הציבור מוטרד מאנטנות סלולריות. הן גדולות ומתקשרות עם דברים שאנחנו לא יכולים לראות, והדבר הראשון שעולה לנו בראש כשאנחנו רואים אותן, זה אנשים כועסים בתכניות תחקירים. כאלה שמצביעים על האנטנה שהקימו להם ליד הבית ומאשימים את כל העולם שהם הולכים למות בגלל רשלנות.
זה לא רק האנטנות, כמובן. זה גם המכשירים הסלולריים עצמם, אלה שדבוקים לנו למוח משהו כמו שעתיים ביממה ומקרינים, כך לפי פרסומים זרים, קרינה אלקטרומגנטית ישר לתוך הראש שלנו. כולם אומרים לנו שצריך להרחיק את הטלפונים הניידים כמה שיותר. לא שרובנו מקשיבים לאזהרות, אבל עדיין קיים החשש המתמיד שהנה, בשיחה הזאת גרמתי לעצמי סרטן. כאילו לא מספיק נסראללה ואחמדינג'אד, אנחנו צריכים גם את החרדה הזאת על הראש.
יש מי שחושב אחרת.
פרופסור יוסי ריבק, ראש החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית בבית ספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, יוצא נגד הקונצנזוס שטלפונים סלולריים מסוכנים כמו שגורמים לנו לחשוב. ועל אחת כמה וכמה – האנטנות.
האנטנה היא בשבילך
"האנטנה נועדה לשמור עליך", אומר ריבק. "באופן עקיף, היא שומרת לנו על הבריאות ולא להפך". ריבק מסביר שהאנטנה מפחיתה את העוצמה של המכשירים, וזה מה שרוב האנשים לא מבינים.
"אין הוכחות שאנטנות גורמות לחשיפה משמעותית לקרינה", הוא אומר. "למעשה, המכשירים בהם אתה משתמש בבית הרבה יותר חזקים מאשר אנטנות. קרינה מטלפון DECT אלחוטי שווה ערך לקרינה מחווה של אחת עשרה אנטנות. עכבר ומקלדת אלחוטיים זה כמו שלוש אנטנות שנמצאות מטר ממך. האנטנה מבחינת הקרינה היא שולית. אם אתה חושש מסיכון, אתה רוצה שהמכשיר שלך ישדר בהספקים נמוכים, וככל שהאנטנה רחוקה, המכשירים דווקא מתאמצים יותר".
פורום החברות הסלולריות מסכים עם ריבק. יונת ברלין, הדוברת, מספרת ש"ספי החשיפה בארץ (40 מיקרו-ואט לסנטימטר רבוע) הם כעשירית מההמלצה של ארגון הבריאות העולמי ומהנהוג במרבית המדינות בעולם המערבי. ראוי לציין כי חובת החברות לפעול על פי עקרון הזהירות המונעת, המחייב הקמת יותר אנטנות על מנת להוריד את רמת הקרינה הן מהמכשירים והן ממוקדי השידור".
החיים בתוך מיקרו
פרופסור ריבק לא שולל את הסיכון האפשרי הקיים בשימוש במכשירים האלחוטיים, אבל הוא בכל זאת מבקש לקחת דברים בפרופורציות. "בכל החלטה שאתה לוקח יש סיכון מסוים. החוכמה היא לעשות את המסחר הנכון כך שתהיה חשוף כמה שפחות לסיכונים שיש להם משמעויות רפואיות. אלא אם כן אתה חי במדבר, בעולם המודרני אתה שוחה בתוך ים של קרינה אלקטרומגנטית. טלוויזיה, רדארים, רדיו, בלו טות', מכשירים אלחוטיים – זה הכול מיקרוגל".
השאלה ששואל את עצמו ריבק, וגם מיד עונה לעצמו, היא מה באמת הוכח. "הנזק היחידי שהוכח מקרינה אלקטרומגנטית לא מייננת – לא חזקה מספיק לשנות את מבנה האטום – הוא שבעוצמות גבוהות היא יכולה לגרום לעליית חום. זאת הסיבה שמיקרו מבשל. למעשה, ההבדל בין טלפון דור שלישי לבין מיקרוגל הוא שההספק של המכשיר הנייד שלך הוא בין 0.1 ל-0.25 ואט, והמיקרו עובד ב-700 עד 1,100 ואט. לכן הוא מבשל את המזון. יש אנשים שטוענים שלמיקרו גם ברמות נמוכות יש השפעות שהן לא חימום – אבל אין הוכחה חד משמעית ששידור מיקרו גורם לתופעה פתולוגית ברורה באנשים".
אנשים אוהבים להיות בפניקה
נראה שהפחד מהאנטנות הסלולריות הוא אחד מהסימפטומים של פניקה המונית שכל-כך חביבה על הציבור. ממש כמו נושא ההתחממות גלובלית, שיש מי שטוען שהוא לא כזה מפחיד כמו שעושים אותו. או כמו שפעם חלק מההורים לא רצו לחסן ילדים נגד אדמת כי מישהו אמר שזה עושה אוטיזם, והיום כבר יודעים שאין ממה לפחד. בדיוק באותו אופן, טוען ריבק, אפשר להירגע עם הפחד מקרינה סלולרית.
"שימוש מושכל בתקשורת סלולרית אינו מהווה סיבה למחלות ממאירות", קובע הפרופסור. "נכון שיש דיווחים שזה עולה, אבל כל המחקרים האלה לא סופיים, גם לא זה שטוען שדיבור בנייד גורם לגידול שפיר ליד האוזן. אפילו מחקר האינטרפון הבינלאומי מאחר שנתיים להוציא את התוצאות שלו. אם לסכם, אני לא רואה סיבה לפניקה".
לאחר כמה שניות, הוא מוסיף, "בשלב הזה".