יש נשים שנהנות
מעבר לרגשנות היתר שאנחנו חוות בזכות ההורמונים המשתוללים בהריון, אני מודה שאחת הסיבות למחשבות הנוסטלגיות האלה אודות יום לידתם של בן וליה, היא הרצון להתמקד בטוב ולהשכיח את אותן שעות ארוכות וכואבות שקדמו לאושר הגדול (המפץ הגדול של חיינו). הרי אף אחת מאיתנו לא באמת רוצה לזכור, בטח לא כשהיא שוב בהריון, את הכאב המטורף שמלווה את הלידה. כן, כן, ילדים זה שמחה אבל אי אפשר להתעלם מהכאב הזה. הרי לא סתם הבטיחו לנו "בצער תלדי בנים". אז אולי "צער" היא לא המילה המתאימה אבל בהחלט "בכאב", ולא רק בנים, גם בנות, ולא משנה אם זה ניתוח קיסרי או לידה רגילה - בתור אחת שעברה את שניהם - אף אחד מהם לא גליק גדול.
אבל כמו שאמרתי, מי רוצה לחשוב על זה עכשיו?! עובדה שאנחנו עושות את זה שוב ושוב. זה פשוט שווה את התוצאה (גם כנראה שאנחנו לא באמת זוכרות עד הסוף עד כמה זה כואב). אגב, לכל אלה שעדיין לא ילדו, אני חייבת להרגיע ולציין בפניכם שיש גם כאלה שטוענות שמבחינתן לידה היא כייפית. כן, נשבעת לכן, זו בדיוק המילה שחברה שלי השתמשה בה. "לידה זה ממש כיף", היא אמרה. אז אני מודה שאני ירוקה מקנאה בנקודה הזאת, אבל מסתבר שיש כאלה שמבחינתן זו רק חוויה מהנה עם סוף קסום, כן, בשבילן הכל ורוד. מאחלת לכולנו. מי יודע, אולי פעם שלישית גלידה.
אתן לא סימנתן את התינוק?
כפי שכתבתי, בתקופת ההריון יש לי רשימה ארוכה של חרדות. אני זוכרת איך לפני הלידה של בן הייתי לחוצה מהסיפורים על החלפת תינוקות ולקחתי איתי טוש לחדר הלידה כדי לסמן סימן קטן בכף הרגל שלו, כך שברגע שייקחו אותו ממני, אחרי שראיתי אותו רק מספר דקות (ועוד כשאני די מטושטשת), אדע אחר כך לזהות בוודאות שזה התינוק שלי. אבל בן, שנולד במשקל של 4.4 ק"ג, היה כל כך גדול וייחודי שהבנתי שאין צורך בסימונים מיוחדים. הוא היה התינוק היחידי שמילא את אותה עריסת אקווריום שקופה מקצה לקצה.
עם ליה, החשש הזה הוחלף באחרים. למען האמת, חשבתי שכבר אגיע למודת ניסיון והרבה יותר מוכנה, רגועה ושלווה, אבל מסתבר שלא היה חדש תחת השמש. הגיל לא עזר לתחושת הרוגע וההתמקדות העיקרית שלי הייתה בציפייה ובתפילות שיגיע כבר הרגע שאראה אותה בחוץ, בריאה, שלמה ומושלמת. וגם כעת, בפעם השלישית שלי, עם ההריון החדש באו פחדים חדשים.
תקופת ההריון היא לא תמיד תקופה קלה ונינוחה, בלשון המעטה. נתחיל בעובדה שהגוף שלנו מתנפח בצורה לא תמיד הכי מחמיאה (ולא תמיד רק באזור הבטן), נמשיך עם כל תופעות הלוואי הנלוות כדוגמת בצקות, צרבות ושאר מיני תופעות אנטי-סקסיות, ולא נתעלם מההורמונים שמסוגלים להעיף אותנו מקצה אחד של "סקאלת מצב הרוח" לקצה השני באופן שאפשר לחוות את ארבעת עונות השנה ביום אחד. למרות כל זה, ולמרות כל החששות שמציפות אותי, קלישאתי ככל שזה יישמע, אין ספק שילדים הם גולת הכותרת של חיי.
בהצלחה לכל האמהות והאמהות שבדרך.
* איך דפנה שחר מתכוננת ללידה? צפו ב"מאמא לנד", תכנית חדשה לאמהות בימי ראשון עד רביעי בשעה 12:00 בערוץ 24