52 אלף איש חיפשו ביוטיוב את "Rain On Me", הדואט המצליח של ליידי גאגא ואריאנה גרנדה, והגיעו לסרטון שזכה לשם הבא: "[Lady Gaga - Rain On Me (feat. Ariana Grande) [Explicit". קורה.
כשהם לחצו על לחצן ה-PLAY, במקום להיט הדיסקו התחיל להתנגן שיר אחר - אחר לגמרי, שנפתח בשורה: "Can you make that dick rain on me?". לא היה מדובר בשיר לגמרי לא קשור - אחרי הכול, הכותרת שלו היא אכן הנושא, ובהמשך יש רמיזה נוספת לשיר אחר של אריאנה גרנדה, אבל השורה הזאת (בתרגום חופשי: "תוכל לגרום לז*ן הזה להוריד עליי גשם") חשף סיפור אחד לגמרי.
מי שיצר את השיר הזה, ושם בסרטון תמונה של ליידי גאגא ואריאנה גרנדה, הכיר את הדיסקוגרפיה של שתיהן, ורצה בפירוש להטעות גולשים תמימים, שמצאו את עצמם מאזינים לשיר עם מילים פורנוגרפיות קשות. אה, ועוד פרט אחד קטן: הזמרת של השיר היא סירי, כן כן, אותה מערכת בינה מלאכותית אוניברסלית, סוג של עוזרת אישית וירטואלית.
חשבון היוטיוב שאליו הועלה הסרטון נקרא songzleakz. אם תיכנסו אליו, תמצאו בו "הדלפות" של שירים מפורסמים נוספים של כוכבות פופ כמו טיילור סוויפט וסלינה גומז - אלא שהתכנים הוחלפו בתכנים אחרים לגמרי, וסוטים לחלוטין. "Lose You To Love Me", אותו כתבה סלינה על הפרידה מג'סטין ביבר, שמר על אופיו כשיר של גילוי אהבה עצמית לאחר פרידה, אבל בנסיבות אחרות לגמרי: "הייתי צריכה לאבד אותך כדי לאהוב אותי / כי השתמשתי בך כדי שת**יין אותי / וזה גרם לי להרגיש כמו חרא בכל פעם שמצ*תי לך / בזמן שאני יודעת שאתה לא האחד".
בשיר "Seven Rings" של אריאנה גראנדה (כביכול) הדוברת קונה 7 טבעות לחברות שלה, אבל הפעם מדובר בשיר פורנוגפיה לסבית, עם חרוזים כמו ״Let's have a toast / I don't suck dick, that's gross / Let's have a toast / I love pussy the most". וגם הפעם, מי ששרה את החרוזים הללו היא כמובן סירי.
אותו "קאבר" לאריאנה גרנדה הוא השיר השני הכי מצליח של הערוץ, עם מעל חצי מיליון צפיות. בפסגה, עם מספר כפול מזה, נמצא "Taki Taki", עאלק. כל מאפייניו דומים, רק שהוא חצוף אפילו יותר - השיר נפתח עם ההכרזה ״כאן דיג'יי סנייק, אוסונה, סלינה גומז וקארדי בי", והמילים שלו נכתבו כביכול מנקודת המבט של הנפשות הפועלות: הבית של סלינה מכריז "תורידי את הידיים שלך מהגבר שלי, היילי בולדווין" (אשתו של האקס המיתולוגי ג'סטין ביבר), הבית של קארדי בי מכיל התייחסות מינית לבעלה אופסט, והבית של אוזנה מורכב מגיבוב מילים רנדומלי בספרדית.
אז מי לעזאזל עומד מאחורי התועבה הנהדרת הזאת - ואיך לא תובעים לו את הצורה? שאלה טובה, וזה בדיוק הזמן לעשות סדר בחתיכת באלגן הזה.
בין מחבתות לפלוצים
מאזינים יודעי דבר יוכלו לשייך את סגנון ההפקה של השירים האלו ל-PC Music: ז'אנר, קולקטיב אמנים וחברת תקליטים שהוקמו בלונדון ב-2013, והפכו מאז לתופעה. למי שלא מכירים, נקצר: הכול התחיל כפארודיה מוקצנת על מוזיקת הפופ של תחילת שנות האלפיים - קולות נשיים מבריקים ורוויי אוטו-טיון, טקסטורות אלקטרוניות אינטנסיביות, אווירה מתוקה-מוטרפת והפקה שנועדה להישמע זולה.
פי-סי מיוזיק התחיל כפארודיה, והמשיך למשהו אחר לגמרי: האסתטיקה המבריקה התפתחה לכדי פילוסופיה שדוחה כל דבר שנשמע אנושי או אותנטי, רק כדי לגלות שגם כך אפשר להביע רגש; והצלילים הנקיים התפתחו להפקות אוונגרד אלקטרוניות וקשוחות, שנבנות סביב צלילים שלא מזכירים שום כלי מוזיקלי קיים (ואם כבר, נשמעים כמו משהו בין התנגשות מחבתות לפלוץ).
הז'אנר הרים לתהילה את המפיק המייסד A. G. Cook, את המפיקה פורצת הדרך Sophie (שאף הייתה מועמדת לגראמי) ואת כוכבת הפופ צ'ארלי XCX (כן, זאת ששרה את הפזמון של "Fancy"), שהפכה למלכת הפופ-אנדרגראונד הבלתי מעורערת.
בתיאורי הסרטונים שמעלה חשבון היוטיוב songzleakz יש קישורים לדפי הספוטיפיי והאפל מיוזיק של אמן בשם Only Fire - הוא היוצר מאחורי יצירות המופת המתחזות והבוטות האלה. כרגע לא ידוע עליו כלום, אפילו לא זהותו המגדרית (בשל מצלול השם בעברית נתייחס אליו כגבר, אבל זה לא אומר כלום), וגיגול מהיר ברשת לא מעלה עליו שום מידע רלוונטי מעבר לדיונים בפורומים שעוסקים בפי-סי מיוזיק, ושבהעדר אינפורמציה ממשית עוסקים בעיקר בשירים.
אבל הקישור המוזיקלי לסצנת הפי-סי מיוזיק מספיק כדי לשפוך אור על המתרחש. ראשית, בניגוד לזמרים עצמם, מפיקי הפי-סי מיוזיק נוהגים לשמור על פרופיל נמוך - לפחות בתחילת דרכם - מה שיוצר סביבם הילה של מסתורין. שנית, זה מסביר את הבוטות - הן בהפקה והן בליריקה: הגסות הזאת היא אחד המאפיינים הבולטים של פי-סי מיוזיק. במקרה שלנו היא הלכה אמנם לכיוון המיני, אבל בשירים אחרים היא יכולה ללכת לכיוון הרגשי, בטקסטים שטחיים שנראים כמו פארודיה על קיטש, או במה שגובל בנונסנס מוחלט. המוזיקה תמיד תישמע שטוחה - אבל בפועל אלו הפקות מוקפדות מאוד, שכל סאונד בהן תוכנן עד לרזולוציות הקטנות ביותר.
שלישית - וזו אולי הנקודה החשובה ביותר - פי-סי מיוזיק התחיל כז'אנר פארודי, והאירוניה זורמת בדמו. שירי פי-סי מדגימים כיצד קריקטורה של רגש יכולה להפוך לרגש אותנטי, כיצד פארודיה יכולה להפוך לדבר האמיתי. אף פעם אי אפשר להיות בטוחים או זו בדיחה או שהאמן ממש רציני (פוסט מודרניות שמאפיינת את דור ה-Z, אגב, בניגוד לחיפוש ההסברים התמידי של דור ה-Y). וזה אומר שאפשר אמנם לפטור את השירים של אונלי פייר כבדיחה פורנוגרפית סרת טעם - אבל אם נתבונן בהם במבט מעמיק, כנראה נמצא משהו מעבר.
"תסמכו עליי, אני נגד גייז"
אותו אונלי פייר שיחרר שני אלבומים עד כה, שזכו לשמות "Cumshots Fired" ו-"Double Penetration" (למה ציפיתם?). אלבומו הראשון, שיצא ב-2018, נפתח בשיר דיס המוקדש ליוניברסל מיוזיק גרופ - אחת מחברות התקליטים הגדולות ביותר בעולם, שאחראית על ייצוג אמני איי-ליסט כמו טיילור סוויפט, סלינה גומז ואריאנה גרנדה.
יוניברסל עלתה על הטריק של אונלי פייר להשגת צפיות, וההתחזות הזו לאמניה - ועוד עם תכנים פורנוגרפיים! - ממש לא מצאה חן בעיניה, אז היא משכה בחוטים כדי לגרום להסרת התכנים מהרשת. ומה? אתם באמת חושבים שזה עזר? השירים מצאו את דרכם חזרה ליוטיוב, ואת אלבומו הראשון פתח אונלי פייר בהכרזת מלחמה.
לשיר קוראים ״Fuck UMG“, והמילים שלו אומרות: ״I did nothing wrong / I write my every song / Titles can't be copyrighted / Bitch, move along״, לפני הכרזת "אני משתין על העובדים של יוניברסל" ו"עוד שנה או שנתיים אתם תבקשו ממני חתימה".
מה מצפה בהמשך? לצד "קאברים" ללהיטים כמו "Shallow" ו-"Thank U, Next", יש גם שירים עם כותרות מקוריות, כמו "Sticky Pussy" ו-"Smegma" (גגלו אם בא לכם). אותו הטריק בדיוק משוחזר באלבום השני מ-2020, שכולל שירים עם כותרות כמו "Anal Sex", "Swallowin’ Kids" ו-״"Donald Trump", ולוקח את הבוטות הליריקלית שלב אחד קדימה, אם זה עוד אפשרי, עם טקסטים שמערבים ביחסי המין צואה ועוד דברים שנחסוך מכם.
אנחנו יכולים לומר לכם מניסיון אישי שהאזנה רצופה לשני האלבומים היא חוויה שוטפת מוח עד מערערת, שיותר מחרמנות גורמת בעיקר לגועל: זו מוזיקה שמעניקה משמעות חדשה למילה פרובוקציה. ומצד שני, היא גם מעלה פרצי צחוק רמים לפחות פעם אחת בכל שיר, והיא גם רקידה מאוד - כלומר, למרות הכול מקבלת ציון לא רע במדד הכיף. העובדה הזו נותנת למאזין את אורך הרוח לצלול עמוק יותר לליריקה - ולגלות שם דברים שישנו את ההסתכלות שלו על הפרויקט מקצה לקצה.
השורות הראשונות שמעלות את החשד הן אלו שמבטאות דעות פוגעניות ושמרניות באופן חסר כל היגיון להקשר בו הן מובעות. בשיר "טאקי טאקי" מופיעה השורה "אני אגדת רזון, לכי תזדייני אדל", וב-"Seven Rings" הבית השני הולך כך: "אני יודעת מה כתוב בתנ"ך / תסמכו עליי, אני נגד גייז / אבל אין בתנך שום דבר נגד לסביות", וממשיך: "בחורה עם בחורה זה בסדר / בחור עם בחור זה פשע / איך אתה יכול להעדיף ז*ן על פני כ*ס / יא מתרומם, אתה עיוור?".
אפשר לקרוא את השורות האלו כפשוטן; אבל בשלב הזה מתקבל יותר על הדעת לחשוב שיש פה הגחכה של תרבות הרזון, ולעג לגבולות ההכלה של החברה הפטריארכלית, שמוכנה לקבל לסביות מפני שהאהבה שלהן היא לא יותר ממופע ארוטי עבור גברים סטרייטים, ודוחה גברים הומוסקסואליים מפני שהם לא יכולים לשמש כאובייקט מיני עבורם.
זה גם זמן מתאים לתהות על הבחירה להשתמש בקולה של סירי כדי לשיר את המילים הללו. מבחינה מוזיקלית יש לכך אפקט מערער, מפני שנשללות מהמאזינים המנגינה והאינטונציה, שעוזרות להבין את כוונת המשורר. אבל בתוך ההקשר ההיפר-אלקטרוני של פי-סי מיוזיק, מדובר בלקיחת האסתטיקה המלאכותית לאקסטרים: עד כמה נוכל לנקות את המוזיקה שלנו מאנושיות ובכל זאת ליהנות ממנה? האם אפשר להתייחס ברצינות למוזיקה שנשמעה כאילו נכתבה ובוצעה על ידי אלגוריתם? ומה זה אומר על מי שצורך אותה? השילוב עם התכנים המיניים בכלל יוצר חומר נפץ: הם הרי לא מושרים על ידי זמר או זמרת פתיינים, אלא על ידי קול ממוכן ונטול רגש. אולי מדובר בביקורת על המיניות המוקצנת שמאפיינת את החברה המערבית? רגע, יש מצב שאונלי פייר זה בכלל פרויקט שמרני?
לא צריך להגזים - בשביל זה יש לנו את השיר "דונאלד טראמפ", שהפזמון שלו קורץ לאמירה המזעזעת של נשיא ארה"ב: "Grab me by the pussy, be my Donald Trump / You can use me as a cumdump".
ראוי לציין שבעולם של אונלי פייר, הדוברת הנשית תמיד נמצאת בעמדת כוח, ומבצעת אקטים מיניים בהסכמה בלבד. היום זה אולי נראה לנו ברור, אבל לאורך ההיסטוריה יצירות אירוטיות שנועדו לחרמן את הקוראים או המאזינים התבססו במידה רבה על אונס וכוחניות (מורשת שנשמרה מהמרקיז דה סאד, דרך אנאיס נין ועד "חמישים גוונים של אפור"); ההחלטה לכתוב שירים שממקמים את הדוברת הנשית בעמדת כוח באופן עקבי היא ללא ספק הצהרה פוליטית.
בהקשר הזה, אי אפשר שלא לקרוא את השורה לעיל, שקוראת לדונאלד טראמפ לנצל את גופה, כביקורת פוליטית. (באותה נשימה נציין את השיר החדש של אמני הפי-סי הקווירים דוריאן אלקטרה, "Give Great Thanks": על פני מנגינה מז׳ורית והפקה מתוקה מושר הטקסט: "שים אותי בכלוב, אני לא אתלונן, אני אגיד תודה רבה / בזמן שתז**ן לי את הפנים במשך מאה שנים, אני אגיד תודה רבה" - שיר שעורר סערה בקרב מעריצי הפי-סי מיוזיק ושרבים מהם קוראים כביקורת פוליטית חריפה על ממשל טראמפ).
אנושית, אחרי הכול
ועכשיו, כששרדנו את הזעזוע הראשוני מהפרובוקציה המינית ואפילו מצאנו בטקסט ביקורת פוליטית, הגיע הזמן לבחון האם הוא שורד את המבחן הנעלה ביותר - מבחן הרגש. האם בדיסקוגרפיה האירונית, הבוטה, המזעזעת ומשולחת הרסן של אונלי פייר יש גם שירים שיכולים לרגש באמת?
הרגעים הפגיעים בשיריו עטויים בדרך כלל שכבה של הומור שעוזרת למאזינים לעכל אותם בתוך הקונטקסט הפרובוקטיבי. כך למשל, ב-"Cruel Summer" ("קאבר" לשיר של טיילור סוויפט), סירי תוהה למה המאהב שלה עזב אותה ושבר לה את הלב.
בהתאם לאופי הפרויקט, הנימוקים שעולים בראשה כולם קשורים למין. "האם הפה שלי היה קטן מדי?" היא פותחת. "האם הכ*ס שלי היה צר מדי? האם הלשון שלי הייתה קצרה מדי?" ומסיימת ב: "האם הציצי השמאלי שלי היה ימני מדי?".
בעולם שמבוסס אך ורק על מין, דימוי עצמי נמוך שקשור לגוף וליכולתו לפתות הוא לא פחות מאסון שיכול למוטט את כל העצמי. ובכל זאת, הבית הזה מסתיים בהגחכה - בדרך שמציגה את הביקורת הגברית על הגוף הנשי כמגוחכת, כמשהו שלא באמת צריך להתחשב בו.
גם "Eating Contest" הוא שיר על העלבון שאחרי פרידה - וכרגיל, הכול קשור במין: היחסים התחילו במין (ביתוק הבתולים), נגמרו בגלל מין (של בן הזוג עם מישהי אחרת), והגעגועים אליהם הם למעשה געגועים למין. ובכל זאת, הכאב הוא כאב: "כל קונדום שחלקנו הוא עכשיו רק פיסה של גומי". תוך שמירה על החוקים המגבילים של מין ושל הומור, אונלי פייר מצליח בכל זאת לבטא כעס ועלבון.
אבל השיא הרגשי הבלתי מעורער מגיע ב-"Fish Bitch", השיר שסוגר את האלבום הראשון. הוא נפתח בהצגת הנושא: סירי שחתה באוקיינוס כשהיא פגשה יורד ים מקסים והתאהבה בו, אבל יש רק בעיה אחת: הוא רוצה לשכב איתה מתחת למים. או במקור: "He wants to fuck me underwater / But I wanna keep my head above water / ‘Cause I am not a fish, bitch / I need to breathe, bitch“.
לצד הדימויים המיניים, יש בשיר הזה גם רגעים נדירים של רוך: "השכב אותי לישון כאילו אני הבת שלך"; "כשאני עצובה בוא נראה הארי פוטר"; ו"אם זה חלום, אני לא רוצה להתעורר". כמו בכל הדיסקוגרפיה של אונלי פייר, גם כאן הכול התחיל מסקס מטריף - אבל הפעם נראה שהוא התפתח לאהבה אמיתית. ומי אויב האהבה? הפתעה: הסקס.
עם כל כמה שהדוברת רוצה לאפשר למערכת היחסים הזו לקרות, היא פשוט לא יכולה להקריב את חייה בשביל התשוקות המיניות של הפרטנר שלה. עם כל כמה שחשוב לה הסקס, עם כל כמה שחשוב לה האהבה, היא עדיין צריכה לנשום: היא עדיין אנושית.