כולם חיכו למסיבה הזאת. במעגל החברתי של בר אסור ובת זוגו דנה (שם בדוי) היה ידוע שהמסיבות שהם מארגנים בדירתם במגדלי הצעירים בתל אביב הן הכי טובות, עם הקהל הכי יפה, המוזיקה הכי טובה והחומרים הכי מעיפים. אבל המסיבה שאירחו השניים ב-18 בינואר הייתה מיוחדת אפילו בסטנדרטים שלהם. "אנשים רקדו עד הבוקר", מספרת רותם (שם בדוי), צעירה המקורבת לזוג. "הייתה שם אווירה פשוט מטורפת".
אחד המוזמנים היה דניאל אמינוב, שהכיר את בני הזוג כשעבד כפקיד קבלה במגדלי הצעירים. איתו הגיעה למקום נועה (שם בדוי), שההיכרות השטחית שלה עם אסור ועם דנה לא מנעה מהאחרונה להתייחס אליה כאל אורחת הכבוד. "נועה ודנה נפגשו אולי פעם אחת לפני המסיבה, אבל הייתה ביניהן מין אהבה ממבט ראשון", מספרת רותם. "בכלל, כל הארבעה – בר ודנה, דניאל ונועה – נראו כמו החברים הכי טובים. הם בילו ביחד עד שעות הבוקר המאוחרות".
48 שעות לאחר אותה מסיבה, בשעת צהריים של שבת 20 בינואר, קלטו מצלמות האבטחה של מגדלי הצעירים את אסור ואמינוב יוצאים מהמעלית לכיוון דירתו של אסור בקומה ה-14, מובילים לדירה את מה שנראה כבלון גדול של חמצן דו-חנקני, המוכר גם כ"גז צחוק" או "גז קצפות" – חומר ששאיפתו בכמויות גדולות יוצרת תחושת היי, ושנהפך בשנים האחרונות לסם מסיבות פופולרי. אורחי המסיבה בדירה של אסור מספרים שגז צחוק היה אחת מהאטרקציות באותו ערב, והתכתבות וואטסאפ שנערכה בין אמינוב לדנה כשעה לפני התיעוד המדובר מרמזת ששני הזוגות החליטו להמשיך מהיכן שהמסיבה הסתיימה: דנה הזמינה את אמינוב להגיע שוב עם נועה לדירה במגדלי הצעירים, והוא מצדו כתב לה ש"נלך להביא את זה". דנה השיבה "פגז, לב שלי", והוסיפה: "אפשר שנביא אנחנו, חבל לבזבז עוד זמן, תיסע עם בר".
בר אסור הועסק כמאבטח. "היינו קוראות לו 'ההוא עם הפיצול אישיות'", מספרת אישה שעבדה איתו. "הוא נראה נורמלי עד שמשהו לא בא לו בטוב, ואז הוא יוצא עלייך ב-200 קמ"ש"
בשעה 14:50 תועד אמינוב ממתין לנועה בכניסה לבניין. לאחר מכן נכנסו שניהם למעלית וצולמו יוצאים ממנה בקומה ה-14; זה היה התיעוד האחרון של אמינוב. מעדויות מהשטח עולה כי כעבור שעתיים, ב-16:50, ניגש אסור לספרייה שבסלון ביתו והוציא ממנה את האקדח שהיה מוסתר בה. הוא כיוון אותו לעבר אמינוב ושאל אותו פעמיים "מה אתה עושה?"; בתגובה נעמד אמינוב, הרים ידיים וצעק לאסור שיוריד את הנשק. על פי כתב האישום שהוגש נגדו השבוע, בשלב זה ירה אסור ארבע יריות לעבר פלג גופו העליון של אמינוב. שני קליעים חדרו את גב הספה, סמוך למקום שבו ישב אמינוב. קליע אחד פגע בחולצתו בלי לחדור לגופו, והקליע הרביעי חדר לאצבעות ידו של אמינוב, ומשם לחזה. הוא מת במקום.
נועה, שהייתה עדה למתרחש, פלטה צעקה. אסור כיוון את האקדח לראשה ואז הכה אותה באמצעותו, קילל אותה ודרש שתשתוק. כשניסתה להתגונן המשיך להכות אותה בכל חלקי גופה עד שנהדף בידי דנה ויצא מהדירה, לא לפני שירה או פלט כדור נוסף לעבר המסדרון. מצלמות האבטחה תיעדו את הרגעים מחוץ לדירה; אסור נראה אוחז באקדח, עושה תנועה שנראית כמו פריקה שלו, תופס את ידה של דנה ומושך אותה לכיוון המעלית. לאחר מכן יוצאים השניים מהמעלית ואסור פונה אל השומר בכניסה לבניין. לפי עדי ראייה הוא ביקש מהשומר בבהילות שיזמין אמבולנס, לקח את הנייד שלו ושוחח עם אנשי מד"א שהיו בדרכם למקום. בינתיים הגיעו למקום שוטרים, ואסור נאזק ונלקח לחקירה.
כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט המחוזי בעיר מייחס לאסור רצח בכוונה תחילה, וכן תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי נועה. על פי כתב האישום, הוא שלף את האקדח על רקע דין ודברים שהתפתחו בעקבות שימוש שעשו אמינוב ונועה בטלפונים שלהם, אבל מקור המעורה בתיק טוען בתוקף כי לא התנהל בנושא שום דיון או ויכוח. חודש לאחר האירוע, אסור נמצא במעצר עד תום ההליכים נגדו – ואיש עדיין לא מבין מה גרם לו לשלוף את האקדח ולהפוך את הדירה בפרויקט המגורים האקסקלוסיבי ממקום בילוי לזירת רצח.
קללות וצעקות לא פרופורציונליות
השבוע שוחחתי עם מספר אנשים שמכירים היטב את אסור. הם מציירים תמונה של בן 25 נורמטיבי ללא עבר פלילי, יליד חיפה, השני בשלושה אחים. כשסיים תיכון חלם להיות חייל קרבי והתגייס לגולני; הוא לא התקדם מעבר למסלול הדרגות הבסיסי, ונראה שהיה אמביוולנטי לגבי העניין. "להיות חפ"ש (חייל פשוט) זאת הדרגה הכי גבוהה והכי קשה", כתב בפוסט באינסטגרם כששוחרר בשנת 2020. "אחרי שנתיים ושמונה חודשים ברובאית אין דבר שיכול לעצור אותי מלהצליח או להפריע לי כי אני חפ"ש, קצינים רעים לא שברו אותנו".
בשעה 14:50 תועד אמינוב ממתין לנועה בכניסה למגדלי הצעירים. לאחר מכן נכנסו שניהם למעלית וצולמו יוצאים ממנה בקומה ה-14; זה היה התיעוד האחרון של אמינוב
לאחר השחרור התקבל אסור לעבודה בחברה המספקת שירותי אבטחה למשרד ראש הממשלה ולמשרד לעניינים אסטרטגיים. על פי כמה פרסומים הוא פוטר מעבודתו לאחר מספר חודשים, אבל אדם המקורב אליו טוען שהוא שוחרר מהמשרה רק מפני שהמשרדים המדוברים החליפו חברת אבטחה.
בהמשך הועסק אסור כמאבטח במספר מקומות ציבוריים; לידי מגזין mako הגיעו עדויות של נשים שעבדו לצדו באותה תקופה. "היינו קוראות לו 'ההוא עם הפיצול אישיות'. הוא נראה נורמלי עד שמשהו לא בא לו בטוב, ואז משומקום הוא יוצא עלייך ב-200 קמ"ש בקללות וצעקות לא פרופורציונליות", העידה אחת מהן. אחרת סיפרה: "הוא אדם עם אגו בשמיים ובלי כבוד בסיסי בכלל, גם כשהוא רגוע הוא לא צפוי. בפעם הראשונה שראיתי אותו מתעצבן הוא דפק על השולחן כמו מטורף, צרח עליי 'מי את חושבת שאת?', ולאורך אותו יום סיפר לאנשים איך הוא היה מפרק אותי במכות אם הייתי גבר. אחרי אותה תקרית העיפו אותו מהעבודה". מנגד אומרת אנה (שם בדוי), ידידה של אסור: "כולם אוהבים את בר. הוא סופר-חברותי, כיפי וקורע מצחוק, מכבד נשים ואוהב רומנטיקה. הוא גבר גבר".
את דנה בת ה-19, בת זוגו בשנה האחרונה ומורה פרטית במקצועה, הכיר אסור דרך אחת מהרשתות החברתיות. עד מהרה היא עברה לגור בדירה ששכר במגדלי הצעירים. "הוא היה מאוהב בה", אומרת אנה, "הם גידלו יחד כלב קטן וחלמו להתחתן".
מצלמות האבטחה תיעדו את הרגעים מחוץ לדירה. אסור נראה אוחז באקדח, עושה תנועה שנראית כמו פריקה שלו, תופס את ידה של דנה ומושך אותה לכיוון המעלית
עד למעצרו בינואר האחרון טיפח אסור חשבון אינסטגרם שבו תיעד את הזוגיות עם דנה ואת החופשות שיצא אליהן מעבר לים. "בר חי חיים ראוותניים מאוד", אומר דוד (שם בדוי), שמתגורר בשכנות לאסור. "לא בקטע רע, הוא פשוט בחור כזה – אחד שאוהב מסיבות ואת החיים הטובים. לכן הוא היה מארח הרבה".
מה לגבי סמים?
"אני לא יודע לגבי סמים מסוכנים, אבל הרבה פעמים הוא היה מעלה בלונים של גז צחוק לדירה שלו או יוצא החוצה עם בלון גז ריק, פוגש איזה סוחר שיש לו ממש בית מרקחת בבגאז' ומחליף לבלון מלא". כאילו כדי לחזק את הדברים, השבוע פורסם תיעוד של אסור שקלטו מצלמת האבטחה בבניין כחודש לפני הרצח; הוא נראה בו סוחב לבדו בלון גז לדירתו.
בנובמבר, כשפרצה הלחימה בעזה, זומן אסור למילואים ושובץ בבסיס שדה תימן, המשמש מתקן כליאה לעצורים עזתים. בחקירתו במשטרה סיפר שהוא סובל מפוסט-טראומה בעקבות שירותו הצבאי, וטען שהחומרים שצרך בדירה עם אמינוב ושתי הצעירות – אלכוהול, סמים קלים וגז צחוק – גרמו לו להזיות ולפלשבקים. לדבריו, השילוב בין הלך הרוח הזה לעימות עם אמינוב גרם לו לבצע את הירי. דברים דומים אמר עורך דינו מירון רוזנטל בדיון בבית המשפט בעניינו של אסור: "מדובר בחשוד עם פוסט-טראומה משירותו הצבאי [...] לא ברור מה הייתה הסיטואציה בדירה".
נטלי, דיירת במגדלי הצעירים: "אני חושבת שדניאל חלם להיות כמו האנשים במגדלים. הוא לא גדל עם כסף, ופתאום ראה צעירים נהנים מהחיים. הוא היה צמא למעמד וזה עיוור אותו"
על פי בקשת המעצר שהגישה עו"ד לילך שטיבל מפרקליטות המחוז נגד אסור, הוא שינה גרסאות במהלך חקירתו. תחילה טען שאמינוב ניסה לחטוף לו את הנשק, והוא בתגובה ירה לעברו ב"קו הברכיים"; בהמשך טען כי אינו זוכר כלל את הירי, וציין שאמינוב ונועה סיממו אותו ו"הרעילו" את דנה ואותו. בשלב מסוים טען שדנה היא זו שהניחה בידיו את האקדח, אולם בעימות ביניהם חזר בו; בחקירה אחרת סיפר שאחז באקדח במהלך עימות עם אמינוב, ונועה היא שהסיטה את האקדח לכיוונו של הנרצח. בהארכת המעצר של אסור נקבע כי כל גרסאותיו הופרכו באמצעות ראיות ועדויות – ושאלת המניע נותרה פתוחה.
על בר אסור לא שמעתי אף פעם
גם לדניאל אמינוב, בן 23 במותו, לא היה עבר פלילי. הוא גדל באור יהודה למשפחה בוכרית מסורתית, השלישי בארבעה אחים, ושלט בחמש שפות. לאמינוב היה תואר ראשון במנהל מערכות בריאות מטעם המכללה לניהול ברמת גן, והשנה היה אמור להתחיל תואר בסיעוד. הוא חלם להיות רופא.
"דניאל היה הילד הכי שמח שאני מכירה", מספרת סוזנה, קרובת משפחה. "היו בו המון נתינה, עזרה ואכפתיות. הוא היה חכם ומוכשר, עם אמביציה מטורפת להצליח. כנער הוא עבד כדי לעזור בפרנסת המשפחה ובהמשך השקיע את כל הכסף שלו בלימודים. הוא מימן לעצמו את התואר ועמד לממן גם את התואר הנוסף".
אסור שינה גרסאות במהלך חקירתו. תחילה טען שאמינוב ניסה לחטוף לו את הנשק, בהמשך טען שאינו זוכר את הירי. בשלב מסוים טען שדנה הניחה בידיו את האקדח, ובעימות ביניהם חזר בו
בתחילת 2023 התקבל אמינוב לעבודה כפקיד קבלה במגדלי הצעירים. "הוא היה קורע את עצמו בעבודה", מספרת נטלי, דיירת במגדלים שהכירה מקרוב את אמינוב. "הוא היה עושה משמרות ארוכות ולפעמים היה הולך לישון על ספסל בבניין כדי להספיק להגיע למשמרת למחרת. הוא היה העובד הכי חרוץ ואהוב בבניין, כל הדיירים הכירו אותו ואהבו אותו, הוא היה כמו האח הקטן שלנו. אני חושבת שהוא חלם להיות כמו האנשים במגדלים. הוא לא גדל עם כסף, ופתאום ראה צעירים שחיים במגדל, לובשים מותגים, נהנים מהחיים. דניאל היה צמא להצלחה, למעמד. זה עיוור אותו".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הוא התחבר לכמה אנשים, חלקם טובים יותר וחלקם טיפוסים מפוקפקים שעושים סמים קלים. הוא לא הכיר את העולם הזה, אבל כשהציעו לו, הוא לפעמים הסכים. הוא רצה להתחבר לזה".
סוזנה מוסיפה: "הוא היה מגיע למגדלים גם מחוץ לשעות העבודה, הולך לדיירים שהזמינו אותו אליהם. שימח אותו מאוד ללכת לשם לא רק כעובד, אלא כחבר".
נטלי מספרת שבאפריל פנה אל אמינוב דייר שהיה מיודד איתו עם בקשה חריגה: "הוא שאל אם דניאל מוכן להלוות לו 14 אלף שקל, והבטיח להחזיר לו תוך שבוע. דניאל סיפר לי על זה בדיעבד, כשהוא לא קיבל בחזרה את הכסף".
מה חשבת כששמעת את הסיפור הזה?
"הכרתי את הדייר שביקש את ההלוואה, הוא היה איש טוב, אבל לא נראה לי הגיוני שדניאל – בחור שחסך כל שקל ללימודים ולמשפחה – ילווה לו סכום כזה. הרגשתי שניצלו את טוב הלב שלו וסיפרתי על המקרה למנהל של דניאל. כשהדיירים בבניין שמעו על זה הם התנדבו להחזיר לדניאל את הכסף, אבל הוא סירב, לא רצה לקחת כסף מאחרים אלא קיווה שאותו בחור יחזיר לו בהמשך. אבל באוגוסט, ארבעה חודשים אחרי העניין עם ההלוואה, הבחור שלקח את הכסף מת בפתאומיות. זה לא היה איזה משהו אלים, היו שמועות שהוא התאבד".
איך זה השפיע על דניאל?
"הוא היה בדיכאון, המוות הזה מאוד השפיע עליו".
לפי עדי ראייה, אסור ביקש מהשומר בבניין שיזמין אמבולנס, לקח את הנייד שלו ושוחח עם אנשי מד"א שהיו בדרכם למקום. בינתיים הגיעו למקום שוטרים, ואסור נאזק ונלקח לחקירה
את נועה, קטינה בת 16, הכיר אמינוב בחודשים האחרונים. בפרסומים על הרצח תוארו השניים כבני זוג, אבל השבוע טענו באוזניי מכרים של השניים שהקשר היה ידידותי בלבד.
מרגריטה, אמו של אמינוב, ראתה אותו בפעם האחרונה כשיצא באותה שבת, 20 בינואר, לדירתו של אסור. לדבריה הוא לבש את הבגדים הכי יפים שלו, התבשם והיה מלא אנרגיות. "הוא חיבק אותי, נתן לי שתי נשיקות בלחי שמאל ויצא", היא מספרת, "אבל משהו הרגיש לי לא נכון וביקשתי שיישאר בבית. הוא התבאס שאני נותנת לו לצאת בתחושה כזו, אבל הרגשתי בבטן שמשהו לא טוב הולך לקרות".
מה היה כשהוא יצא בכל זאת?
"הרגשתי שאני משתגעת. מרגע שהוא יצא הסתובבתי הלוך חזור בתוך הבית, וברגע שיצאה השבת וראיתי בתקשורת דיווח על הרוג במגדלי הצעירים, ידעתי שזה דניאל. התקשרתי אליו, הוא לא ענה, ובערב כבר קיבלתי טלפון מהמשטרה ואמרו לי להגיע לתחנה".
את בר אסור הכרת?
"מעולם לא שמעתי עליו".
מיכל, אחותו של אמינוב: "דניאל ואני היינו כמו תאומים, אני מכירה את כל החברים שלו – מהילדות, מהלימודים ומהמגדלים – ועל בר אסור לא שמעתי אף פעם".
היי, טשטוש ואופוריה
גורמים המעורים בתיק אמרו לנו השבוע שאינם מזהים בקורות החיים של הנרצח ושל החשוד ברצח – ובכל הידוע על היחסים ביניהם, או בין דנה לנועה – שום דבר שיסביר את מה שקרה ב-20 בינואר. חלקם מדברים על רצח נטול מניע, התפרצות אלימה של אסור שאמינוב היה קורבן כמעט מקרי שלה, שספג את הירייה הקטלנית פשוט מפני שהיה שם כשמשהו מודחק התפרץ מתוך אסור. אבל מה בדיוק התפרץ? ומה גרם לכך?
כשדנה נחקרה בפרשה היא סיפרה שאמינוב הביא לדירה "גז קצפות ואלכוהול", וכי לאחר השימוש בגז נכנסו הנוכחים "להזיות" והיא עצמה איבדה את ההכרה. "אני לא זוכרת כלום", אמרה. "שמעתי יריות, התעוררתי והתחלתי לצרוח. אני לא זוכרת מה היה לפני הירי, רק שדניאל נתן לי לשאוף את הגז. איך שלקחתי איבדתי את ההכרה".
מרגריטה, אמו של אמינוב: "ברגע שיצאה השבת וראיתי בתקשורת דיווח על הרוג במגדלי הצעירים, ידעתי שזה דניאל. התקשרתי אליו, הוא לא ענה, ובערב קיבלתי טלפון מהמשטרה"
קל לבטל את הטענות של אסור עצמו על "פלשבקים והזיות" כקו הגנה מפני הרשעה ברצח, אבל על פי משרד הבריאות, שימוש בחמצן דו-חנקני עלול לגרום בין היתר לפגיעה בהכרה, לאיבוד זיכרון ולהתנהגות מסכנת במובנים חברתיים, בריאותיים ומיניים – שעלולה להחמיר בשילוב סמים אחרים ואלכוהול, שאכן היו בדירה. האם כל אלה גרמו לאסור להתפרצות אלימה, לא מכוונת ואולי גם כלל לא מודעת?
חמצן דו-חנקני, ניטרוס אוקסיד בלעז, הוא גז שמשמש בעולם הרפואה לצורך הרגעה, ובמינונים נמוכים ומבוקרים הוא בטוח לשימוש. בשל השימוש העיקרי שלו הוא אינו מופיע בפקודת הסמים המסוכנים. "יש לא מעט אנשים שמעדיפים להשתמש בו, בין היתר בגלל האפקט המהיר והעובדה שהוא עדיין אינו נכלל בפקודת הסמים המסוכנים", אומר ד"ר אופיר לבון, מנהל היחידה לפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה קלינית במרכז הרפואי כרמל ויו"ר החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה. "בעת השאיפה הגז גורם לתחושה של היי, טשטוש ואופוריה. ההשפעה קצרה ומוגבלת ברובה לזמן השאיפה בלבד".
מה ההשלכות של שאיפת הגז?
"מצב הטשטוש במהלך השאיפה עלול לסכן את האדם והסביבה בגלל חוסר שליטה ופגיעה בתפקוד. שאיפה רצופה עמוקה של גז נקי עלולה לגרום לתשניק, היעדר נשימת חמצן, שזה למעשה חנק עצמי. התחושה הזו של החנק, כמעט עילפון, יכולה לגרום לתחושת היי זמנית למשתמשים מסוימים – אך זוהי סכנת חיים. במקרה של גז צחוק, הוא גם משניק וגם משפיע על מערכת העצבים".
כלומר מסוכן.
"ההשפעה של הגז בעיקר מדכאת את מערכת העצבים. הטשטוש יכול לגרום למשתמשים לפרש דברים בצורה שונה, לאבד את כושר השיפוט ולפגוע בזיכרון לטווח הקצר. ההשפעה מזכירה שכרות במובנים אלה. ההשפעה על מערכות הגוף מחמירה ומתרחבת כאשר המשתמש נמצא בנוסף לגז הצחוק גם בהשפעה של אלכוהול, סמים וחומרים נוספים. בנוסף, אם נעשה שימוש חוזר ומרובה בגז צחוק, יש סכנה של פגיעה עצבית חמורה ארוכת טווח. שימוש מתמשך וחוזר פוגע בתקינות העצבים באופן שעלול להיות בלתי הפיך".
האם שאיפת גז צחוק עלולה לגרום להתפרצות של אלימות חבויה או של פוסט-טראומה?
"שימוש בגז צחוק עלול לגרום להתקף חרדה אצל משתמשים מסוימים. סביר שהסיכון עולה אצל מי שיש לו מלכתחילה גורמי סיכון להתקפים כאלו".
ד"ר אופיר לבון: "הטשטוש בשאיפת גז צחוק עלול לסכן את האדם והסביבה בגלל חוסר שליטה ופגיעה בתפקוד. משתמשים עלולים לפרש דברים בצורה שונה, לאבד את כושר השיפוט"
הדברים שמספרות קולגות לשעבר של אסור מעידים לפחות על מידה מסוימת של אלימות מודחקת. גם פוסט-טראומה כתוצאה מהשירות הצבאי עלולה מטבעה להתפרץ באופן אלים. "בר סוחב איתו פוסט-טראומה כבר הרבה שנים", מספר אמנון (שם בדוי), המקורב לאסור. "היא התחילה בעקבות אירועים שעבר במסגרת השירות שלו בגולני, אבל הוא לא דיבר עליה אף פעם והיא התפרצה בעקבות המלחמה הנוכחית בעזה".
אף אחד לא שם לב שהוא סובל מפוסט-טראומה?
"הוא הדחיק אותה, פחד שאם הוא ידבר על זה אז כל ההכנסה מאבטחה תרד לטמיון. במשפחה שלו ידעו שקורה לו משהו והציעו לו לקבל טיפול, אבל הוא סירב. הוא לא רצה להאמין שיש לו באמת בעיה".
למרות הדברים האלה, אסור נמצא כשיר לעמוד לדין מבחינה נפשית. "אי אפשר לשלול את היותו סובל מפוסט-טראומה", אמרה בהחלטתה השופטת רוית פלג בר-דיין באחד מדיוני הארכת מעצרו. "יחד עם זאת, ניתן לקבוע שהסבירות לכך אינה גבוהה [...] החשוד לא מצוי במצב פסיכוטי". ואילו בבקשת המעצר של עו"ד שטיבל נכתב: "התנהלותו האלימה של אסור, יחד עם העובדה שעשה שימוש באקדח שהוא מחזיק ברישיון כדין מתוקף תפקידו כמאבטח, והתנהגותו הפזיזה עם האקדח בתום האירוע – מעידים כאלף עדים על מסוכנותו המובהקת והמופלגת של אסור ועל דפוסיו האלימים, חסרי עכבות ומעצורים".
הסיבה למה שקרה ב-20 בינואר נמצאת ככל הנראה בתווך שבין התפרצות פוסט-טראומטית, התנהגות מסכנת בעקבות שימוש בסמים ואותו דפוס "אלים וחסר עכבות". גורמים משפטיים אומרים השבוע שאם לא יימצא לפתע מניע מובהק לרצח בכוונה תחילה, בר אסור יורשע לבסוף בסעיף מופחת.
הוא רק רצה להוציא ממני מידע
בשבת האחרונה בחייו של דניאל אמינוב קרו דברים מטרידים אחרים שאין להם הסבר מניח את הדעת. במשפחתו גילו שנרצח רק לקראת השעה 20:00; כשעה קודם לכן, ב-19:10, קיבלה מיכל אמינוב הודעה באינסטגרם: "את יפה, מאיפה את מיכל?", כתב אמיר (שם בדוי) לאחותו של אמינוב. מיכל החלה לשוחח עם הצעיר שלא הכירה, ולאחר שקיבלה את ההודעה על מה שקרה כתבה ל"אמיר" שאחיה נרצח. הוא מצדו החל להתעניין בפרטי האירוע, ובעיקר ביקש ממנה לשתף אותו במחשבותיה על המניע לרצח.
מיכל, שמשהו בחטטנות של אמיר נראה לה חשוד, נכנסה לפרופיל שלו. "פתאום הבנתי שאמיר הוא חבר של בר אסור", היא מספרת. "יש להם תמונות ביחד והם מגיבים המון אחד לשני. ברגע שראיתי את זה הפסקתי לענות לו, ואחרי כמה ימים שמתי לב שהוא חסם אותי. אני חושבת הוא פשוט רצה להוציא ממני מידע על אחי".
כשהחלו להתפשט שמועות סביב שמו של אסור כמעורב ברצח, חשבונותיו ברשתות החברתיות הוצפו בהודעות נאצה ובאיומים מטעם מקורביו של אמינוב. בתגובה מחקה המשפחה את החשבונות מהרשת, ובינתיים החל סחף בכיוון ההפוך: מקורבים לאסור מטרידים את בני משפחתו של אמינוב, ששכרה את שירותיו של עו"ד גיא ארנברג כדי להתמודד עם השלכות המקרה. "תשלחי את זה לחדשות: אני מכיר את בר מעל 12 שנה והוא הבן אדם הכי רגוע וישר שיש", פנה דרך האינסטגרם אחד מחבריו של אסור לקרובת משפחה של אמינוב. "הסיכוי שהוא ירה בדניאל יותר נמוך מים המלח, ואם הוא ירה – זה רק במצב פסיכוטי שהוא לא היה מודע אליו כי סימם אותו מישהו אחר שהיה בחדר באותו זמן".
תגובות: "אינדיקציות לפוסט טראומה"
עו"ד מירון רוזנטל, המייצג את בר אסור, מסר בתגובה: "חומרי החקירה והראיות טרם הועברו להגנה ולכן לא ניתן להתייחס למתואר בכתב האישום. בצדק נעתר בית המשפט לבקשתי והורה לקבל בעניין מרשי חוות דעת פסיכיאטרית מקיפה, לרבות הסתכלות, וזאת לאור האינדיקציות לפוסט טראומה שעלו בבדיקה הפסיכיאטרית הראשונית שבוצעה למרשי במהלך מעצרו. לאחר קבלת חומרי החקירה והראיות ותוצאות חוות הדעת נטען בהתאם בבית המשפט".
עו"ד אלדן דנינו, שמייצג את "נועה", מסר בתגובה: "מדובר בקורבן שהצילה את עצמה ומנעה נזק הרבה יותר גדול. רק בימים האחרונים היא מתחילה להבין את מה שעבר עליה באותו יום והיא נמצאת במצב רגשי קשה".