ינאי רימון חלם על זה הרבה מאוד זמן. טיול במרכז ודרום אמריקה אחרי שירות צבאי משמעותי, מתיש, מסוכן. המסתערב לשעבר החליט לנקות את הראש לכמה חודשים טובים, לראות עולם. הקורונה שיבשה לו קצת את התכניות, אבל לא אחד כמוהו ירים ידיים. הוא חיכה בסבלנות ולפני כשלושה חודשים יצא לטיול הגדול עם כמה מחבריו מיחידת "דובדבן" ואחרים ששירתו ביחידת החילוץ 669 של חיל האוויר. אלא שאפילו הכישורים שלהם לא הספיקו כדי לשנות את סוף המסע.
"התכנית שלהם הייתה לטייל בין חצי שנה לשנה, הם חיפשו להגיע למקומות ייחודים של טבע ויופי שלא הרבה מטיילים מגיעים אליהם", מספר ד', חבר קרוב של רימון. לדבריו נוצר קשר מיוחד בין האחים לנשק דווקא לאחר שאיבדו את חברם הטוב, סמל רונן לוברסקי, שנרצח במאי 2018 על ידי מחבל במחנה פליטים סמוך לרמאללה; בסופו של דבר חוסל המחבל, המעגל נסגר והחבורה המשיכה הלאה מלוכדת מאי פעם. "ינאי היה הרוח החיה, האור והדבק של החבורה", אומר ד'. "הוא תמיד היה זה שיעשה הכל בשביל חבר. היה לו לב גדול ונשמה ענקית".
רימון ואיתו אלון, זיו וסער – חברים מילדות, מבית הספר ומהצבא - יצאו לטיול עם שני חברים נוספים שהכירו במהלך השירות. לאחר שלושה חודשים בדרכים החליטו להגיע ללאס נובס ("העננים") שבמקסיקו, אזור מרוחק שמאופיין בתנאים טופוגרפיים קשים. החבורה נחתה בטוקסלה ומשם המשיכה אל היעד בנסיעה של שמונה שעות ברכבי שטח.
"לא הספקנו להבין מה קרה, להגיב, כלום. שנייה והוא נעלם לנו. חשבנו שאולי הוא הצליח לתפוס סלע או גזע עץ, אבל כשהסתכלנו למטה לא ראינו אותו"
"הדרך ללאס נובס ארוכה מאוד וקשה מאוד, מטוסים לא נוחתים במקום הזה", אומר בני לניאדו, מנהל עמותת "קדנה" המסייעת בחילוץ מטיילים ואנשים שנקלעו לאסונות במרכז ובדרום אמריקה. "לדעתי זה המקום הכי יפה בעולם, רק מי שמגיע לשם יכול להבין על מה אני מדבר. יש פה נהרות, מפלים מרהיבים, טבע מדהים ונדיר שמרוחק מהאוכלוסייה בערים".
זה גם מקום מסוכן?
"לא, אבל – וזה 'אבל' גדול - ידע לגבי עוצמת המפלים הוא קריטי. הזרמים פה מפתיעים, בשיחות שלי עם מקומיים עלו שוב ושוב סיפורים על אנשים שנפלו בפתאומיות למפלים כמו שמחליקים באמבטיה, ומתו. מי שלא מכיר את האזור ואת עוצמות הטבע במקום הזה עלול לשלם בחייו".
החבר'ה עוד הספיקו לצלם כמה תמונות לפני שרימון החליק ונפל מגובה עשרות מטרים. "דקה לפני שזה קרה עוד חייכנו ודיברנו על זה שהגענו לאחד המקומות המדהימים בעולם", סיפר אחד החברים לבני משפחת רימון. "עמדנו על איזה סלע שצפה על כל המפלים, הצטלמנו, צחקו קצת, ואז ינאי החליק ונפל. רגע אחד היינו על גג העולם, וברגע הבא הכל התהפך עלינו. אי אפשר לתאר בכלל את התחושה".
חבר אחר תיאר באוזני המשפחה את השניות שאחרי: "לא הספקנו להבין מה קרה, להגיב, כלום. שנייה והוא נעלם לנו. חשבנו שאולי הוא הצליח לתפוס סלע או גזע עץ, אבל כשהסתכלנו למטה לא ראינו אותו. באותו רגע הבנו שאנחנו חייבים למצוא אותו בכל מחיר, שאנחנו לא חוזרים לארץ בלעדיו ולא משנה כמה זמן נישאר פה. היינו חייבים להתגבר על הרגשות הקשים ולהתחיל לפעול מהר כשהמשימה היא אחת: למצוא את ינאי בכל מחיר ולא להשאיר אותו בשטח כמו שחינכנו אותו. ינאי היה עושה אותו דבר עבורנו".
מישהו אחר היה נשבר
ששת החברים הקימו חמ"ל במקום. בהינתן שבאזור כולו אין קליטה סלולרית, טלפונים לווייניים הופעלו כדי להזעיק את ארגוני החיפוש וההצלה הרלוונטיים. במקביל עודכנו יחידת החילוץ של חיליק מגנוס ועמותת קדנה, שנרתמו לחיפושים. עוד לפני שאלה הגיעו לזירה, חבריו של רימון ארגנו חוליית חיפוש עם עשרות מקומיים שהתנדבו לסייע, השיגו סירות וקיאקים והחלו לסרוק את הנהר.
"לחבר'ה של ינאי מגיש צל"ש, פשוט להוריד בפניהם את הכובע על מה שהם עשו", אומר לניאדו. "לא קל לפעול בסיטואציה כזו שחבר נעלם בתוך הנהר, יש אנשים שהיו חוטפים שוק או מתפרקים לרסיסים ולא מתאוששים, אבל הם הדחיקו את הרגשות, גילו קור רוח והתמקדו במטרה אחת: למצוא את ינאי בכל מחיר, כולל סיכון החיים שלהם. הם הבינו שהם חייבים למהר ופעלו כמו במבצע צבאי, הפעילו כוחות בשטח וסרקו אזורים שלמים עד שהגיעו המחלצים שלנו ושל מגנוס. בשלבים הראשונים הם ניהלו את הכל לבד בצורה מעוררת השראה, וזה ממש לא מובן מאליו. אצלם חברות זה באמת מעל הכל".
"הם הבינו שייקח זמן עד שהמחלצים יגיעו, ובמקום לחכות וחילקו ביניהם משימות", מספר קרוב משפחה של אחד החברים. "הם האמינו שינאי ישרוד, שימצאו אותו חי. הם היו חדורי מטרה ומוטיבציה".
ברגע שהתקבלה קריאת המצוקה מלאס נובס, עמותת קדנה החלה בהכנות הדרושות כדי לשלוח לאזור מסוק, רחפנים ומתנדבים עם ציוד מתאים לתנאי השטח. "החבר'ה עדכנו אותנו כל הזמן און ליין ואנחנו הדרכנו אותם מה לעשות", מספר לניאדו. "אני בטוח שהם היו שבורים מבחינה נפשית, אבל לא שמעת את זה בקול שלהם. אני חושב שהניסיון שלהם מהשירות הצבאי עזר להם מאוד, נפשית ומבצעית".
באותן שעות החלו גם המחלצים של מגנוס לעשות את דרכם למקסיקו. "שלחנו צוות שלנו על הטיסה הראשונה, ובשטח הם הצטרפו לחבר'ה של ינאי ולמחלצים של קדנה", מספר מגנוס. "חילקנו את השטח לכמה חלקים, כשבכל חלק משתתפים בחיפושים גם מקומיים שמכירים היטב את האזור. כל אחד קיבל מפה ומיד העלינו רחפנים לאוויר".
אחרי היום הראשון, שבו חיפשו החברים את רימון בכוחות עצמם, בשני כבר התאסף באזור צוות של מאות אנשים. זה היה מעודד בתחילה, אבל ככל שהשעות נקפו ולא נמצא דבר, העובדה שמחלצים רבים כל כך ונחושים כל כך אינם מוצאים דבר נהפכה לסיבה לדאגה. "מישהו אחר היה נשבר, אבל החברים של ינאי המשיכו לעבוד מסביב לשעון", מספר אחד המחלצים. "הם עזרו לנו, ניהלו חלק מהחיפושים כשהם כל הזמן מעדכנים את המשפחה והחברים בארץ. היו להם רגעי שבירה, ראית בפנים שלהם את העצב, אבל הם לרגע לא הרפו מהמשימה למצוא את ינאי".
לוחמי דובדבן ובהם ינאי רימון חיסלו את המחבל שרצח את חברם, סמל רונן לוברסקי, ובסיוע יחידת "יהלם" הרסו את בית משפחתו (בתמונה: פעולת החיסול). מחבל שני הסגיר את עצמו
החיפושים נמשכו מעלות השחר ועד השקיעה. מאות המחלצים התחלקו לחוליות קטנות כשהם נעזרים בחבלים וסורקים את הנחל לאורך ולרוחב. "בערב היינו מקימים מחנה ומנתחים את החיפושים שביצענו כדי לשלול מקומות שבהם כבר ידענו שהוא לא נמצא", מספר זיו דמטר, מחלץ ביחידה של מגנוס. "בלילה אי אפשר היה לבצע חיפושים, תנאי השטח מורכבים וקשים מדי".
ביום השלישי, לאחר חיפושים סיזיפיים בנהר ובסביבתו בסיוע מסוקים ורחפנים, אחד הכפריים המתנדבים ראה משהו מתחת למים. כשהתקרב הבין מיד שהחיפוש הסתיים.
"מצאתי אותו, מצאתי אותו", נשמעה צעקה במכשיר הקשר.
המחפשים ואנשי החמ"ל הפזורים בשטח נעצרו דרוכים, ממתינים להמשך המסר.
"הוא מת", באה הבשורה, "לצערי הוא מת".
האחרונים שיקרה להם משהו
ינאי רימון נולד וגדל בקהילת "הקיבוץ העירוני" בשדרות, שפועלת בתחום החברתי והחינוכי בעיר. אמו, נירית, היא מנכ"לית סניף עמותת "גוונים" העוסקת בקידום נושאים חברתיים ובסיוע לבעלי צרכים מיוחדים; אביו, דורי, עובד כיועץ כלכלי לקיבוצים. לבני הזוג שלושה ילדים נוספים.
החברים שנסעו עם רימון לטיול הגדול מכירים מאז גן הילדים. הם המשיכו ביחד לתיכון "שער הנגב" ולאחר מכן התגייסו ליחידות קרביות מובחרות. רימון עצמו עשה שנת שירות בכפר הירוק ולאחר מכן התגייס לדובדבן. "אלה חברים בלב ובנפש, חבר'ה שעברו מסלול של שנים – ילדות, תיכון, צה"ל", מספר ג', חבר משותף. "הם חבורה נדירה וערכית, כל אחד מהם תמיד עשה הכל למען השני".
רימון וחבריו היו מעורבים במבצעים ללכידת מחבלים במקומות המסוכנים ביותר בשטחים, פעמים רבות במשימות שנותרו תחת מעטה של חשאיות. "הם אף פעם לא נופפו בהישגים שלהם כלוחמים. ינאי בכלל כמעט ולא דיבר על הצבא", אומר ג'. "הוא היה צנוע מאוד, אפילו ביישן".
רימון התקשה להתמודד עם מותו של חברו הטוב ליחידה, סמל לוברסקי ז"ל. "ינאי לקח את זה מאוד קשה, דובדבן זו יחידה שהיא כמו משפחה אחת גדולה והייתה שם תחושה רעה מאוד. הם הרגישו שם חייבים לסגור את החשבון", מספר א', חבר מהשירות. וזה באמת קרה שבעה חודשים אחר כך: לוחמי דובדבן ובהם רימון חיסלו את המחבל שרצח את לוברסקי ובסיוע יחידת "יהלם" של ההנדסה הקרבית הרסו את בית משפחתו. מחבל שני שהיה מעורב באירוע חשש לחיסולו, והסגיר את עצמו.
"אני לא רוצה לחשוב מה עבר עליהם בראש כשהם סחבו על הגב את ינאי ואז ליוו את גופתו לארץ. אני לא יודע איך הייתי מחזיק מעמד מבחינה נפשית, בעיניי הם גיבורים אחד אחד"
רימון המשיך לשירות קבע בדובדבן ולפני כשנה השתחרר. את הטיול הגדול החלו הוא וחבריו לתכנן הרבה לפני שהורידו את המדים. "מדובר באנשים מאוד אחראים שיודעים מה מותר ומה אסור ואיפה מסוכן", אומר א'. "בכל זאת, לוחמים מצטיינים ביחידות קרביות, תמיד מסודרים ומאורגנים. גם לטיול הזה הם יצאו כמו למבצע - זהירים, אחראים, לא מחפשים אתגרים מסוכנים. הם האחרונים שהייתי מעלה בדעתי שיקרה לאחד מהם משהו".
לפני כשלושה חודשים טסו לטיול החלומי ותיעדו את עצמם בכל אתרי הטבע שהגיעו אליהם. התמונות האחרונות צולמו בלאס נובס, רגע לפני שהכל התהפך.
מרגיש שאיבדתי בן משפחה
זיו דמטר היה הראשון שנכנס למים עם מציאת הגופה. "חלקה היה במים וחלקה צף, לא היה ספק שהוא כבר לא בחיים", הוא מספר. "יחד עם מתנדב נוסף דאגנו בעדינות להוציא את ינאי מהמים, ויחד עם שאר המחלצים והחברים לקחנו אותו על הגב למחנה".
עם ההודעה על מציאת הגופה הרשו לעצמם החברים להישבר. "הם כל הזמן היו אופטימיים, לא איבדו תקווה לרגע שימצאו אותו חי, והם לא ידעו מה לעשות עם עצמם כשהבינו סופית שהם איבדו את ינאי", מספר מחלץ שליווה את החבורה. "אנחנו הרגענו אותם, אמרנו להם שהם עשו הכל. ושלפחות הם עמדו בהבטחה שלהם: לא חוזרים לארץ בלי ינאי".
"אני לא רוצה לחשוב מה עבר עליהם בראש כשהם סחבו על הגב את ינאי ואז ליוו את גופתו לארץ. זה היה מסע אלונקות, ואני מעריך שהוא היה הכי קשה שהם עברו", אומר חבר משותף. "אני לא יודע איך הייתי מחזיק מעמד מבחינה נפשית, בעיניי הם גיבורים אחד אחד. זו רעות אמיתית. הם עשו הכל כדי שינאי יחזור להורים שלו, ועדיף שחזר ככה מאשר שלא ימצאו את הגופה בכלל".
"יש לא מעט מקרים שאנשים נעלמים באתרי טבע, ולמשפחה שלהם אין קבר לבכות עליו", אומר בני לניאדו. "לפחות במקרה הזה יהיה למשפחה קבר להשתטח עליו. כמובן שהמטרה הייתה לאתר אותו חי, אבל זה שמצאנו אותו בכלל, במיוחד בתנאי השטח הקשים הללו - זה לא מובן מאליו. עשינו מה שיכולנו, אבל הכאב על ינאי קשה לי מאוד. אני מרגיש שאיבדתי בן משפחה".
החברים לקחו על עצמם את המלאכה הקשה של מסירת ההודעה למשפחה. חיליק מגנוס היה בדרכו למקסיקו כשנודע לו שהחיפוש הסתיים. "חברים של ינאי עלו איתי לטיסה כשקיבלנו את ההודעה, כולנו חזרנו לארץ מנקודת קונקשן באירופה", מספר מגנוס. "זו תחושה קשה מאוד. היו תקוות שנמצא אותו חי".
גופתו של רימון הובאה למחנה המחלצים. חסידי חב"ד שהגיעו למקום ערכו לזכרו טקס קצר וקראו קדיש. "אנשים עמדו ובכו", סיפר אחד המחלצים של עמותת קדנה.
לאחר מציאת הגופה הוציאו בני משפחתו של רימון הודעה בה נכתב בין השאר: "משפחת רימון אסירת תודה לחבריו של ינאי, חברים לחיים, חברי נפש, שמיד פתחו בחיפושים. ליבנו יוצא אליהם ואל שורת החברים הארוכה שהצטרפה אליהם. ימים כלילות לא פסקו הניסיונות לאתר את ינאי, לא הרפו מהאמונה כי יימצא חי וישוב אליהם".
היום (חמישי) תיערך הלווייתו של ינאי רימון בבית העלמין בשדרות.