23.11.2009. לילה קריר בשכונת רמות בבאר שבע. אלי אוזן, שחקן נבחרת ישראל לשעבר בכדורגל, ומחבריו הקרובים של ראש ארגון הפשע איציק אברג'ל, נוסע במכונית ב.מ.וו יוקרתית לכיוון רחוב לוי אשכול. בשעה 23:34 אוזן מאט מעט את נסיעתו. לפתע, מגיח לעברו מאחור רוצח שכיר מקצועי, שולף מהמותן אקדח עם משתיק קול ויורה לעברו מטווח אפס כדור אחד בצוואר, שפגע בעורק הראשי. אוזן מאבד שליטה ומתנגש בעמוד תאורה, וכעבור זמן קצר מת. השוטרים שהוזעקו למקום חשדו בתחילה שמדובר בתאונת דרכים, אך חוקרי המשטרה שהגיעו כמה דקות לאחר מכן, קבעו נחרצות שמדובר ברצח.

11 שנים קודם לכן, יולי 1998. שיטת חיסול זהה לחלוטין. המונדיאל בצרפת בעיצומו, ומאות אלפים ספונים בבתיהם לצפות במשחקים. בני מורדו, בלש לשעבר שחצה את הקווים והפך בעצמו לראש ארגון פשיעה בבירת הנגב, יורד סמוך לחצות הלילה מבית חברו ברחוב רמב"ם, נכנס למכונית השברולט המפוארת שלו, פותח את החלון. כמה שניות לאחר מכן, בעודו מנסה להניע את מכוניתו, אלמוני שולף משתיק קול ויורה לו כדור בצוואר. מורדו מת במקום. עד היום תיק הרצח לא פוענח. במשטרה חושדים שמדובר באותו רוצח שחיסל את אוזן עשור וקצת לאחר מכן – חיסול שגם הוא, עדיין נותר בגדר תעלומה.

בוררות  (צילום: רועי ברקוביץ)
"ראש ארגון פשיעה שמכבד את עצמו חייב לשכור רוצח שיעשה עבורו עבודה נקייה" (אילוסטרציה) | צילום: רועי ברקוביץ

"היכולת של המשטרה להפליל רוצח שכיר מקצועי היא קלושה", מודה סנ"צ בדימוס ישראל אריאלי, ששימש בעברו כקצין מודיעין במשטרה. "היום הרוצחים מגיעים לזירות בלי טלפון סלולרי, בלי מכונית, אפילו לפעמים גם בלי אופנוע. במקרה הפחות טוב עם אופניים או רגלית כדי לא להשאיר שום סימן. הם מוציאים מתוך המכנסיים כל מסמך, שטר של כסף, מטבעות, כל דבר שעלול ליפול להם במהלך הבריחה מהמקום ולגרום להפללתם. הם זאבים בודדים שלא משתפים איש בחיסולים. הם לוקחים איתם את הסודות לקבר".

נכון להיום פועלים בישראל כעשרה רוצחים שכירים מקצועיים שעובדים בכמה ארגוני פשיעה ועוד כ-20 שנחשבים לחובבנים, כאלה ששימשו כחיילים של עבריינים בכירים והחליטו לעשות 'הסבה' מקצועית. חלקם שירתו בעברם ביחידות קרביות: צנחנים, גולני וגבעתי ואפילו השתתפו בכמה מבצעים ובמלחמות. ה"תעשייה" הזאת מדירה כבר שנים רבות את עיניהם של יחידות העילית של משטרת ישראל, שלא מצליחות לפענח את מקרי הרצח השונים.

כדי להבין את העולם האפל של הרוצחים השכירים בישראל שוחחנו עם בני (שם בדוי), 55, רוצח שכיר לשעבר בשירות שני ארגוני פשיעה, שברקורד שלו לא מעט גופות. כיום הוא מרצה עונש של שמונה שנים על עבירות שוד ותקיפה, ולמרות שמעולם לא הורשע בגין רצח, הוא מספר בקור רוח וללא פחד כיצד התעשר מחיסולים של עבריינים.

איך קמים בבוקר והולכים לרצוח מישהו?

"רוצח שכיר מקצועי מקבל על חיסולים מהסוג הזה 150 אלף דולר, אפילו גם 200 אלף", אומר בני, בהתייחס לשני הסיפורים איתם פתחנו את הכתבה. "זה לא מקרי רצח שמישהו עושה 'טובה' למישהו. פה היה מדובר בחיסולים של יעדים, של עבריינים שהפריעו לארגוני פשיעה יריבים בדרום ובנגב לפעול. להיות רוצח שכיר זה מקצוע", הוא מוסיף. "זה לא 'שכונה', זה לא משהו חובבני כמו שקורה היום לפעמים. ראש ארגון פשיעה שמכבד את עצמו ולא רוצה להיתפס ולחטוף בכלא מאסר עולם חייב לשכור רוצח שכיר מקצועי שלא יפליל אותו. אחד שיעשה עבורו עבודה נקייה, שלא ישאיר אחריו שום סימני זיהוי".

עסקי העולם התחתון (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
200 אלף דולר עבור חיסול של עבריין בכיר | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

יש משהו מצמרר בראיון עם רוצח, במיוחד אחד שמדבר באדישות וללא חרטה על הדרך בה חיסל אנשים לפרנסתו. "אני יכול לומר שזו העבודה שסידרה אותי כלכלית לכל החיים. עשיתי משהו כמו שלושה מיליון דולר. יש לי וילה בשרון, מכונית מרצדס חדשה שאשתי נוהגת בה. לא חסר לי כלום. קניתי כמה בתים להשקעה בנתניה ובתל אביב. מה רע לי? עוד מעט אני משתחרר וטס למיאמי לנקות את הראש".

בשיחה עם בני אנחנו מקבלים הצצה נדירה לעולמם של הרוצחים השכירים המקצוענים. אצל בני, לא היה היסוס כבר מהמשימה הראשונה. "אני זוכר את הרגע בו יריתי את הכדור הראשון שלי, זה קרה רק לאחר שהייתי בטוח שזה העבריין שאני צריך לחסל ושהתמונה שלו שהייתה לי ביד הייתה זהה לגמרי. בחיים לא לקחתי דם על הידיים שלי של חפים מפשע. אם הייתי בספק שזה היעד לחיסול או שבסביבתו יש ילדים ונשים שהם עלולים להיפגע אז הייתי מחכה להזדמנות אחרת".

לדברי בני, רוצח שכיר נעזר לרוב ביחידת איסוף המודיעין של ארגון הפשיעה, שתפקידה לצייד את הרוצח בכל הפרטים אודות העבריין היריב המיועד לחיסול, כולל תמונה מעודכנת שלו. "יש תצפיתן שתפקידו לעקוב ולתצפת על הבית של העבריין, יש בצוות אדם שעוקב אחריו 24 שעות ביממה ובודק את מסלולי הנסיעה שלו, קיצורי הדרך שלו, אם הוא החליף מכוניות כדי להטעות מחסלים פוטנציאלים, מה המיקום שלו בתוך המכונית כמה אנשים נמצאים איתו. אני הייתי מקבל דיווח עדכני ושוטף על כל צעד וצעד של העבריין שאני אמור לחסל כדי שלא יהיו תקלות בעת פעולת החיסול".

אין תמונה
"עם הזמן הפחדים נעלמים. אתה כבר פועל על אוטומט". חיסול בעולם התחתון

את הרצח הראשון הוא ביצע באחד הישובים בשרון. הוא הצטייד באקדח משתיק קול שרכש מסוחר באמצעי לחימה גנובים. "אני זוכר שחיכיתי לאותו עבריין ברחוב צדדי שגבל בבית שלו. הגעתי לשם עם זוג אופני מרוץ שקניתי. היה לי כובע מצחייה על הראש ומשקפי שמש. ברגעים שלפני היו לי קצת פרפרים בבטן אבל מהר מאוד הם נעלמו. כשהוא יצא מהמכונית, נתתי לו ממטר כדור בראש, ונעלמתי משם תוך שנייה. למחרת הגעתי להלוויה שלו רק כדי להיות בטוח שחיסלתי את האדם הנכון וסתם כדי לשמוע רכילויות במי החברים הקרובים שלו חושדים. לפעמים זה דבר שיכול לעזור לך להבין אם הם בכיוון הנכון או שעדיף לך במקרה הגרוע יותר לברוח מהארץ".

הוא מספר כי אחרי כל חיסול שביצע הוא היה נכנס לבית הכנסת בשכונה בה התגורר והתפלל לעילוי נשמתו של המחוסל. "זה היה טקס כזה שהייתי עושה כמעט אחרי כל חיסול רצח, מבקש סליחה מאלוהים על החיסול. לא פעם ולא פעמיים, לקחתי ריזיקה כשחיסלתי עבריין לעיני אשתו, כי לא הייתה לי הזדמנות טובה יותר. הייתי די מוסווה, בחיים היא לא הייתה מזהה אותי. בדקות שלקח לה להתאושש, כבר הייתי בבית".

בשיטה זו למשל חוסל ב-6 ביולי 2001, העבריין הבכיר אורן אלקיים. אלקיים, שהיה בחופשה מהכלא (נדון לעשר שנות מאסר על ניסיון חיסולו של ראש ארגון פשע, חגי זגורי), נכנס יחד עם אשתו ההרה למכוניתם ברחוב מנדלבלט בהרצליה. רוצח שכיר, רעול פנים, הגיח מאחור וירה בו שני כדורים בחזה ובראש ונעלם מהמקום.

"תתפלא לדעת שגם לרוצח שכיר יש מצפון. הוא לעולם לא ירצח את אשתו של העבריין. רצח של אשת עבריין זו חציית קווים אדומים שאף אחד לא מעז לחצות. מי שחיסל את אורן ידע בדיוק מה הוא עושה. לי אין נקיפות מצפון על מי שחיסלתי כי בסך הכול מדובר בעבריינים שהיו פוגעים באלה שהזמינו ממני את הרצח, אז הם בסך הכול פעלו לפי מה שכתוב בתורה: 'הבא להרגך, השכם להרגו'", הוא טוען בנחרצות.

"אתה חי ומת עם הסוד שלך"

רוב הרציחות בעולם התחתון, מספר בני, קורות בלילות שבת, מוצאי שבת, שישי בבוקר וערבי חגים – זמנים בהם הנוכחות המשטרתית ברחובות הישובים נמוכה יחסית ליום רגיל. "אלו הימים הכי טובים לרוצח שכיר לפעול בהם. יש להם המון זמן לברוח עד שהמשטרה מגיעה לזירה. לא תמצא כמעט שוטרים וניידות ברחובות. הפעילות המשטרתית לרוב היא סביב מועדונים ופאבים, כך שהשטח פנוי. כמו שקרה ברצח בליל שבת האחרון במושב תלמים, שרוצח חיסל את העבריין שלום שלמה, האח של בני שהוא ראש ארגון פשיעה שמתחרה בדומראני", ציין בני.

שלום שלמה, 37, עשה את דרכו הביתה בליל שבת. סמוך לשעה אחת בלילה בעוד מחנה את מכוניתו ליד ביתו יחד עם נהגו, יצא הרוצח השכיר שארב לו במקום וירה בו מטווח אפס כמה כדורים שלא הותירו לו שום סיכוי לשרוד. "זה רצח מתוכנן שעבדו עליו הרבה זמן. זה לא משהו ספונטאני. הרוצח קיבל מידע מדויק על הרגלי הנסיעה של שלום. ידעו על זה שהוא עבר לפני כחודשיים לגור במושב. מדובר בחיסול איכותי בעולם התחתון, דבר שלא קורה כל הזמן. אולי זה נבע משאננות של שלום? לא יודע. לפעמים עבריינים בכירים בטוחים יותר מדי בעצמם, מצמצמים במספר מאבטחים סביב הבית והם משלמים על זה בחייהם", הסביר.

שלום שלמה, ארכיון (צילום: חדשות 2)
שלום שלמה. "רצח מתוכנן שעבדו עליו הרבה זמן" | צילום: חדשות 2

דוגמא נוספת היא הרצח של פרנסואה אבוטובול, ראש ארגון פשיעה הוותיק מנתניה. ב-31 ביולי 2011 הגיע אבוטבול לתדלק את מכוניתו בתחנת 'חבצלת השרון'. השעה הייתה 02:38. רוצחים שכירים רכובים על אופנוע, הבחינו שהוא לא מוקף במאבטחים, שהאבטחה סביבו דלילה ביותר והבינו שזו שעת כושר טובה עבורם. הם ריססו אותו בכדורים מטווח קרוב לעיני נהגו נמלטו מהמקום.  

אלו תכונות צריך רוצח שכיר?
"קור רוח. רוגע. קשיחות. להיות חזק מבחינה מנטאלית ולא לספר לאיש על מה שעשית, אפילו לא לאשתך ולא לחבר הכי קרוב אלי. לחיות ולמות עם הסוד. 95 אחוז מהרוצחים השכירים המקצוענים לא נתפסים".

מה השכר?
"
עבור כל רצח קיבלתי בין 125 ל-200 אלף דולר במזומן – שליש לפני החיסול והשאר אחריו".

איך קובעים את הסכום?
"זה תלוי ברמת הסיכון והאבטחה".

מה לגבי הפחד שיתפסו אותך?
"תמיד יש את הפחד הזה. שראש ארגון פתאום יתהפך בוקר אחד ויהפוך לעד מדינה ויפיל אותי יחד איתו. יש חששות כאלה, אבל זה חלק מהמקצוע. אתה מקבל המון כסף עבור עבודה של חצי דקה. עם הזמן הפחדים נעלמים. אתה כבר פועל על אוטומט. כמו רובוט. כשהחלטתי לפרוש זה היה רק לאחר שצברתי כמה מיליונים טובים והבנתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר ואני לא צריך לחסל יותר אנשים בשביל כסף".

רוצחים בלי כבוד

לדברי בני, העולם של הרוצחים השכירים בישראל מתחלק לשלושה: המקצוענים, החובבנים והשכירים מחו"ל.

לרוצחים שמגיעים מחו"ל - גאורגיה, בלרוס, רוסיה ועוד – יש לבני את מלוא הכבוד. "רוצח מחו"ל זו עליית מדרגה. הם מקצוענים הרבה יותר מאתנו וגם אם יתפסו אותם הם האחרונים שיישברו בחקירה, הם שותקים כמו קיר", מודה בני. "אבל יש שלוש בעיות איתם: שפה, זמן מוגבל שהם אמורים להישאר בארץ ועלות יקרה מאוד. הם גם עלולים בטעות לרצוח את האדם הלא נכון", הדגיש בני. "עדיף 'כחול לבן', אחד שמכיר טוב את הפרצופים של העבריינים בישראל והכי חשוב שהיה מקצוען, שאפשר לסמוך עליו".

לעומתם יש את הרוצחים ה"חובבנים", אשר לדברי בני עשו "שם רע" למקצוע והוזילו אותו. בגלל החובבנים, טוען בני, אשר עושים טעויות בזיהוי, נהרגים אזרחים חפים מפשע. כך למשל נרצחה בטעות ב-20 ביולי 2003 הנערה שקד שלחוב מאשקלון. הרוצח החובבני היה בטוח שמדובר בעבריין שלום דומראני שישב ליד הנהג. ב-28 ביולי 2008 נרצחה על חוף ימה של בת ים, מגריטה לאוטין. היעד לחיסול היה בכיר בארגונו של איציק אברג'ל, שניצל מההתנקשות.

שקד שלחוב ז"ל. הפרשה מגיעה לסיומה (צילום: חדשות 2)
שקד שלחוב ז"ל. נרצחה בגלל "טעות בזיהוי" | צילום: חדשות 2

"ראש ארגון פשע ששוכר את שירותיו של רוצח חובבני עלול לשלם בכלא", אומר בני. "מה שעולה זול בסוף משלמים עליו ביוקר. על הרוצחים החובבנים החלטוריסטים אי אפשר לסמוך. אין להם אופי, הם בהזדמנות הראשונה שייתפסו על ידי המשטרה יזמרו על מי ששלח אותם. הם גרמו לרצח של אזרחים תמימים בגלל טעות בזיהוי. הם ממש בדיחה. יורים ממרחק של עשרים מטר, לא מוודאים במי יורים. הם יסכימו לקבל חיסולים לתמורת סכומים מצחיקים של 50-100 אלף שקל, וזה במקרה הטוב. אני יודע על רוצחים חובבנים, חיילים מסכנים בארגוני פשיעה שניצלו אותם וקיבלו בתמורה לחיסולים שביצעו: אורגיות עם נערות ליווי, קוקאין ונופשים באילת ובורגס ועוד כמה אלפי שקלים בודדים. אלו רוצחים פראיירים שמרביתם נתפסים כי הם פטפטנים שאוהבים לדבר ולא מבינים שאותם אנשים הם מדובבים או עדי מדינה שרוצים להפיל אותם".

רוצח חובבני שהסתבך ונשלח לשני מאסרי עולם הוא ירון סנקר. סנקר, שנשלח לחסל את דומראני, לא מצא אותו במבנה באשקלון וירה באדם אחר. במאי 2003 , נשלח על ידי משפחת הפשע אוחנה לחסל את חיים שבי, אחד מיריביהם. סנקר, על הדרך רצח גם את תומר שבת שישב לידו שבי בתוך מספרה בהוד השרון. בחקירתו סנקר נשבר מהר מאוד והודה כי ביצע את הרצח.

מקרה נוסף הוא של דימטרי סקורדוק בן 31, רוצח שכיר חובבני, לוחם לשעבר בגולני, מתאבק מצטיין, שתמורת 1,000 שקל בלבד וחגיגת סמים עם נערות ליווי הסכים לחסל ב-18 באוגוסט 2010 את משה איחיוב מבאר שבע וחברתו, ורוניקה קו שהייתה עדה לרצח. הוא עשה טובה לחבר, שהיה בכיר במאפיה הרוסית בישראל, שהזמין את רצח איחיוב עמו היה מסוכסך.

"היום יש בקושי עשרה רוצחים שכירים מקצוענים בישראל, כל השאר בררה. פחי אשפה", מסכם בני את הנושא הזה. "זה מקצוע שאתה פורש ממנו אחרי כמה שנים, זה לא לכל החיים. אתה עושה את הבוכטה שלך וממשיך הלאה".