בלאטור 234 תם ונשלם ביום חמישי האחרון ואיתו לא מעט דרמות, ניצחונות מרגשים, הפסדים כואבים, הבטחה דרמטית, ופרישה בלתי נשכחת של חלוץ ה-MMA בישראל.
בדיעבד, יומיים אחרי תום הפסטיבל, אפשר לגמרי לומר שאירוע האומנויות הלחימה הבינלאומי היה חגיגה אדירה בכחול-לבן עם 17 ישראלים שנכנסו לאוקטגון (מתוך רשימה ארוכה של 20 קרבות) והטירוף עצמו התחיל כבר בשלב ה-Under Card. חגיגה, כבר אמרנו?
בין הנצחונות המרשימים ביותר שנראו בזירה בחמישי האחרון אני מוכרח לציין את שמותיהם של אדם קרש (ששלט בקרב לחלוטין), רון בקר (שהכריע את הקרב שלו כבר בסיבוב הראשון) וקיריל מדבדוסקי (עם ריתוק גליוטינה נהדר).
למרות כל אלה, אני חייב לציין שהקרב הכי דרמטי עבורי חייב זה של שמעון סמוטריצקי, שבזמן שהוא נלחם את חייו בזירה, הוריו התיישבו ממש צמוד אלי שניות ספורות לפני שהכלוב נסגר.
בדקות המותחות, בזמן כשהבן שלהם נכנס לזירה, קיבלתי תזכורת מצמררת לכך שהאנשים שנכנסים לכלוב הזה למעשה ננעלים בתוכו עם אנשים שעומדים לפגוע בהם. הקרב כמובן מתנהל במסגרת כללים נוקשים ומנוהל על ידי שופט שמטרתו לוודא שאף אחד לא נהרג - אבל עדיין.
בזמן שחשתי אמביוולנטיות לגורלם של הלוחמים שצועדים אל תוך אוקטוגון, ברגע שאמו ואביו של שמעון התמקמו לידי קיבלתי תזכורת שבכל זאת מדבור כאן בחיים אמיתיים; כלום לא מתוסרט וזו לא בדיחה. לזירה הזאת נכנס כרגע ילד של מישהו, והוא עשוי לקבל את המכות של החיים שלו - או במקרה של שמעון, לתת אותן.
הקרב של הלוחם הישראלי הצעיר נגמר בסופו של דבר בנוקאאוט טכני לטובתו (שזו הדרך היפה להגיד שהוא טיפס על היריב שלו ואיגרף לו את הפנים עד שהשופט התנפל עליו) וכולנו צרחנו מרוב אושר. הו הקטרזיס. וכך, מהפּיק הגדול של הערב, עברנו אל הטרגדיה שלו.
קרבות ה-Under Card נחתמו בקרב של הישראלית אולגה רובין והאירית שינייד קבנה. רובין נראתה לאחרונה בזירה בקרב על אליפות הארגון בקטגוריית Featherweight מול ג'וליה באד, אישה ששני ההפסדים היחידים בקריירה המקצועית שלה היו נגד אמנדה נונז ורונדה ראוזי (אולי שמעתם עליה פעם).
כמו שאר הצופים בהיכל מנורה מבטחים, קיוויתי שזה יהיה הקרב שבו אולגה תחזור מההפסד שלה לאלופה ותקרע לאירית את הצורה. לצערי קרה ההפך הגמור, ובפועל, קבנה הייתה זו שהייתה להוטה יותר בדרכה לניצחון (במיוחד אחרי ההפסד ללסלי סמית' ב-Bellator 224).
עוד בסיבוב הראשון הלוחמת האירית הכניסה את רובין לריתוק גיליוטינה שנמשך זמן רב והוציא ממנה הרבה אנרגיה. מאותו הרגע, היא פשוט לא נראתה אותו הדבר, והמצב אף החמיר בסיבוב השני כשהיריבות על הקנבס הפכה לקרב אגרוף שהיה לגמרי בשליטתה של האירית.
הסוף המר הגיע אחרי אחת המהלומות שרובין ספגה, אז אולגה פשוט הפנתה את מבטה אל השופט רגע לפני שזה קפץ להפריד בין השתיים. אין ספק, הניצחון הגיע לקבנה, עם כל הצער שבדבר (ואגב, היא כבר הספיקה לקבל מילים חמות על הניצחון שלה בישראל מקונור מקגרגור, בטח שמעתם גם עליו פעם.
לפני שנעבור אל הקרבות המרכזיים ב-Main Card, בואו נדבר רגע על שלושת הקרבות האחרים. אל תדאגו, זה יהיה יחסית מהיר, כי שניים מהם נראו כמעט אותו דבר - שעמום טוטאלי שנגמר בהחלטת השופטים; אוסטין ואנדרפורט הגיע לישראל עם מאזן מושלם של 8 ניצחונות מאז תחילת הקריירה המקצועית שלו, ואני לא אשקר אם אומר שציפיתי בטירוף לקרב שלו.
חשבתי שהוא ידהים אותי בזירה עם משהו שטרם ראיתי באותו ערב, אבל בפועל קיבלתי קרב טכני מייגע שהוכרע בהחלטת השופטים אחרי שלושה סיבובים באורך של 5 דקות - או במילים אחרות: נצח!
הקרב השני בין רוג'ר חוארטה וסידני אאוטלו היה אפילו מתיש עוד יותר. כלומר, בזמן שואנדרפורט לפחות הקיז מעט דם מהפנים של יריבו לקראת סוף הקרב, חוארטה ואאטלו פשוט התעקשו להכריע את המאבק שלהם על רצפת האוקטגון. זו זכותם כמובן, אבל הקהל היה מאוד לא מרוצה מהטקטיקה. חלק שרקו בוז כבר בסיבוב השני, שעה שאחרים פשוט איבדו את הסבלנות ונמלטו מההיכל לפני הפקקים. המנצח? סידני אאוטלו בהחלטת השופטים.
הקרב המרכזי של הערב היה בין לינטון ואסל האנגלי וסרגיי חריטונוב הרוסי - שני לוחמים במשקל כבד. חריטונוב צעד לזירה אחרי רצף של 6 ניצחונות (לא כולל שני קרבות שהופסקו על ידי השופטים), בזמן שוואסל ערך את הקרב הראשון שלו בקטגוריית ה-Heavyweight מאז שעלה מקטגוריית Light Heavyweight.
נראה היה שהלוחם הרוסי היה להוט לסיים את הקרב עוד בסיבוב הראשון אחרי שהסתער על יריבו בטירוף מוחלט. למרות זאת, ואסל הצליח להימלט מחריטונוב ולפנק אותו בכמה בעיטות, רגע לפני שהפיל אותו על הקרקע עד סוף הסיבוב.
האנגלי לא הרפה מיריבו גם בסיבוב השני, הפיל אותו לקרקע והחל לקרוע אותו באגרופים. באקט של ייאוש, חריטונוב נשכב על הבטן ונכנס למגננה מלאה. השופט טוד אנדרסון הזהיר את הלוחם הרוסי שעליו להראות איזה סימן חיים, אבל הוא נראה פשוט אובד עצות. הקרב, כמובן, נגמר כבר בסיבוב השני בנוקאאוט טכני לטובת ואסל.
אז אחרי שסיימנו, בשעה טובה, עם שלושת הקרבות הפחות אטרקטיביים של הערב - הגיע הזמן לעבור ל-Main Event האמיתי, ואם תשאלו אותי, באותו רגע ניתן היה לחלק את האווירה בהיכל ל-2: הקרבות של משפחת גוזלי והקרבות של כל השאר. אין ספק שהקרבות של חיים ואביב לבית גוזלי היו האירוע המרכזי של הערב, לפחות מבחינת הצופים, והאב ובנו פשוט גנבו את ההצגה בהיכל ושתו את האנרגיה של כל הקהל.
הראשון להיכנס לזירה היה חיים גוזלי, שראה לנכון לצעוד לאוקטגון לצלילי "ברבא-אבא" של ציפי שביט (שאפילו ליוותה אותו לזירה - מה?!).
הבאטמן הישראלי נלחם נגד ארתור פרונין שהגיע אחרי רצף של 7 ניצחונות בשורה של ארגוני MMA רוסים, ולמרות הרצף המרשים, עשה רושם שהוא לא היה מספיק מיומן בשביל להכניע את הישראלי הוותיק.
פרונין ניסה ככל שביכולתו לנצח את חיים בעמידה, אבל גוזלי כל הזמן הוריד אותו לקרקע ושם הוא סיים כשידו על העליונה. אחרי קצת יותר מ-4 דקות לתוך הסיבוב הראשון, גוזלי הכניע את פרונין עם ריתוק קרסול, ולאחר מכן הוא הניח את הכפפות שלו בזירה, יחד מסכת הבאטמן שלו, והודיע על פרישתו מהזירה. תם עידן.
למרות פרישתו ההסטורית של חיים, הקרב הגדול של הערב חייב ללכת לבנו, אביב גוזלי, שרשם את הניצחון ה-4 שלו בבלאטור. הלוחם הצעיר (רק בן 18) צעד לזירה עם בני משפחה וחברים עם מטרה ברורה: לעשות את העבודה כמה שיותר מהר, וכמה שיותר מרשים.
עוד לפני תחילת הקרב שמעתי כל מיני ספקולציות ושמועות בקהל שאביב רוצה לסיים את הקרב עם מהלך Flying Knee מהיר ועוצמתי (משהו בסגנון של חורחה מסבידל, אם אתם מבינים למה אני מתכוון), אך למרות זאת, עם תחילתו של הקרב, התברר שהלוחם הצעיר עומד לעשות את מה שהוא עושה טוב יותר מכל - להכניע את יריבו עם ריתוק.
עד לאותו רגע, "קינג" גוזלי הכניע את עמיתיו לזירה עם בריח זרוע, חניקה אחורית ואפילו בריח קרסול תוך 11 שניות (הריתוק המהיר ביותר בהיסטוריה של בלאטור), אבל הפעם אביב בחר להכריע את יריבו עם חניקת אנקונדה, הכל תוך פחות מדקה. כלומר, הקהל עוד לא הספיק להבין מה קורה מולו, והלוחם הישראלי הצעיר כבר חגג את הניצחון עם חבריו מחוץ לזירה.
"בקרוב מאוד אתם תזכו לראות את אלוף העולם הישראלי הראשון, אז תתכוננו לזה", אמר גוזלי הצעיר בסיום הקרב, אך גם הקפיד להדגיש כי יש לו כרגע מטרות אחרות על הכוונת, והיעד הבא מבחינתו היא נקמה קרה ומתוקה: "האדם הבא שאני רוצה להילחם בו הוא ריאן קוטור", אמר גוזלי הצעיר. "הוא ניצח את אבא שלי פעמיים - ואני רוצה לנקום!".
זה היה יופי של סיום לערב צבעוני ונהדר, בפעם הרביעית שבלאטור מגיעים לישראל, ועם קרבות כאלה אל תופתעו לראות בשנה הבאה את אביב לוקח חלק בקרב המרכזי בהיכל מנורה מבטחים - זאת במידה והוא לא יכבוש את מדיסון סקוור גארדן לפני כן. בהצלחה ילד!