רק לפני כמה חודשים אנה ארונוב הייתה שיחת הפיד של כולנו בגלל שהתעקשה לסנן את המועמדים לכבוש את ליבה לפי היכרותם (או יותר נכון אי-היכרותם) עם פרידה קאלו. הפעם זו שירי מ"חתונה ממבט ראשון" שחוטפת ריקושטים מגברים ומנשים על הגישה שלה כלפי לירן - הג'נטלמן האמיתי - שגם נראה טוב אבל "לא ממש לטעמה".
- "זה פשוט לא יאמן! איך היא מעזה לוותר עליו? הוא חתיך ועובד בהייטק רפואי"
- "לא לטעמה? תגידי תודה שבגיל 35 בכלל יש מישהו שמעוניין בך!"
- "מקווה שהשידוך ביניהם יתרסק בקפיצת אקסטרים והוא שוב פנוי ומחפש אהבה. אני אישית מאד אשמח!"
אלו רק חלק קטן מהתגובות ברשתות החברתיות לסיפור החתונה של השניים, ואגב, כולם מדברים על שירי כ"בררנית המעצבנת", ואיכשהו מדלגים על לירן (וגם דודו) שהגיע לגילו המופלג בתור רווק. בקיצור, משהו כאן לא ברור, והשאלה שחייבת להישאל היא מה גורם לכולנו להיות בררנים כל כך, ומי בררן יותר – גברים או נשים? או בקיצור - הנה כל הסיבות לבררנות היתר של רובנו (אן לא כולנו).
רשימת מכולת
ממבט ראשון, נשים הן כנראה בררניות יותר כי הן אוהבות לפסול לא רק על ידיעת אומנות מקסיקנית אלא גם על י' בגוף ראשון עתיד ושגיאות כתיב כאלה ואחרות. מצד שני, יש גברים שלעולם לא יבנו מערכת יחסים עם מישהי שהיא גבוהה מהם או שיש לה פופיק בולט - וככל שעוברות השנים רשימת המכולת הזו ממשיכה להתארך ולהסתעף.
הביצית הבררנית
אף על פי שסקס זה מעולה, הגוף הנשי עדיין מכוון לפריון והביציות שלנו קובעות עבורנו. למשל, אם אישה נמצאת בקשר עם כמה גברים, בוחרת בסקס לא מוגן ועכשיו 3-4 סוגי זרע שועטים לכיוון הביצית, הוכח מחקרית, שברוב המקרים הביצית תדע לבחור את זה שמצויד הכי טוב מבחינה גנטית. אז בפעם הבאה כשאתן רוצות להאשים מישהו שהוא חושב רק עם הזין שלו - תחשבו שוב.
מוכר/ת לי מפעם
אם הגוף האנושי מורכב מ-90% מנוזל - המוח האנושי מורכב מסך כל החוויות שלנו. דברים שראינו, חווינו, הרגשנו וגם כאלה שאפילו לא תיארנו לעצמנו שנכנסו לנו לתודעה. אפשר לצחוק עד מחר שגבר יחפש מישהי שדומה או ממש לא דומה לאמא שלו, ושאישה מחפשת מישהו שיהיה לה לאבא או לבן - אבל בסופו של דבר זה נכון. לפעמים, אפילו לא במודע, אנחנו מחפשים מישהו שנראה כמו המורה הראשון שלנו לספורט או הגננת מגן צילה שאהבנו להתחבק איתה (וכמובן שאלה יכולים להיות גם האקס או האקסית המיתולוגיים שלנו).
אנחנו רגילים לשלול על הסף
הרושם הראשוני קובע. חד משמעית. אבל הוא גם יכול להרתיע. על זה מבוססת גם כל התוכנית "חתונה ממבט ראשון"; להראות עד כמה הרושם הראשוני בחיפוש אהבה יכול להטעות. מתחת למסכה של חתיך יכול להתחבא דוש נרקיסיסט, ודווקא בחור ביישן מתגלה כאחד עם לב ענק. אנחנו לא רואים את זה כשאנחנו פוגשים את אותו אדם לראשונה. אני יכולה להבטיח לכם שחלק גדול מכל אלה שחולמות עכשיו על הג'נטלמניות של לירן היו מעיפות אותו שמאלה באפליקציה, כי הוא בטח דפוק אם בגיל 42 הוא עדיין רווק, או שהאף או והקרחת שלו לא מצאו חן בעיניהן. מצד שני, יש מצב טוב שהוא בכלל היה מעיף אותן.
>> יש לכם משהו להגיד למרינה? בבקשה, תכתבו לה מייל
בטח יש מישהו טוב יותר
כי אנחנו לא סומכים על הבחירה של עצמנו. כי "מספיק טוב" זה כבר מזמן "לא מספיק" וצריך מושלם - וגם אם עכשיו נתקלנו במישהו שמתאים לנו ב-80% - אנחנו לא נתרגש, אלא נמשיך לחפש את זה שמגיע אפילו ל-81%, רק כדי להמשיך אחריו לחפש את זה של שמתאים ב-82% וכך הלאה. אנחנו ממשיכים לרדוף אחרי השלמות בלי לשים לב, בדיוק כמו שאנחנו מחפשים את הזווית המושלמת לסלפי. נצלם אותו 20 פעם לפני שנחליט להעלות וגם אז יש מצב שנמחק.
אז כן, גם אותי מעצבן הקונספט של "חתונה ממבט ראשון", ואם להיות כנה עד הסוף - אני לפעמים גם מתעצבנת מה-"ריש" האמריקאית של הפסיכולוג. מתעצבנת כל כך שלפעמים אני לא מסוגלת לשמוע את מה שהוא אומר. אבל הוא אומר דברים די נכונים - כמו למשל שאנחנו חייבים ללמוד להסתפק ולהתפשר.