בבעיה הרבה יותר עמוקה וארוכת טווח: "רק רבע מרשימת האמנים הרשומים באקו"ם הן נשים, אז משמעותית פחות שירים מגיעים לרדיו, וזו נקודת המוצא. כנראה שיותר פשוט לשנות אווירה בישיבת פלייליסט, לעומת עקירת בעיה שורשית אמיתית שקיימת בחברה שלנו".
כורם טוענת למעשה שלנשים קשה יותר להתנהל בעולם המוזיקה הישראלי כי ניצבים בפניהן סטנדרטים גבוהים יותר: "רוב סיפורי ההצלחה הנשיים במוזיקה הישראלית, כתובים, מבוצעים ומופקים יותר טוב. ליוצרים גברים ניצבים סטנדרטים נמוכים יותר כדי להתקבל ולא רק בחברה הדתית. יש פער מהותי ביכולת לאהוב, לכבד, להעריך וללכת אחרי זמרות ויוצרות. למרות המציאות הזו, אני באמת משתאה ושמחה מכל הכישרונות הנשיים והמדהימים שיש במוזיקה הישראלית - אם מחפשים טוב, אפשר להינות מדברים מטורפים".
מיטל שבח, מנהלת התוכן של אפליקציית deezer בישראל שהצטרפה בזמנו למאבק של בן חמו, מברכת על המודעות שגדלה, אבל לטענתה שינוי אמיתי מצד הקהל עוד לא ממש מורגש: "ברשימת 20 האמנים הכי מואזנים בדיזר יש רק שתי זמרות ישראליות – עדן בן זקן ונעה קירל. זאת למרות שאני עושה את רוב המאמצים בעריכת פלייליסטים מאוזנים שאנחנו מציעים לקהל עם הרבה מודעות לשוויון. בסופו של דבר, המשתמש בוחר מה לשמוע, אז האתגר בשורה התחתונה הוא להבין איך לפצח את הקהל".
"יש גבול עד כמה אנחנו יכולים להשפיע, כי בסופו של דבר הקהל מחליט למי להאזין", מוסיפה שבח (עורכת מדור המוזיקה ב-mako לשעבר), "למי להצביע במצעד ולאיזו הופעה ללכת. כלי התקשורת עובדים יותר בקידום מוזיקה נשית, אבל זה לא יעזור, כל עוד התעשייה מזמינה פחות נשים לפסטיבלים ומחתימה פחות בפרויקטים. כדאי לציין כדוגמא לטובה את נועה קירל שהפכה להיות השנה אמנית פופ לגיטימית אחרי ששנים נתפסה כילדה שעושה פרובוקציות. גם יסמין מועלם זה שם שהרדיו אוהב לטפח והקהל מקבל באהבה, אבל עדיין מדובר בשני שמות בלבד בים של גברים".
אז האם האחריות אכן מוטלת על מנהלי ומנהלות האמנים שמאחורי הקלעים כפי ששבח טוענת? שרון ארביב, מייסדת שותפה ב"יהלום", לייבל וניהול אמנים, טוענת שכולן בסירה אחת עם אחריות גדולה כנשים בכל עמדת כוח שהיא: "קראתי אתמול איפשהו ש'כשהמציאות נראית בלתי אפשרית, הרצון מתחזק', אז הרצון התחזק השנה אצל הרבה יוצרות והוביל לשת"פים כמו מירי מסיקה ונרקיס, אקו ונגה ארז, דיקלה וזהבה בן או נטע ושרית חדד".
"זו הייתה שנה מאוד מרשימה בעיני עבור יוצרות ישראליות אחרי תוצאות המצעד בשנה שעבר וצקצוקי הגברים שטענו 'שפשוט אין מספיק יוצרות מוכשרות'", מוסיפה ארביב, "אז השנה אותן מוכשרות הוכיחו את עצמן בגדול, לקחו את הנושא בשתי ידיים ויצרו קרקע יציבה ליצירה נשית משותפת. כשיש יותר דיכוי, יש יותר רעש וזה רעש שאי אפשר להתעלם ממנו כשמדובר בפועל, בשירים עצמם. העלייה של אלה לי, נעה קירל וכמובן יסמין מועלם יצרה תחושה של נוכחות נשית מרשימה יותר. כמובן שגם בעקבות metoo# נשים מרגישות יותר בנוח לייצר אמנות וסביבה מעצימה יחד ואני מקווה שגם הדירוגים ישתנו עם השנים".
מוזיקאית נוספת שלקחה בצורה קשה את תוצאות אותו מצעד היא איה זהבי פייגלין, שבמסגרת הניסיון לשנות, המציאות הזו ממש נכנסה אצלה ליצירה עצמה. "אחרי שהתעוררה המודעות לעניין, כדי ששינוי אמיתי יקרה, צריך פשוט לקחת אחריות", היא מסבירה, "לפני כמה שנים, אני מתבאסת להודות, זה לא ממש עניין אותי, אבל פתאום נפקחו לי העיניים והבנתי שמה שמובן מאליו בסביבה שגדלתי, הוא לא מובן מאליו לכל אחד".
"זה מתקשר לביצוע החדש שעשיתי יחד עם ג'יין בורדו ל'ואלס להגנת הצומח'. דורון (טלמון) עשתה בחירה מבריקה כי הוא הכי רלוונטי שיכול להיות לתקופה וזה מדהים ששרות אותו יחד שתי חברות לנוכח האירועים והזוועות שקרו לאחרונה", מוסיפה פייגלין, "הכל קשור בהכל וזה חלק מאותה תרבות ואותו השיח בישראל: כדי שדברים ישתנו, צריך פעולות בראש ובראשונה שלי ושל האחיות שלי".
אז השינוי המבורך, כך נראה, בדרך, אבל הוא תלוי בכולכם: המאזינים וצרכני המוזיקה – יש יצירה נשית מפוארת בארץ, וכדאי לאמץ אותה קרוב. קחו למשל השיר החדש שהוציאה לאחרונה זהבי פייגלין בוא היא שרה: "למדתי לאכול את הפירורים של מישהו אחר/צריך אומץ גדול לוותר/מגיע לי טוב, רק טוב, הכי טוב, רק טוב".