תושבי העיר הוותיקים עוד זוכרים את הווילה ברחוב נוף. בכל זאת, הדלתות היו מצופות זהב. לא דבר שרואים כל יום, בוודאי לא בערד של אמצע שנות ה-90. עיתוני התקופה גילו שבעל הבית מחזיק בחמש דירות נוספות בעיר; "כדי להרשים אותנו הוא היה פותח את התיק ומציג עשרות אלפי דולרים ושקיות של יהלומים", סיפרה בעלת מסעדה מקומית ל"מעריב" באפריל 1994. הכתבה פורסמה זמן קצר לאחר שבעל הווילה, גיורא סיני, נעלם ללא עקבות.
הוא היה דמות מוכרת. חרדי נמוך, שמנמן, עם מבטא הונגרי ומוניטין של סוחר יהלומים ממולח. רק לאחר שנעלם התברר שהוא מעולם לא היה חרדי, וספק אם היה יהודי. גם איש עסקים מכובד הוא לא היה; קבלנים, סוחרים ואפילו בנקים שהתפתו להאמין בכך והעבירו לו כספים גילו בוקר אחד שאין איש ואין כסף.
לפי אותו דיווח במעריב, "גיורא סיני", הונגרי ששמו המקורי היה בכלל גיאורגי זמפלני - או זמפליני, או זמפלי, תלוי את מי שואלים – נמלט מישראל כשהוא משאיר אחריו חובות של 8 מיליון דולר ליהלומנים, יותר מ-10 מיליון דולר לאנשי עסקים אחרים וכ-2.5 מיליון דולר לבנק הפועלים בערד. אלא שגורמים ששוחחו איתנו השבוע טוענים שהסכומים הללו הם רק חלק קטן מהיקף ההונאות האמיתי של סיני בישראל.
בשוודיה הציג את עצמו סיני ככומר וערך מגביות בשם הכנסייה. עו"ד דני פרץ: "מצחיק שאחרי החרדי מערד הוא היה הכומר המתרים הכי טוב בשוודיה. מיליוני דולרים הוא התרים שם וגנב"
למרות שעברו כמעט 30 שנה מאז שנחשף כנוכל ונעלם, למרות שהותיר אחריו שובל של אלפי אנשים שנעקצו ושחלקם לא הצליחו להתאושש כלכלית עד היום, מעט מאוד התגלה על חייו של סיני בישראל – עד עכשיו. "בשנות ה-90 הייתי תלמיד כיתה י"ב. חיפשתי עבודה כדי לעשות קצת כסף לפני השירות הצבאי, והפנו אותי לגיורא סיני. הוא ישר הציע לי לתחזק את הווילה שלו", מספר השבוע דוד (שם בדוי), יליד ערד, למגזין mako. "כמובן שהסכמתי, התלהבתי מזה שהוא בכלל רצה אותי. תכלס כולם בערד רצו לעבוד אצלו. ידעו שהוא משלם טוב ושהוא אוליגרך במושגים של היום".
אתה אומר שידעו, אבל איך ידעו?
"שאלה טובה. הוא הגיע אלינו משום מקום, ממש כמו באגדות. הוא היה החלילן מהמלין שלנו, כולם הלכו אחריו כמו עיוורים. נתנו לו כספים, חסכונות, משכורות, תכשיטים, שיעבדו כלי רכב חדשים שהרגע קנו".
למה?
"כי הוא הבטיח להם ריבית ששום בנק בישראל לא היה נותן להם, 40%–60% ריבית שנתית על כל סכום שהם יעבירו אליו. אנשים האמינו בו, התפתו, ונשארו בלי כלום".
אפילו עוזרת הבית השקיעה
סיני, שבשנות ה-90 היה בעשור השישי לחייו, התחזה לחסיד גור. בערד הייתה אז קהילה קטנה של החסידות, והוא נטמע בה בקלות. עד כדי כך בקלות שכיום איש לא זוכר מהיכן הגיע לישראל ולעיר. האיש בהחלט ידע לטשטש את עקבותיו; רק לאחר היעלמותו, כשלפחות ארבעה משרדי חקירות נשכרו על ידי נושיו כדי לנסות לאתר אותו, התברר שבמשרד הפנים לא היה כל רישום של כניסתו לארץ או כל תיעוד של יציאתו. כיום אין בנמצא אף תמונה שלו, אף תיעוד מצולם של דמותו בעשרות השנים האחרונות.
סיני חבש כיפה שחורה, צימח זקן ארוך, למד תורה בבית הכנסת, תרם כסף לרכישת ספרי תורה וסייע לנזקקים. הוא הפך לחלק מהנוף בערד ואנשים התחילו לספר שמשתלם להשקיע אצלו כסף. בעיר אומרים שהיו תושבים שלקחו הלוואות מהבנקים רק כדי להפקיד אצלו את הכסף בציפייה לריבית בחלומית. בדיעבד, סיני שיחק ככל הנראה עם הכספים כמו בהונאת פונזי. המשקיע הנוכחי לא יודע שהכסף שלו הולך אל המשקיע הקודם.
בסוף שנות ה-80 השתלב סיני בניהול נבחרת הכדורמים של הונגריה. שחקן הנבחרת: "היינו באימון, וכשחזרנו לחדרים גילינו שהוא גנב לנו את כל הכסף. הוא היה כמו אבא שלנו ובגד בנו"
"לא היה אחד בערד שלא הכיר באותם ימים את גיורא. הוא היה כמו הכותל המערבי, כמו אלוהים", אומר דוד. "כל יום היו באים אליו הביתה אנשי עסקים שהפקידו אצלו כספים, יהלומים. הוא היה אוכל בכלי זהב וכסף. הווילה שלו הייתה כמו מוזיאון, מלאה יצירות אומנות. אני חושב שחלק מהציורים היקרים היו מזויפים, וחלק באמת יקרים מאוד. אני לא יודע להסביר מה ההיגיון".
דוד מספר שלא רק בעלי אמצעים התפתו להשקיע אצל סיני. "אפילו עוזרת הבית שניקתה לו את הווילה נתנה לו כמה עשרות אלפי שקלים, כסף שהיא חסכה במשך שנים, כי היא האמינה שתוך שנה-שנתיים היא תתעשר מהריבית וההצמדה. מי ידע אז שמדובר בנוכל שהפיל אלפי אנשים, יהלומנים מהבורסה, בכירים בבנקים, אנשי עסקים מבוססים. הוא היה הגרסה הישראלית של ברני מיידוף".
הסודות של סיני לא הסתכמו בהונאות כספיות. היו לו גם חיים פרטיים סודיים: מעת לעת היה מסיע אותו לתל אביב נהג פרטי במכונית יוקרה (דוד זוכר קדילק אחת ומרצדס אחת). כשהיו מגיעים ליעד, סיני היה מסיר את הכיפה ואת שאר הסממנים החרדיים, אוכל במסעדות לא כשרות ויוצא לחפש גברים צעירים כדי לקיים איתם יחסי מין בבתי מלון בעיר או בביתו.
"בשבתות גיורא היה מעשן סיגרים, עושה על האש, פותח קופסאות מיוחדות של קוויאר מחנות בתל אביב, שותה יין מבקבוקים נדירים שעלו אלפי דולרים", מספר דוד. "את זה שהוא לא באמת היה חרדי הבנתי די מהר, מה גם שכמה פעמים בחודש, תמיד בשעות הלילה, הוא היה מביא לווילה את הצעירים האלה והם היו מקיימים יחסים באחד החדרים. הם היו עושים אורגיות, שותים וויסקי, אוכלים נקניקים של חזיר, סדום ועמורה. היה מעורב בזה מישהו שקרא לעצמו מאיר, שגיורא הציג כבן המאומץ שלו. עד כמה שאני יודע, הוא היה זה שיצר את הקשר הראשוני עם הגברים".
סיפרת למישהו על מה שהלך בווילה?
"שמע, באתי לעבוד בתחזוקה, זה לא היה ענייני מה הוא עושה ולא עושה. הוא שילם לי משכורת טובה, ולפחות אותי הוא לא עקץ. לא נכנסתי לעניינים האישיים שלו ולא שאלתי יותר מדי שאלות. נכון שזה נראה מוזר שהוא חי חיים כפולים, אבל מבחינתי זאת הייתה בעיה שלו. אותי זה לא עניין בכלל".
מי גנב את המדליות
לא הרבה ידוע על האדם שהציג את עצמו כגיורא סיני, אבל ברור שהוא נולד בהונגריה, שם היה בצעירותו שחיין ושחקן כדורמים. כשפרש השתלב בניהול הנבחרת הלאומית של הונגריה בכדורמים, שנחשבה לאחת הטובות בעולם. בסוף שנות ה-80 שיחקה הנבחרת בטורניר בינלאומי באוסטרליה; ככל הידוע, שם החל סיני בסדרת מעשי העוקץ שלו.
בערד חבש סיני כיפה שחורה, צימח זקן ארוך, למד תורה ונטמע בקהילת חסידי גור. הוא הפך לחלק מהנוף בעיר, ואנשים התחילו לספר שמשתלם להשקיע אצלו כסף
"הוא (סיני) נשאר במלון. אנחנו היינו באימון. כשחזרנו לחדרים גילינו שגנבו לנו את כל הכסף, השעונים, המדליות, שרשראות זהב", שחזר שחקן הנבחרת בראיון שהעניק אז לתקשורת ההונגרית. "הוא היה כמו אבא שלנו ובגד בנו. חיפשנו אותו בכל מקום, אבל הוא נעלם. מאז לא שמענו ממנו יותר, עד שהוא הגיע מאוחר יותר לשוודיה".
הרשויות בהונגריה לא הצליחו לאתר את סיני מאז שנעלם מטורניר הכדורמים. כדי להישאר מתחת לרדאר הוא השתמש בעשרות שמות בדויים וזהויות בדויות, ביניהן של איש עסקים אמיד, כומר וחרדי. אבל יש גם מי שחושב שההונגרים לא התאמצו במיוחד לאתר אותו. "בהונגריה פחדו להתעסק איתו", מספר י', אדם שהיה מעורב בניסיון לאתר את סיני לאחר שנמלט מישראל וקושש פרטים על עברו. "הוא היה מסדר לחברי פרלמנט פגישות עם בחורות או נערים, ואחר כך סוחט אותם עם המידע הזה. הוא ידע עליהם הכל, אז הם העדיפו לשתוק. הוא היה חכם מאוד, החזיק הרבה בכירים בביצים".
סיני עבר במספר מדינות, עקץ איפה ואת מי שהתאפשר, לפני שהגיע לישראל ב-1992. הוא הציג את עצמו כחסיד גור מניו יורק ואיש לא פקפק בו, בין השאר מפני שהפגין בקיאות בתורה ובגמרא. הוא השלים מניינים בבתי הכנסת בעיר ובמקרה אחד גם שילם מכיסו על ספר תורה חדש.
"הוא הגיע לערד כי הוא חיפש מקום קטן לפעול בו בלי שיעלו עליו", אומר עמוס (שם בדוי), שהשקיע 150 אלף דולר ב"בנק" של סיני. "הוא תמיד סיפר שהוא סובל מבעיות אסתמה ושהאוויר היבש בעיר עושה לו טוב. אתה רואה אדם חרדי, מדבר לעניין, מבין בכספים, ביהלומים. איש עם סטייל, עם אמצעים לשכור וילה ענקית בעיר. אנשים היו סוגרים איתו עסקאות על כוסית וויסקי".
מה קרה אחרי שהשקעת אצלו?
"בהתחלה הכל זרם, קיבלתי מדי שבוע את הריבית שהוא הבטיח לי. הבעיות התחילו אחרי ארבעה חודשים, כשהצ'ק שלו חזר. כשהגעתי אליו הביתה הוא נתן לי שקית מלאה ביהלומים ואמר לי שאין לי מה לדאוג, שזה מכסה את הכסף שהוא חייב לי עם עודף. בגלל שהוא התעסק ביהלומים, לא הייתה לי סיבה לפקפק בו. רק אחרי שהוא ברח מהארץ לקחתי את השקית לבדיקה, והתברר שהיהלומים היו מזויפים. זירקוניה וזכוכיות, זה מה שהוא נתן לי".
י', שהיה מעורב בניסיון לאתר את סיני: "הוא היה מסדר לחברי פרלמנט בהונגריה פגישות עם בחורות או נערים, ואחר כך סוחט אותם. הוא ידע עליהם הכל, אז הם העדיפו לשתוק"
סיני הפך לפטרון של ערד. הוא התחבב על קהילת יוצאי הונגריה, דיבר ביידיש מתובלת בעברית ובהונגרית. "ידענו שהוא חרדי, אבל לא ידענו כלום על ההיסטוריה שלו. הרי לא היה אז גוגל או פייסבוק. הוא דיבר את השפה שלנו, ישב איתנו בבית הקפה במרכז העיר ואנשים השקיעו אצלו", מספר ראובן (שם בדוי), תושב העיר. "הוא היה טיפוס עם לשון חלקלקה, כיפה שחורה על הראש, ציציות בחוץ. אנשים נשבו בקסמיו, נפלו אצלו כמו זבובים".
מלבד אנשי העסקים, היהלומנים והבנקים, רבים מהחרדים בעיר התפתו לעסקאות שהציע סיני. לפי הערכה שפורסמה ב"מעריב" ב-1994, הוא עקץ כ-5 מיליון דולר מבני הקהילה החרדית בערד.
קח את הכסף וברח
במשך כשנתיים היה גיורא סיני האדם המוכר ביותר בערד. עלו אליו לרגל, העבירו לו כספים, ביקשו את עזרתו בהשקעות שונות, ברכישת יהלומים ובמכירתם. דוד מספר שסיני היה נוסע מספר פעמים בשבוע לבורסת היהלומים ברמת גן, אלא שאין לו מושג איזה עסקים בדיוק עשה שם סיני ועם מי.
דוד (שם בדוי), שעבד אצל סיני: "הוא היה מביא לווילה שלו בערד גברים צעירים והם היו מקיימים יחסים באחד החדרים. הם היו עושים אורגיות, אוכלים נקניקים של חזיר, סדום ועמורה"
דוד כן יודע לספר איך התפוצצה הפרשה. לדבריו, כארבעה חודשים לאחר שהתקבל לעבודה אצל סיני התחילו להגיע לווילה עשרות אנשים שדרשו מבעל הבית הסברים לגבי הכספים שהפקידו בידיו. כולם טענו שהוא הפסיק להעביר להם את כספי הריבית שעליהם התחייב.
"מאות אנשים מכל הארץ הגיעו לווילה עצבניים מאוד, דרשו את הכסף. היו כאלה שאיימו לפגוע בגיורא, אבל היו לו שומרי ראש ממש מפחידים", מספר דוד. "באותה נקודה הבנתי שהוא בבעיה, שהוא לא מסוגל להחזיר את הכספים ושהוא כנראה עקץ את כל האנשים האלה".
כמה זמן זה נמשך ככה?
"התמונות האלה של אנשים שמגיעים לווילה ורוצים את הכסף חזרו על עצמן כמה וכמה פעמים. אני זוכר גברים מנופפים בצ'קים שחזרו להם, ואת גיורא מרגיע אותם, מחלק להם שקיות עם יהלומים ותכשיטי זהב כדי להראות שהם יכולים לסמוך עליו. אחר כך התברר שהיהלומים היו מזכוכית והתכשיטים מצופים בזהב. הוא עשה להם את העוקץ המושלם, ויום אחד פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה".
זה היה בתחילת אפריל 1994. סיני נמלט מהארץ עם בן הלוויה שלו, אותו גבר שהוצג בשם מאיר; הבנקים, המשטרה ואלפי הנעקצים חיפשו כל רמז למקום הימצאו, אבל האיש נגוז ללא עקבות מלבד ההונדה סיוויק שבה נהג מדי פעם, ושנמצאה בחניון בנתב"ג. בנקים שהלוו לו כספים שלא הוחזרו שכרו חוקרים פרטיים כדי לאתר אותו, אנשי עסקים הפכו את העולם כדי להגיע אליו, אבל כולם חזרו בידיים ריקות. אפילו האינטרפול, שבתחילת שנות ה-2000 חיפש את סיני לאחר שהוכרז מבוקש ביותר מ-100 מדינות.
"אני זוכר איך התחילו לרוץ שמועות בעיר שגיורא ברח", מספר דוד. "מאות אנשים הגיעו לווילה ודרשו להיכנס, אבל אחד הבנקים הציב שם מאבטחים שמנעו מהם לבזוז את הרכוש שלו. לא נתנו לאף אחד להיכנס. היו צעקות, אנשים בכו. עוזרת הבית התעלפה כשהיא הבינה שהלכו כל החסכונות שלה. היו מראות קשים מאוד, בעלי עסקים שלא סיפרו לנשים שלהם על הכספים שהעבירו לסיני פחדו לחזור הביתה. אנשים בערד קברו את עצמם מהמחשבה שהם נפלו למלכודת. תיבת הדואר שלו הייתה מפוצצת במכתבים אחרי שהוא נעלם, רובם מהבנקים".
ר', יהלומן לשעבר תושב ערד: "גיורא סיני הרס עיר שלמה. חסידים ורבנים איבדו מיליוני דולרים, קבלנים כמעט פשטו רגל בגללו. הוא עקץ אלפי אנשים גם פה וגם במרכז הארץ, יהלומנים בבורסה ברמת גן התרסקו כלכלית. היינו עיוורים, חיפשנו כסף קל ואכלנו אותה".
מה קרה לך באופן אישי?
"ראיתי בן אדם עם ידע עצום ביהלומים, נוסע במרצדס מפוארת, אדם חרדי. השקעתי אצלו כמה מאות אלפי שקלים, והפסדתי את התחתונים שלי. לקח לי יותר מעשר שנים להתאושש מהמכה שחטפתי ממנו".
מלבד אנשי העסקים, היהלומנים והבנקים, רבים מהחרדים בערד התפתו לעסקאות שהציע סיני. לפי הערכה שפורסמה ב-1994, הוא עקץ כ-5 מיליון דולר מבני הקהילה החרדית בעיר
רבים מהאנשים שנעקצו לא התלוננו במשטרה מחשש שרשות המיסים תפתח נגדם בחקירה; אחרי הכל, הם לא דיווחו על ההכנסות שהניבה ההשקעה אצל סיני לפני שהכל התמוטט. בפברואר 1997 ערכו בנק הפועלים וכמה מהנושים האחרים מכירה פומבית של החפצים שהושארו בווילה של סיני, ביניהם יצירות אומנות ויודאיקה. אחדים מהפריטים התגלו כמזויפים, והמכירה לא כיסתה את החובות.
אז שיהיה ישו
ככל הידוע, מישראל נמלט סיני לפראג, ומשם המשיך במסע עוקץ לעשרות מדינות אחרות, ביניהן ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד, האיים הקריביים, ונצואלה, ארגנטינה, קולומביה וברזיל. בהמשך נחת בקובה, שם השיג איכשהו דרכון דיפלומטי שאפשר לו להסתובב חופשי ולבצע מעשי עוקץ במדינות נוספות בעולם. בשלב הזה כבר היה האינטרפול בעקבותיו, אבל תמיד צעד אחד מאחוריו.
בשנת 2004 נחת סיני בשוודיה, שם הציג את עצמו ככומר וערך מגביות בשם הכנסייה. הכסף הרב שנתרם, מיותר לציין, זרם לכיסו. החשד שהמתרים אינו כומר עלה כשכמה מבאי הכנסייה הבחינו שהוא אינו יודע את המזמורים בעל פה; בד בבד הצטברו עדויות על כך שכספים שנתרמו לא הועברו לכנסייה, וסיני נדרש לספק הסברים. כשהבין שנחשף הוא נמלט משוודיה, ואחד מערוצי הטלוויזיה במדינה ערך תחקיר בניסיון לאתר אותו. בתחקיר נחשף שסיני היה מקורב לבכירים בשגרירות ההונגרית במדינה, ועלה החשד שאנשיה הגנו עליו מפני מעצר ואולי אף סייעו לבריחתו.
מספר שנים לאחר שנמלט מישראל נחת סיני בקובה, שם השיג איכשהו דרכון דיפלומטי. האינטרפול היה בעקבותיו בשלב הזה, אבל תמיד צעד אחד מאחוריו
כשהחבל התהדק סביבו נחת סיני במולדובה, וממנה העז לחזור להונגריה. נכון להיום אין מי שמוכן להתחייב מה עלה בגורלו; ההערכה היא שמת ממחלה, אבל לא ברור איזו או היכן מצא את מותו, אם בכלל. חלק טוענים שמת בהולנד או בבלגיה, אחרים מתעקשים שסגר מעגל וסיים את חייו בהונגריה. "אני לא אאמין שהוא מת עד שאראה במו עיניי את הגופה", אומר י', שהקדיש זמן רב לפענוח חידת גיורא סיני.
עו"ד דני פרץ, שהיה הבעלים של משרד חקירות גדול כשסיני נמלט מהארץ, נשכר בשעתו על ידי בעלי עסקים שביקשו לאתר אותו. אחרי עבודת נמלים ממושכת שנמשכה מספר שנים הוא איתר את סיני בשוודיה, אז עדיין בתפקיד הכומר. פרץ גילה שסיני הקים לו קהילה קטנה באחד הכפרים, ומעין עמותה שאספה כספים "לנזקקים, לצרכי התושבים ולשדרוג ותחזוקת הכנסייה".
"טיפלתי בהרבה נוכלים במהלך חיי, והוא היה הגדול מכולם", אומר פרץ. "הוא היה מתוחכם מאוד, בנה לעצמו סיפורי כיסוי שגרמו לכולם להאמין לו, יצר לעצמו דמויות מוקפדות ומתוחקרות, כמו שבארץ הוא למד לעומק את העולם החרדי. הייתה לו גם גישה לאנשים, הוא ידע לגעת בהם ולתפור אותם סביב מסכת השקרים שלו. האיש היה גאון, אין מילה אחרת לתאר אותו. אפילו באינטרפול הרימו ידיים ממנו. הוא היה משנה זהויות בקצב מטורף, והכי מצחיק זה שאחרי החרדי מערד הוא היה הכומר המתרים הכי טוב בשוודיה. מיליוני דולרים הוא התרים שם וגנב".