"אז מה זה גרוב?", היא השאלה איתה פותחים היום ארליך ואטדגי את פינת המוזיקה. "זה לא היפ הופ, זה לא רגאיי, זה הכל ביחד. סוג של שקשוקה", עונים המבקרים, עופרי גופר ואלרואי בן ציון. והמונח 'שקשוקה' הוא מדויק כאן במיוחד, כי סוף סוף, הם אומרים, יש כאן גרוב ישראלי אמיתי.
"הניצנים הופיעו בשנות התשעים, כשצצו כל מיני הרכבים ישראלים שהתחילו להתעסק במה שמכונה מוזיקה שחורה, כמו פורטרט, שב"ק ס, וכמובן יאיר ניצני עם 'האשם תמיד'", מונה גופר. "ואז הגיעה פריצת ההיפ הופ הגדולה של שנות האלפיים עם סאבלימינל והצל, משפחת טאקט והדג נחש. זה דעך, הספידו את ההיפ הופ הישראלי, והוא באמת נעלם לתקופה לא קצרה, והנה פתאום יש דור של יוצרים חדשים שבמקום לקחת גיטרות ולעשות רוקנרול, עושים משהו אחר - סוג של ארנ'בי יחד עם רגאיי, שעטנז של כל מיני דברים, אבל כזה שמרגיש מכאן, מרגיש ישראלי".
ולא קשה להם לתת דוגמאות, כפי שמוכיח אלרואי: "'קפה שחור חזק' עושים משהו מאד אותנטי, הראפר טונה הוא דוגמה מצוינת, וגם אליעד נחום שמתעסק בז'אנר שמעולם לא היה כל כך פופולרי בארץ. 'מתוק כשמרלי' הוא לגמרי רגאיי, וזה הלהיט של הקיץ. 'התקווה שש' עושים רגאיי ציוני, וכל אלה שלוקחים את הבליל הישראלי הזה של קיבוץ הגלויות, כשמאחוריו כל הזמן עומד הבסיס הגרוב", הוא מסביר וממשיך עם אמירה שכמובן מרגיזה את אטדגי: "מה שמאד מעודד אותי באופן אישי, זה שאחרי ההשתלטות הכוללת של המוזיקה המזרחית זה באמת היה נראה כאילו אין תקווה לשום דבר אחר, וזה דווקא נראה לי כמו משהו שיכול לתת פייט ולהוות מיינסטרים חדש". גופר מסכים עם חברו ומוסיף: "יש איזו תנועה, יש משהו מרענן. לקח לגרוב הישראלי משהו כמו 25 שנה להתהוות ולהתעצב, ועכשיו יש לו צביון ישראלי אמיתי".
עוד בבילויים:
- באור חדש: ככה אור והדר בחיים לא דמיינו את עצמם
- בשקט לאהוב את אביה שושני
- קבלו את החתן! מה קרה כשאור פגש את דורין סגול?
"הבילויים" עם אסף אטדגי ועינת ארליך, א'-ד', 10:00 עד 12:20, ערוץ 24
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן