פגשתי את ינון בבית קפה בקניון באיזור חיפה סמוך למקום עבודתו. ינון, שהיה זה שקבע את מקום המפגש, לא המתין יותר מדי, ולאחר שבירך אותי לשלום החל לספר לי על גרושתו אילנית.
"אילנית גרה לבד באזור המרכז עם שתי הבנות שלנו", סיפר ינון, "היא הייתה מאוהבת בבוס שלה ובגללו התגרשנו. גם הוא נשוי, והוא הבטיח לה שיעזוב את אשתו בשבילה, אבל כבר שלוש שנים שהיא 'פנויה' וממתינה, והוא עדיין מחכה ל'זמן הנכון' כדי לעזוב את אשתו".
ינון המשיך בדבריו וסיפר שהם התגרשו אחרי שהפעיל חוקרים פרטיים שתפסו את אילנית יחד עם הבוס שלה. "היא והוא לא היו פראיירים. פעמיים הם חשפו את החוקרים הפרטיים שעקבו אחריהם, והפעם אתם חייבים להיות זהירים ועירניים" הוא סיכם את דבריו.
כאשר שאלתי אותו למה יצר איתי קשר ומה בדיוק מטרת המעקב, כי הם הרי גרושים, הוא השיב שהפעם מדובר בהזנחה של שתי הבנות הקטנות שלהם. לדבריו, הבת הגדולה שלהם, בסך הכל בת שש וחצי, אמרה לו לאחרונה מספר פעמים שהיא מאד מפחדת להישאר בבית לבד כשהיא אצל אמה - כי זו יוצאת וחוזרת בשעות מאוחרות.
"אני זוכר את היציאות האלה", סינן ינון בייאוש. "אם הבילויים שלה חשובים יותר מהבנות והיא מגלה חוסר אחריות ודאגה כלפיהן - אשקול לדרוש לקבל את הבנות אליי, יש גבול", הוא טען בתוקף.
ביצענו מעקב סמוי אחרי אילנית לאורך מספר שבועות, ובאחד הערבים היא נצפתה כשהיא יוצאת מביתה ועולה לרכב שהגיע למקום. בדיקה זריזה של ינון העלתה ששוב הבנות נשארו לבדן בבית.
אילנית והגבר עזבו את המקום והגיעו לחניית עפר בקצה שכונת מגוריה - חנייה חשוכה שצמודה לבניין ציבורי נטוש. למרות תנאי השטח החשוכים אפשר היה לראות בבירור את אילנית והגבר שאיתה עוברים למושב האחורי של הרכב ותוך דקות הרכב נראה עולה ויורד. הסיטואציה הייתה ברורה.
לאחר כחצי שעה יצאו השניים מחוץ לרכב להפסקת סיגריה, ואילנית חזרה לביתה. ביום למחרת, כשעדכנו את ינון בממצאי החקירה, הוא סיפר לי שזכור לו שבילוי ברכב הוא "אחד המצבים המרגשים והמועדפים" על אילנית. "כנראה שיש דברים שלא משתנים עם השנים", אמר בטון מיואש.
התסכול של ינון היה בעיקר מהעובדה שיש לאילנית ערבים פנויים בהם הבנות נמצאות איתו, אז למה כל כך נחוץ לה לבלות גם בימים שהבנות איתה ולהשאיר אותן לבד? במיוחד כשאילנית יודעת שהבת הגדולה מפחדת להישאר לבדה.
לינון, כאמור, לא הייתה תשובה לשאלה הזאת, וכששאל את בתו מה אילנית מספרת לה כשהיא יוצאת מהבית, ענתה לו הילדה: "אמא תמיד אומרת שהיא אצל השכנה, ואם יקרה משהו שנתקשר והיא תגיע תוך כמה דקות".
בהמשך החקירה התגלה שהגבר איתו מבלה אילנית הוא לא הבוס בדימוס, וכנראה שמדובר במישהו ש"ממלא את המקום" עד שאותו בוס יקבל החלטה ויעזוב את אשתו. וכך, במהלך מספר שבועות, יצאה אילנית חמש פעמים לאותם מפגשי סקס זריזים כאשר הבנות נשארו לבד בביתה.
כמה ימים לאחר מכן ינון כבר הגיש בקשה למשמורת מלאה, בטענה שהבילויים של אילנית בזמן שהבנות הקטנות נשארות לבדן עברו כל גבול. כמובן שעם הגשת הבקשה, אילנית יצרה איתו קשר וטענה שהיא אינה מבלה, אלא יוצאת לקניות וסידורים.
ינון מצדו זרק לה כמה רמזים שהבהירו לה שהוא יודע בדיוק מה היא עושה, היכן ועם מי - והיא השתתקה מיד. אילנית ביקשה ממנו למשוך את הבקשה, והבטיחה שהבנות לא יהיו יותר לבד, ואף התחייבה שלא להביא "בייביסיטר" כדי לצאת ולבוא על סיפוקה.
כמעט חודשיים עברו מאז השיחה ההיא, ולפי דבריו של ינון, אחרי מספר בירורים שעשה מול בנותיו, נראה שאילנית כבר לא יוצאת בערבים לקניות וחוזרת מאוחר, והיא חוששת לאבד את הקשר עם בנותיה. "שתמשיך לחכות לבוס שלה", אמר לי ינון. "כל עוד היא נשארת עם הבנות, מבחינתי שתמשיך לחכות".
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"