ההיסטוריה האמריקאית רצופה מקרי רצח של שחורים – שחורים שהעזו להיות במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון; שחורים שהרשו לעצמם להתחצף ללבנים. שחורים שניסו לממש את זכותם להצביע. שחורים שהעזו למחות נגד מדיניות ההפרדה שהפכה אותם לאזרחים מסדר שני במדינתם. אי אפשר לתאר את השנאה לשחורים שהייתה קיימת – ושבמידה רבה מאוד עדיין קיימת – בארצות הברית. מי שינסה לתאר אותה רק במובנים של איבה בין שני עמים, כמונו וכמו הפלסטינים, לא יתחיל להבין את עוצמות האיבה הגלומות במעשי לינץ' או בעבדות.
בתוך המציאות הזו נבחר ברק חוסיין (חוסיין!) אובמה לנשיא ה-44 של ארצות הברית.
במשרדים שלנו כבר רצות הבדיחות על הרצח הפוליטי הבא; ארצות הברית מתגאה בהיסטוריה פוליטית עקובה מדם, הרי, ועדיין יש כל כך הרבה אנשים שישמחו לרצוח מישהו בגלל שהוא שחור ונשיא; אבל הגדולה האמיתית של אובמה, הסיבה שהוא גב-גבר הרבה יותר מג'ון מקיין, היא לא שהוא מסכן את נפשו בכך שהוא הופך להיות נשיא. להפך. הגבורה שלו היא גבורה של חיים יומיומיים, של רגילות, של נורמליות. אובמה נבחר להיות נשיא למרות שהוא שחור; הבחירה בו מוכיחה לא ששחור יכול להיות נשיא בארה"ב, אלא שצבע עורו של המועמד פשוט כבר לא משנה.
אובמה נלחם מלחמה קשה כדי להגיע לבית הלבן. בכל שלב של הדרך היו מועמדים חזקים ואטרקטיביים ממנו. הוא לא היה אמור לנצח במירוץ שלו לסנאט. הוא ניצח בכל זאת. הוא לא היה אמור להביס את האימפריה הפוליטית של משפחת קלינטון למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, אבל הוא חרק שיניים וניהל קמפיין נבון ושקט והוא ניצח. הוא לא היה אמור לנצח את מקיין המנוסה והוותיק ממנו. אבל הוא ניצח. הניצחון שלו היה תולדה של נסיבות ושל אסטרטגיה מוצלחת, אבל גם של הבטחה של שינוי שהבוחרים האמינו לה, אולי בגלל שאובמה מבטא את אותו שינוי בעצמו באופן מוצלח כל כך.
בעצרת למען מקיין שהתרחשה שלשום אמר מושל קליפורניה הרפובליקני, ארנולד שוורצנרגר, "בסרטים שלי נהגתי לשחק גיבור אקשן, אבל מקיין הוא גיבור אקשן של החיים האמיתיים". וזה נכון: מקיין הוא באמת גיבור אקשן. אבל אובמה הוא גיבור יומיומי, וזה הרבה יותר ראוי לכבוד. בנאום הניצחון שלו היום בבוקר הוא דיבר על הרבה נושאים מפחידים ועצומים שינוחו על כתפיו מעתה, והוא נראה, יותר מתמיד, מוכן למשימה הזאת. לא למרות צבע עורו. ללא קשר לצבע עורו. ובתוך כל הנושאים הכבדים האלו הוא עצר כדי להודות לבנות שלו והבטיח להם שהן זכו להערכתו האיסופית, וכן לכלבלב חדש שיבוא איתם לבית הלבן. הכלבלב, אתם מבינים, זו מהות הגבריות של אובמה. זה החלום האמריקאי: על גבי כל ההיסטוריה המטורפת ורוויית השנאה הזו – אישה וילדים ובית לבן וכלבלב בחצר, וחיים נורמליים כאחד האדם.