ללכת שבי אחריו

ארבעה גברים צעירים נשלחו לחפור בור ניקוז בחולות מולדת שבחולון. הם עבדו ללא כל ציוד מקצועי, כשלראשיהם קסדות אופנוע כתחליף מסורבל לכובעי מגן. העבודה החלה בשעות הבוקר של יום רביעי ונעצרה באופן פתאומי סביב השעה שלוש אחר הצהריים, כשהבור כולו קרס. אחד הגברים, רון מוסקונה בן ה-26, נקבר תחת העפר והנפולת. דקות ארוכות ניסו חבריו לחלץ אותו בידיהם לפני שהזעיקו כוחות הצלה. כוח כיבוי אש וניידות של משטרת ישראל ושל מגן דוד אדום ניסו במשך שעות להגיע אל מוסקונה באמצעות כלים כבדים, אבל קריסות חוזרות של חול הים הקשו על פעולת החילוץ ורק סביב השעה 22:00 הגיע כוח החילוץ אל הצעיר. הוא הוצא מהבור ללא רוח חיים ומותו נקבע במקום.

בידיעות שפורסמו למחרת דווח כי בור הניקוז נועד לשמש כולל הפועל במקום. זירת האסון תוארה כשטח של בתים ישנים עם היסטוריה ארוכה של פלישות ושל בנייה לא חוקית, לרבות במבנה הסמוך לבור. חקירת משטרה שנפתחה לאחר האירוע העלתה כי אין חשד לפלילים, והעניין התקשורתי בסיפור דעך. ממילא לא היה מי שידבר: משפחתו של המנוח שמרה על שתיקה, וכך גם הצעירים שחיו ולמדו איתו. חבריו של מוסקונה המשיכו לשתוק מאז מותו בפברואר 2012 ועד השנה, כשעשרה מהם מצאו את הכוחות ואת האומץ לעזוב את מה שהם מכנים "הכת של מוטי גרוס".

מכונית עוברת סמוך אליי. הנהג, גבר חרדי, מביט בי בעיניים בוחנות. אני מתקרבת לדלת ומבחינה בשני גברים חרדים שעומדים לידה. "תלכי מפה", אומר לי אחד מהם ושניהם נעלמים בתוך המבנה

נועם (שם בדוי) היה בן 18 כשעבר לגור בחולות מולדת כתלמיד של גרוס, חסיד ברסלב חוזר בתשובה. "הייתי שבוי שם 17 שנה. בהתחלה קראנו לזה קהילה, אבל די מהר הבנו שאנחנו חיים בכת", הוא אומר כיום, בגיל 35. נועם, אחד התלמידים הראשונים של גרוס, היה שם ביום מותו של רון מוסקונה. "הרב היה מחלק לנו תפקידים, והתפקיד של רון היה להיות אחראי על השיפוצים עם אדם נוסף. לא היה לרון ניסיון בשיפוצים, אבל הוא היה צעיר וחזק, אז זה התפקיד שהוא קיבל מגרוס. לילה לפני המוות שלו הגיע לישיבה אבא של אחד התלמידים, קבלן במקצועו. הוא הסתכל על הבור ואמר שלהיכנס לשם זו סכנת נפשות. ובכל זאת רון נכנס, כי זה היה התפקיד שלו".

כלומר, הוא נכנס מרצונו למלכודת המוות הזו.
"הוא לא באמת רצה להיכנס לבור, הוא פחד. היה לו אח בכת, ובלילה האחרון שלו רון אמר לו, 'בסוף הבור הזה יהרוג אותי'. בבוקר הוא נכנס לשם ונהרג".

איך הגיב מוטי גרוס למה שקרה?
"הוא ישר נכנס לאוטו שלו ונסע להתפלל בחברון, הוא כבר לא היה שם כשכוחות ההצלה חילצו את הגופה של רון. למחרת בבוקר הוא ביקש מכולם להתאסף באחד הבתים וכיוון אותנו מה להגיד למשטרה אם יתחקרו אותנו על האירוע. הוא אמר לנו להגיד שהוא לא ידע שרון נכנס לבור. לי היה ברור שהוא רוצה שזה ייראה כאילו רון עשה הכל מרצונו החופשי, היה חשוב לו להתנער מכל אחריות למוות הזה. העיקר שלא יאשימו אותו".

הוא אמר לי שאמא שלי לא אוהבת אותי

המבנה הרעוע עדיין עומד על תלו בחולות מולדת שבגבעת חולון, שכונה מבודדת בדרום השטח המוניציפלי של העיר שסובלת זה שנים מהזנחה קשה. עומר (שם בדוי), שהתגורר בעשר השנים האחרונות בתוך השטח המגודר, הדריך אותי אליו בשורה של הכוונות הכוללות נהיגה בכביש שהכניסה אליו אסורה והוראות כמו "באבן הגדולה פני שמאלה" ו"קחי ימינה בשלט השבור". ליעד הצלחתי להגיע, אבל עומר הזהיר אותי מראש: "לא תצליחי להיכנס לשם בחיים. יש שם מלא מצלמות אבטחה והחיילים של הרב כל היום יושבים ומסתכלים, לא פותחים את הדלת לאף אחד שהוא לא חלק מהכת".

ברזנט לבן עוטף את הגדר שמקיפה את המבנה כך שלא ניתן להביט פנימה. את האיסור להיכנס אוכפים מנעולים מאסיביים, זרקורים ודלתות מתכת. שלושה בני עשרה יושבים ליד הדלת הראשית ומכונית עוברת סמוך אליי. הנהג, גבר חרדי, מביט בי בעיניים בוחנות. אני מתקרבת לדלת ומבחינה בשני גברים חרדים שעומדים לידה. "תלכי מפה", אומר לי אחד מהם ושניהם נעלמים בתוך המבנה. מאוחר יותר יגיד לי נועם שעצם ההגעה שלי לשם היא אירוע בלתי נסבל עבור מי שהיה הגורו שלו: "תמיד הובהר לנו שאסור לספר לאף אחד איפה הישיבה, זה הסוד הכי גדול. כולנו היינו חייבים לגור בתוך המבנה המגודר הזה שמוסתר ומוחבא מהפיקוח העירוני, מהצד זה נראה כאילו שזה קיר. בפועל את פותחת משהו בקיר, מקישה את הקוד הסודי ואז הדלת  נפתחת".

נועם (שם בדוי): "כשהכרתי את גרוס הוא היה חילוני, אבל בחולון כבר היה לו שם של אדם שעושה מופתים, כמעט נביא. כשהוא התחזק לא הלכנו אחרי הדת כמו שהלכנו בדרכו. הייתי שבוי שם 17 שנה"

ומה קורה בפנים?
"יש שם פחונים קטנים עם מזרנים מאובקים שמיועדים לתלמידים. הרעיון הוא שצריך תמיד להיות ברדיוס של הרב, כי כשהוא רוצה להתפלל הוא מחייב אותך להיות לידו. עם השנים הקהילה התרחבה מאוד והיום כבר יש משפחות שאין להן מקום בחולות, אז הן גרות קרוב. אבל אנחנו הוותיקים חיינו כולם בשטח המגודר".

איתמר (שם בדוי), כיום בן 27, נקלע לקהילה של גרוס כנער. "הייתי בן 16, נער חילוני ממשפחה טובה. למדתי במגמת כדורסל, הייתה לי חברה, הצלחתי בלימודים. דת לא עניינה אותי ואת החברים שלי, אבל כמה חרדים ישבו תמיד על גדר ליד בית הספר שלנו וניסו לדבר איתנו, ובאיזשהו שלב הלכנו איתם לשיעור תורה. הרבנים הרעיפו עלינו המון אהבה ואמונה, עזרו לי להתמודד עם הבלבול שנשאר לי מהגירושים של הוריי. התחלתי להגיע לשיעורי תורה פעם בשבוע, ותוך חודש זה הפך לכמה שיעורים ביום. בשלב מסוים עשו לי מין 'מבחן אמינות', בדקו כמה אני מחויב לקבוצה, וכשעברתי את המבחן הגעתי לכולל וזומנתי לפגוש את 'הרב הרב' שכולם דיברו עליו".

ככה קראו לו? הרב הרב?
"שבע שנים לא ידעתי את השם שלו. הוא הציג את עצמו רק בתור הרב הרב, חסיד ברסלב".

זה לא נראה לך מוזר?
"הוא אמר שבגלל שהוא רב מוכר בישראל והרבה אנשים רודפים אותו, אסור לו לחשוף את שמו. הוא לא סיפר לנו בן כמה הוא, מה הרקע שלו ומאיפה הוא בא".

נועם שמע על גרוס בתחילת העשור שעבר, דרך חברים מהשכונה. "כשהכרתי אותו הוא היה חילוני והתחיל להאמין, אבל בחולון כבר היה לו שם של אדם שעושה מופתים, כמעט נביא. גם כשהוא היה חילוני רציתי להקשיב לו, כל מה שהוא אמר היה קורה. כנער בן 18 חיפשתי אקשן, ומצאתי אותו אצל גרוס. כשהוא התחזק לא הלכנו אחרי הדת כמו שהלכנו בדרכו. האדם שהוא ריתק אותנו יותר מכל".

כוחות הצלה ניסו להגיע אל רון מוסקונה באמצעות כלים כבדים, אבל קריסות חוזרות של חול הים הקשו על פעולת החילוץ. לבסוף הוא הוצא ללא רוח חיים מבור הניקוז הסמוך לכולל, ומותו נקבע במקום

בדיעבד רואה נועם את סימני האזהרה שהיו שם מהרגע הראשון. "גרוס ביקש ממני לא לספר לאף אחד מהמשפחה שלי שאני בקשר איתו. הוא ממש נכנס לתוך הנפש שלי. בקהילה הסבירו לי איך לצאת מהצבא עם פרופיל נפשי. כשזה הצליח התרחקתי מהמשפחה וישנתי חודשים אצל אחד המאמינים שלו. בשלב מסוים אמא שלי ואימהות נוספות שכרו חוקר פרטי כדי לחפש אותנו, התלמידים שלו, ובגלל שגרוס ביקש מאיתנו להיות גלויים איתו, ישר סיפרתי לו על החוקר".

איך הוא הגיב?
"הוא כעס עליי כאילו שאני אשם, ואני חזרתי לאמא שלי וכעסתי עליה כי הוא כעס עליי. הוא היה אומר שהיא לא אוהבת אותי, ונותנת לי כסף רק כדי לכפר על חוסר האהבה שלה. אני לא יודע איך האמנתי לו, אבל עובדה. הייתי בנתק של חודשים מההורים שלי בגלל מה שהוא אמר עליהם".

הכניסה לקהילה של גרוס הייתה מותנית בריחוק מההורים?
"מי שלא היה בגרעין החזק שלו לא הורחק מההורים, אבל המקורבים כן. באופן כללי גרוס דיבר הרבה נגד ההורים, קרא להם בשמות מול הילדים. אבל הילדים האלה עדיין בכת, הם לא ידברו איתך".

בהתחלה חשבתי שטוב לי. בדיעבד הבנתי שאני בגיהינום

מוטי גרוס, 38, הוא אחד משלושת ילדיהם של נחום ועליזה, תושבי חולון, חילונים מבית. "מוטי היה ילד מאוד כוחני, עם המון כריזמה, אסרטיבי מאוד. הוא תמיד רצה להיות בשליטה", מספר יונתן (שם בדוי), חבר ילדות של גרוס. "בבית הספר צחקנו שכשמוטי יגדל הוא יהיה או העבריין הכי גדול בארץ, או רב, או ראש ממשלה. הוא היה מנהיג מאז שאני מכיר אותו, איש טוב ואכפתי, אבל כנראה ברגע שנהיה לו קהל הוא ניצל את הכוח למקומות קיצוניים". דניאל, חבר ילדות, מחדד: "הוא תמיד היה המלך של כל האהבלים בשכבה. הוא היה הדומיננטי ותמיד מסביבו היו מלא פינצ'רים".

ברזנט לבן עוטף את הגדר שמקיפה את המבנה כך שלא ניתן להביט פנימה. נועם: "הובהר לנו שאסור לספר איפה הישיבה, זה הסוד הכי גדול. המבנה מוסתר מהפיקוח העירוני, מהצד נראה שזה קיר"

מתי הוא חזר בתשובה?
"בגיל 18. לפני זה לא היה לו קשר לדת, הוא בכלל חלם לשרת בשייטת. פתאום לפני הצבא הוא אמר לי שהוא רוצה לחזור בתשובה, רצה שאהיה יחד איתו בתהליך והציע את זה לעוד כמה חברים שהפכו לקבוצה. בהתחלה הם היו בודדים עד שהוא הפך לאימפריה".

איך הוא עשה את זה?
"מוטי לא יכול להיות לא מנהיג, זה בטבע שלו. הוא מצא את נקודת החולשה והשבירה אצל כל אחד, הראה להם את כל הטוב שהם יכולים לקבל מהדת והפך אותם לתלמידים שלו. זה היה כאילו שגרוס משפיע על התודעה של התלמיד, סוג של 'אם מוטי אומר שיהיה בסדר אז יהיה בסדר'".

"כשפגשתי אותו בפעם הראשונה ראיתי איש גדול, גבוה, מלא כריזמה, עם מבט מהפנט", מספר איתמר. "עד היום אני חושב שהוא האדם הכי חכם שפגשתי, ערמומי ומאוד זהיר, יודע בדיוק מה להגיד, למי ואיך. הוא לא דיבר על תורה, אבל סיפר סיפורים מעניינים על החיים ונסחפתי אחריו. שני האחים הצעירים שלי הצטרפו לכת בעקבותיי וחיינו שם שנים".

אתם ומי עוד?
"עם הזמן היו איתנו עוד בערך 30 משפחות ו-40 רווקים. שמעתי את גרוס טוען פעם שיש בכת גם 50 ילדים".

אתה מדבר על שנים שבילית שם. מה גרם לך להישאר?
"בהתחלה חשבתי שטוב לי. רק בדיעבד הבנתי שאני נמצא בגיהינום".

"כלפי חוץ הכל נראה יפה אצלנו", מספר נועם. "תמיד היינו מדוגמים, ממושמעים, עומדים כשאנחנו רואים רבנים. אבל בפועל, 17 שנה חייתי בלי חשיבה עצמאית. מילד עצמאי ממשפחה תומכת הפכתי להיות תלוי לחלוטין באדם אחד".

מה זאת אומרת תלוי לחלוטין?
"חייתי בתחושת אשמה תמידית שלכל מה שאני עושה יש השלכות. קנסות, מטלות, קללות ואיומים על העולם הבא. הוא תמיד היה אומר, 'מי שלא מתייעץ עם הרב יהיה לו רע בעולם הבא'. זה סוג של איום".

איתמר (שם בדוי): "ילד בן 13 ביקש לא לאכול ארוחת ערב כי הוא הרגע אכל מעדן 'קרלו'. גרוס החליט שבמשך שבועיים הילד רשאי לאכול אך ורק מעדני קרלו ואסור לו להשתמש בסכו"ם, רק בגביע של המעדן"

הפעילות של גרוס בחולון משכה תשומת לב כבר בשנת 2005, כשכתבה בעיתון "הארץ" דיברה על גל חזרה בתשובה של תיכוניסטים חילונים מבתים מבוססים. בין המרואיינים היו הורים שעבדו עם המרכז הישראלי לנפגעי כתות, התייעצו עם פסיכולוגים והפעילו חוקר פרטי – אותו אדם שנועם סיפר לגרוס על העסקתו – בניסיון להבין מה עובר על ילדיהם. "ההורים גילו שבתקופות שנעלמו מהבית, בניהם התאכסנו אצל צעיר בשם מוטי גרוס שגר באחד הרחובות הסמוכים לביתם בקרית שרת", כתבה אז תמר רותם. "גרוס, בן 23, נעשה לדמות הדומיננטית בקבוצת החוזרים בתשובה. ההורים בקבוצה מתארים נער דחוי שמכר מיץ לפרנסתו בכניסה למועדונים. 'עכשיו הוא נהפך לאלוהים של הבנים שלנו', אומרת אחת האימהות. לדבריה, הבנים נוהגים לומר לגרוס: 'אני נר לרגליך'".

עופר (שם בדוי), שהפך לאחד מתלמידו של גרוס בגיל 16 ונשאר בקהילה במשך שש שנים, חווה את הדברים אחרת. "הייתה אווירה של השפלות, המון צעקות, קללות, בוז. לאורך כל השבוע חיינו בתחושת פחד וחרדה תמידית לקראת יום חמישי".

למה דווקא?
"בכל יום חמישי יש בכולל שיחה במסווה של שיעור תורה. בתחילת השיחה יש הקראת שמות, ומי שמאחר או לא מגיע - נקנס. זו שיחה שבה גרוס משבח את עצמו ומשפיל את כל האחרים, יוצא כנגד כל אחד מאיתנו, חושף את הסודות שאנחנו מספרים לו בארבע עיניים. הוא לא דילג על השפלה של אף אחד. כולנו נפגענו משיחות יום חמישי, היינו מקבלים ממנו קנסות של אלפי שקלים על חריגות מהכללים שלו ולכי תמצאי את הכסף. אני לא יכולתי לעבוד כי הייתי תלמיד ישיבה, נחשבתי אברך, ובגיל 17 כבר הצטברו לי חובות של 20 אלף שקל לגרוס. לאט לאט ההורים שלי עזרו לי להחזיר הכל בתשלומים".

לא היה לי מושג שאשתי יועדה להיות השידוך של הרב שלי

לכל חבר בקהילה של גרוס ניתן תפקיד קבוע ומטלות יומיות שיש לבצע בזמן מוגבל, למשל שעתיים לבישול ארוחת צהריים ושעה לניקוי המקווה. אדם אחד שימש כנהג הפרטי של גרוס, ושניים אחרים היו אחראים על גביית הקנסות.

ההכוונות אל השטח המגודר כוללות נהיגה בכביש שהכניסה אליו אסורה והוראות כמו "באבן הגדולה פני שמאלה" ו"קחי ימינה בשלט השבור". הזהירו אותי מראש ש"לא תצליחי להיכנס לשם בחיים"

גרוס הנחיל מערכת של חוקים נוקשים ועונשים קשים. בין השאר, איחור לתפילה גורר צום מאוכל ושתייה עד צאת הכוכבים; היעדרות מתפילה גוררת קנס כספי שעשוי להגיע לאלפי שקלים; הפצת מה שמוגדר כ"שמועות וריכולים" בישיבה מובילה לקנס כספי ולנידוי חברתי; חל איסור לקרוא לרב בשמו הפרטי או לדבר אליו בגוף שני. "העונש שהכי נחקק אצלי היה כשאחד הילדים שגדלו בכת, שהיה אז בן 13, ביקש לא לאכול ארוחת ערב כי הוא הרגע אכל מעדן 'קרלו'", מספר איתמר. "גרוס החליט שבמשך שבועיים הילד רשאי לאכול אך ורק מעדני קרלו ואסור לו גם להשתמש בסכו"ם ובכלי המטבח של הכת, רק בגביע של המעדן".

גם בתחום האישות נקבעו כללים, כמו חובת  דיווח לרב לאחר קיום יחסי מין בפעם הראשונה. בכל הנוגע לנישואים, לנשים הותר להתחתן רק עם גברים חברי הקהילה. בהינתן שמספרן קטן מזה של הגברים, נישואים של גבר למי שאינה חברת הקהילה מותנים באישורו של גרוס. "אחת הנשים נכנסה להריון, ואשתו של אחד הבחורים אמרה לה מזל טוב", מספר איתמר. "כשגרוס גילה את זה, הוא התקשר לבעלה של אותה אישה וקנס אותו בסכום של אלף שקלים, כי מבחינתו לדבר על הריון זה 'ניבול פה'".

יערה (שם בדוי): "גרוס היה מגיע לשיעורי התורה שלנו כשהיינו בנות 16, ואני חושבת שהוא בחן אותנו כדי לבחור את בחירת לבו. הוא אמר שאנחנו צריכות להתחתן עם אנשים 'מבפנים' והבנתי שמשהו שם לא תקין"

נועם מספר שלפני כשמונה שנים פנה אליו גרוס בארבע עיניים וסיפר שיש לו "בחורה טובה להכיר לך". נועם נענה לשידוך, והשניים התחתנו. ביום החתונה, כשהכלה ראתה את גרוס, היא סיפרה לנועם שהרב היה אמור להיות השידוך שלה, אלא שהיא לא מצאה חן בעיניו. "לא היה לי מושג שאשתי הייתה במקור השידוך של הרב שלי", מספר נועם. "הוא לא רצה אותה, אז הוא העביר אותה אליי כדי שתהיה עם אחד מבני הישיבה שלו. עד החתונה שלי כולם היו בטוחים שהרב נשוי שנים ארוכות, כי ככה הוא תיאר את עצמו. רק בחתונה שלי כולם גילו שהוא בעצם רווק, רק לפני ארבע שנים הוא התחתן".

יערה (שם בדוי), 22, שמעה לראשונה על הישיבה בחולות מולדת כשהייתה בת 16, גם היא בת למשפחה חילונית מבוססת. "היינו ארבע חברות הכי טובות מאותה כיתה, גרנו אחת ליד השנייה באותה שכונה בחולון, והתחלנו ללכת לשיעורי תורה אצל אישה אחת. היינו נפגשות אצלה בבית ומספרות לה הכל, אבל היא לא הסכימה שנספר למשפחה שלנו או שנזמין חברות. יום אחד הגענו לשיעור והייתה שם מחיצה, פרגוד. היא אמרה שהגיע להכיר אותנו הרב של הקהילה, שצריך לקרוא לו 'הרב הרב' ושהוא רוצה להגיד לנו מזל טוב כי בזכותנו הוא פותח מדרשה לבנות".

וככה הכרתן את גרוס?
"בהתחלה הוא היה מגיע לשיעורים מדי פעם ואחרי תקופה הגיע כל יום. הוא הסביר שהמשפחות שלנו ינסו למנוע את הקשר בינינו, ושזה יהיה בעייתי. אני חושבת שכל הפעילות שלו מאחורי הפרגוד הייתה לבחון אותנו ולבחור מתוך ארבעתנו את בחירת לבו. הוא מאוד אהב אותנו, היינו בנות 16 והיה לו כיף לדבר איתנו. אבל כבר כשהוא אמר שאנחנו צריכות להתחתן עם אנשים 'מבפנים' הבנתי שמשהו שם לא תקין".

הוא ניסה לפנות אליכן בעצמו?
"אליי כן. הוא מאוד אהב אותי כי הייתי פלפלית כזו. הוא היה מתקשר אליי באמצע הלילה כדי לדבר, ואם לא הייתי עונה הוא היה כועס. אני זוכרת שהיה איזה שיעור שהייתי בדרך אליו, הוא ראה אותי בדרך ואמר לי לא להיכנס. הוא רצה שאשאר איתו בחוץ כל הזמן".

נועם (שם בדוי): "אסור להקליט את גרוס, אסור לצלם אותו ואסור להחזיק טלפונים חכמים. בחתונות הוא היה מקבל את התמונות מהצלם, מוחק את הצילומים שלו ורק אז נותן לנו את שאר האלבום"

הוא נגע בך?
"מעולם לא. הוא היה קונה לי דברים לפעמים והוא כל הזמן רצה להיות לידי, לפעמים אמר שהוא רוצה לנדנד אותי בנדנדה, אבל הוא לא נגע בי. לא הייתי נותנת לו בחיים".

הוא דיבר איתכן על שידוכים?
"כשהיינו בנות 18 הוא דיבר על זה יותר ויותר. הוא היה מחליט מי תתחתן עם מי ומתי, ואין לך אופציה להתנגד. חברה שלי סיפרה לי שהיא מתחתנת, וכשהוא שמע שהיא סיפרה הוא דחה לה את החתונה כעונש. לאט לאט הבנתי את התמונה והתחלתי למרוד. צעקתי עליו שמה שקורה לא הגיוני וכעונש הוא גירש אותי מהכת".

כלומר, לא הייתה לו בעיה שתעזבי?
"לא, אבל הוא ביקש ממני לא לספר לאף אחד על מה שקורה שם. אחרי שיצאתי הוא נידה אותי מהקהילה, ביקש מחברות שלי לא לדבר איתי אם הן רואות אותי ברחוב. הייתי פונה אליהן ומנסה לשאול לשלומן, והן היו אומרות שבהוראתו אסור להן לדבר איתי. כשיצאתי הוא גם אמר שהעונש שלי הוא שלא יהיו לי ילדים לעולם. זה לא עבד לו, היום יש לי ילדים".

אחת משלוש החברות של יערה נישאה בסופו של דבר לגרוס. הם הכירו כשהייתה בת 16 והוא בן 34, וכעבור שנתיים נישאו. כיום היא בת 22 והם הורים לשלושה.

הוא תמיד היה אומר שאנחנו בכת של עבודת השם

תחת הכוונתו של מוטי גרוס פועלות בחולון שתי ישיבות. האחת, "פלגי מים", היא בהנהלתו של גרוס; את השנייה, "חפץ חיים", מנהל אחד מתלמידיו. אנשיו של גרוס מנהלים גם שתי עמותות, "נשמת משה" ו"נתן חסדים", שמוגדרות על פי רשם העמותות כמי שעוסקות בין השאר בחלוקת מלגות, סיוע בשיכון ודיור ורכישת דירה, ועריכת שיעורי תורה על ידי רבנים מוסמכים. המחזור השנתי של עמותת "נשמת משה" נכון לשנת 2019 עמד על 973,113 שקלים, ואילו לגבי עמותת "נתן חסדים" לא קיימים נתונים.

חבר ילדות של גרוס: "לא היה לו קשר לדת, הוא חלם לשרת בשייטת. פתאום לפני הצבא הוא החליט לחזור בתשובה והציע את זה לעוד כמה חברים שהפכו לקבוצה. בהתחלה הם היו בודדים עד שהוא הפך לאימפריה"

ממה מתפרנס מוטי גרוס? תלמידיו לא יודעים, אבל הם כן מספרים שהוא חי עם משפחתו בדירה שרכש בחולון ("הוא מתרברב שהיא נקנתה ללא משכנתה") ונוהג במכונית מנהלים סקודה סופרב בשווי מוערך של 300 אלף שקלים. "תסבירי לי איך אדם שלא עבד יום בחיים שלו חי בכזו רמת חיים", אומר איתמר. "אני לא יודע אם זה מהכסף של התרומות או של הקנסות שלנו".

נועם: "גרוס תמיד מתכנן הכל מראש ומצפה לכל דבר שעלול לקרות. הוא כל החיים חי במחשבה שיום אחד תהיה כתבה שתחשוף את כל מה שהוא עושה, אז את כל הפעילות שלו הוא עושה באופן הכי סודי. אסור להקליט אותו, אסור לצלם אותו ואסור להחזיק טלפונים חכמים. בחתונות, למשל, לפני שאנחנו מקבלים את התמונות מהצלם הוא צריך לקבל אותן. הוא מוחק את הצילומים שלו ורק אז נותן לנו את שאר האלבום".

הוא מפחד להיות מתועד?
"לא רק מתועד, גם כשאנחנו הולכים ברחוב הוא מסתיר את עצמו. בחיים לא תראי אותו הולך לבד ברחוב, הוא תמיד מלווה באנשים שלו ומבקש שיסתירו אותו, הוא תמיד חושד בכולם".

מה הוא חושש שיתגלה? שהוא מנהל כת?
עומר: "אני לא יודע, כי את זה הוא היה אומר בעצמו".

כלומר, אומר לכם במפורש שהוא ראש כת?
עומר: "הוא תמיד היה אומר שאנחנו בכת של עבודת השם, וכת זה ראשי תיבות של 'כתר תורה', ואנחנו זכינו להיות בכת הזו. הוא היה אומר שאנחנו הסיירת מטכ"ל של העולם החרדי".

שנים חייתם בקהילה הזאת. למה עזבתם דווקא השנה?
נועם: "הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה אני לא עוזב, ופשוט היו לי רגליים קרות. פחדתי שאין לי לאן ללכת, אין לי מקצוע, לא עשיתי צבא ולא למדתי באוניברסיטה. לפני שנה עומר סיפר שלי שאשתו במצב נפשי לא טוב, אשתי הייתה במצב דומה, והחלטנו לפתוח את זה למרות שהיה אסור לדבר על הנשים שלנו בלי לשתף את הרב. דיברנו עם עוד כמה חברים שסיפרו סיפור דומה, והנשים חיזקו אותנו בהחלטה לצאת משם. ככה התאגדנו עשרה אנשים והחלטנו שזהו, מתחילים חיים חדשים".

איך גרוס הגיב לבחירה שלכם?
"וואו. בהתחלה הוא קילל אותנו ואמר עלינו שקרים. כשהוא ראה שזה לא עובד, הוא שלח לי הודעה 'תתקשר בבקשה'. הוא מעולם לא אמר לי לפני כן את המילה 'בבקשה'. דיברנו והוא אמר שהוא אוהב אותי, הציע לי כסף, רצה להיות חבר שלי והתחנן שאחזור. הוא בסך הכל פחד, רצה להראות כמה שהוא בסדר איתי".

14 תלמידים שפרשו מהקהילה עם השנים התראיינו לכתבה זו. רובם נמצאים בטיפולים נפשיים, חלקם מאובחנים עם פוסט טראומה, אחרים עם מחשבות טורדניות. הוריהם מתקשים לעכל את השינויים שעברו במשך שנותיהם בקהילה, בין השאר בגלל הנתק הממושך מהם; משפחתו של אחד המרואיינים מספרת שהקשר מבנה ניתק באופן מוחלט במשך 13 שנה. הם לא התראו ואפילו לא היו בקשר טלפוני. 

"בחודשים הראשונים אחרי שהוא יצא משם, הוא דיבר המון המון", מספרת אמו של נועם. "כבר בשיחה הראשונה אמרתי לו, 'אתה יודע שמדובר בכת?', והוא ידע בדיוק. ואז גם אשתו סיפרה מה עבר עליה. הם ישבו שניהם ופשוט שפכו הכל, כל מה שהבן שלי הסתיר ממני במשך 17 שנה. וכל השיחה פשוט כאב לי הלב".

"עשר שנים הבן שלי היה בכת, הוא נמצא עכשיו בליווי צמוד של המרכז לנפגעי כתות", אומרת אמו של איתמר. "הבן שלי מצולק נפשית מאוד ועדיין מפוחד. גם ממני". 

שהרשויות יכנסו לתמונה ויעצרו את הפעילות הזו

רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, מספרת שבשנת 2019 קיבלה לראשונה שני דיווחים על הקהילה של גרוס. הראשון מאם שבנה הוא חלק מהקהילה, השני ממשפחה שהכירה בחור מתוך הקהילה וזיהתה בתיאורים שמסר על אורח חייו מה שליכנשטיין מגדירה כ"מאפיינים כתתיים". בחודש יולי 2020, בהמלצתו ובליוויו של תמיר חן, פנו גם כמה מהפורשים למרכז לנפגעי כתות, שמלווה אותם מאז. "כשאנחנו רואים קהילה רוחנית שמנהיג אותה אדם שמנצל, מתעלל ופוגע באנשים שתחתיו, אנחנו רואים אותו כמנהיג כת", מבהירה ליכטנשטיין. "קבוצה בה יש השפלות, נידוי, פיקוח, קנסות, ענישה והרחקה מהמשפחות - אנחנו רואים ככת".

למדינה אין מה לומר בנושא הזה?
"בישראל אין חוק נגד כתות, ואין גם הגדרה משפטית לכת. מדובר בהגדרה פסיכולוגית שקבעו חוקרים ומומחים בעולם ואף קבעו רשימת מאפיינים. קיום הכת כשלעצמו, גם אם מתקיימים בו כל המאפיינים של השפלות, קנסות, ענישה וניצול כלכלי - אין בזה שום דבר פלילי מבחינת חוקי המדינה. כל עוד לא ידוע על ביצוע עבירות פליליות בתוך הכת, המדינה לא פועלת. אבל לגבי הקבוצה של גרוס אנחנו מקווים שהרשויות יכנסו לתמונה ויעצרו את הפעילות הזו כמה שיותר מהר בגלל מה שנעשה בה".

שתי הישיבות שמנהלים אנשיו של גרוס אינן מוכרות על ידי המדינה. האברכים שלומדים בהן אינם זכאים לקצבאות וחייבים בשירות צבאי; התלמידים בחולות מולדת מקבלים הדרכה בנושא השתמטות מצה"ל, כולל שקרים אפשריים לקציני בריאות נפש, והפורשים מספרים שאכן יישמו את הדברים בדרך לקבלת פרופיל נפשי ושחרור מצה"ל. מבדיקת מגזין מאקו עולה כי מוטי גרוס מעולם לא עבר הסמכת רבנות ע"י הרבנות הראשית, מה שמעלה את השאלה אם האיש שקורא לעצמו "הרב הרב" כלל איננו רב; כשפנינו למוטי גרוס באמצעות עורך דינו, לא התקבלה תשובה בנוגע לאופן הסמכתו כרב.

לעדויות נוספות וסיפורים נוספים כתבו לליאור שלו Lior.Shalev@mako.co.il