ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", דאגלס אדמס טוען ש-42 היא התשובה לחיים, ליקום ולכל השאר. בסוף השבוע הקרוב, עם גלישה ליום ראשון, נגלה אם המספר המאגי הזה הוא גם התשובה לשאלה מי מהזוגות של "חתונה ממבט ראשון" הולך להמשיך לחיים המשותפים, ומי רק מחכה לסימן כדי לברוח בלי להסתובב לאחור - במקרה והפסיכולוגים יחליטו להתערב שוב.
מציצנות היא אחת התכונות האנושיות שעוזרת לנו לשמור על שפיות. הרי כשרואים איך אחרים "נדפקים", מתנהגים מוזר או נופלים לתוך מלכודת רגשות - זה גורם לנו פתאום להרגיש נורמליים. לכן, "חתונה ממבט ראשון", היא קודם כל תהליך טיפול בשבילנו – נשואים, רווקות ורווקים - הכל כדי לראות ולהגיד לעצמנו בעודנו ישובים על הספה: "וואלה, אני בסדר".
אבל עכשיו, כשהעונה נגמרת, אנחנו פשוט חייבים את האקורד האחרון, את לגימת שיקוי השפיות לפני ששוב ישלחו אותנו להתמודד עם החיים עצמם (ואיזה מזל שיש "מאסטר שף"). אני מודה, במהלך העונה התעייפתי יותר מהמזוודה של דקלה וממיתרי הקול של יוגב גם יחד. ולכן, כדי לסכם רגע לפני סיכום, החלטתי לעבור זוג-זוג ולנסות להמר מה צפוי להם. כמובן שאני מאחלת לכל אחד מהם בהצלחה, ביחד ולחוד.
בת-אל ויוגב
הזוג שבו זמנית מסוגל להפיח תקווה ולמלא בייאוש. הם גילו לעולם את מושב תאשור, בעיות אף-אוזן-גרון ושיזוף מוגזם, אבל גם הוכיחו שאפשר לפתח מערכת יחסים שהקונפליקט העיקרי בה הוא האם לצרף שם משפחה נוסף. האם הם יישארו ביחד? אני באמת לא יודעת. מה שבטוח: ניו יורק מחכה להם.
שרונה וליאור
יש את הזוגות שהחיבור ביניהם נראה לכולם מוזר מאוד - אבל בינם לבין עצמם נראה שטוב להם. אז בסדר, הם לא מדברים. בעצם, אולי הם מתקשרים אחרת וזה אנחנו אלה שלא מבינים ומתעקשים לגרום להם לשאול אחד את השנייה שאלות מוזרות. בסופו של דבר, נראה שהם כל כך דומים אחד לשנייה שהם פשוט לא צריכים את כל המאמץ הזה. אנשי הסנובורד - אנשי הדממה.
צוקית ודודו
צוקית היא זו שמפצה על השתיקה של שרונה וליאור, יחד עם עוד חצי מאוכלוסיית תל-אביב. הספקנו ללמוד שהיא חמודה של ממש, אבל לפעמים מסוגלת להתיש גם את, ובכן, דודו. אבל יותר מהחפירות של צוקית, נראה שדודו פשוט לא אוהב שנוגעים בו. מצד שני, הם עבדו על הזוגיות הזו מאוד קשה, וחבל אם זה יהיה לשווא.
אורטל ועידו
הכל כבר נאמר, הכל כבר דובר ואובחן. עידו צריך לברוח, לא לפני שהוא מעמיס על המשאית את כל הרהיטים שקנה לדירתם השכורה. מצד שני, לו הייתי אורטל, הייתי פותחת בהתנצלות על מה שעשיתי לו ומקווה שהוא יסלח. רוב הסיכויים שזה לא יקרה, ונראה שהוא כבר קשר את השרוכים ומוכן לצאת לספרינט. כמה שיותר רחוק מבת הזוג הטלווזיונית שלו.
דקלה ואלון
לא מפתיע אותי אם דקלה תרצה להישאר ואלון יגיד לה ללכת. כבר לא יהיו מצלמות לתעד את דקלה אורזת את המזוודה שלה ויוצאת מהבית/בית המלון/המסעדה/מבנה אקראי כלשהו, הכל כדי להעביר את הנקודה. אגב, כנראה זה די ברור שכשלא יהיו מצלמות בסביבה, אלון לא ממש יהיה מעוניין לרוץ אחריה.
שירי ולירן
בעיני זו ההפתעה האמיתית של העונה. כשכולם צעקו ללירן "תזרוק אותה" וקראו לה "פריג'ידית", הם בעצם עשו מניפולציה על כולנו. הם פשוט התנהלו בצורה נורמלית, כצפוי מזוג שרק מכיר ומפתח בהדרגה יחסי אמון וחיבה.
השניים שמו בצד את הפקטור של מגורים משותפים; שירי, אולי מחשש להיפגע, ולירן כי הוא אולי הוא למד משהו ממערכות היחסים קודמות שלו. לא משנה למה, עובדה שהם, עם כל הפגמים שלהם, הצליחו לצאת הכי אותנטיים על המסך. זה שאנחנו לא זיהינו זאת, זו כבר לא בעיה שלהם.
יעל ודני
הזוג הזה, הפינקי והמוח של התכנית, אלו שהיו פעם "שלישיה" אבל איבדו שליש בדרך, אי שם בין ערימות של חולצות מיוזעת. בלי הזוג הזה לא הייתה לנו עונה. היה להם תפקיד קצת "שטני", כי בלעדיהם חלק מהזוגות לא היו מחזיקים בכלל מעמד 42. להבדיל מעידו רוזנבלום, היה להם תפקיד מכריע לאורך כל הדרך – בתחבולות הם עשו לנו את העונה.
יום אחד, כך אומרים חוקרי העתיד למיניהם, לכל זוגיות יהיה גם תאריך תוקף. נגיד ובחרתם להתחתן, אחרי 5 שנים או פחות, פג תוקפה של ברית הזוגיות הזאת ואפשר יהיה להמשיך הלאה. אתם לא חייבים כמובן, אבל לפעמים אולי זה רעיון לא רע בכלל. בינתיים, יש לנו את הסוף ההוליוודי לא חיכינו, לפחות עד כתוביות הסיום.