גם לאחר שנים רבות של עבודה וניסיון בתחום החקירות, יש קושי להתמודד עם ההרגשה הקשה במפגשים עם בני זוג נבגדים.

את מיכל פגשתי בבית קפה באזור הצפון בשעת בוקר מוקדמת. היא סיפרה לי שהיא נשואה לאסי כבר שש שנים ויש להם שני ילדים קטנים. מיד לאחר מכן מיכל החלה לספר לי על המשבר שפקד את הזוגיות שלהם.

לדבריה, כבר לפני חודשיים היא גילתה שאסי מנהל רומן עם אישה אחרת, שקלה את צמיכלה והחליטה למצוא בעצמה הוכחה לבגידה ואז לפנות לאסי ולהתעמת איתו, למרות שכבר בתחילת השיחה בינינו מיכל הודתה בכנות: "מבחינתי היה ברור שנמשיך הלאה. לא רציתי ולא התכוונתי להתגרש".

הכוונה של מיכל הייתה למנוע מצב שבו אסי ינסה להכחיש את הרומן, ולדבריה, היא החלה לעקוב אחרי בעלה, לחטט בטלפון הנייד שלו ובמחשב המשפחתי. "לפני שבוע, בשעת בוקר, אסי לקח את הילדים לגנים ואני נכנסתי שוב למחשב" היא סיפרה לי. "הפעם הוא עשה טעות, טעות קשה, ושכח  לסגור את תיבת המיילים. הייתי בהלם".

תוך שהיא דומעת, מיכל המשיכה וסיפרה: "מה שראיתי וקראתי שם... הלוואי ולא הייתי רואה... אני מצטערת על אותו בוקר שהיה לי זמן לחטט לו שוב במחשב".

היא סיפרה על כל התיאורים הפורנוגרפיים והמיניים שראתה בתכתובות, תיאורים מדויקים על מפגשי הסקס, תנוחות, שיתוף בפנטזיות, וכפי שנראה לאסי ולמאהבת שלו יש עוד הרבה מה לממש.

מבחינת מיכל, היה קושי גדול לקרוא שאסי משתף את המאהבת בחיי המין הגרועים שלו איתה וטוען שאין למה להשוות בכלל. "את מה שראיתי באותו בוקר ארור, לא אשכח כל חיי" אמרה מיכל כשהיא דומעת ללא הפסקה. "אני נשבעת לך ששלושה ימים לא ישנתי. לא אשכח ולא אסלח. אחותי עורכת דין. שוחחתי איתה ואני פותחת תיק גירושים. אחותי רוצה תמונה אחת שלהם יחד. אני רוצה לדעת מי זו, ואז אכנס בו בכל הכוח".

יצאנו לדרך, וזה היה מעקב מהיר וקל: כבר ביום הפעילות השני אסי והמאהבת צולמו נפגשים ונכנסים לצימר דיסקרטי במושב במרכז הארץ.

מיכל קיבלה את הסרט ואת פרטי זהות המאהבת, אבל לא ידעה אם היא תוכל להתאפק ולא לשלוח את הסרטים, יחד צילומים של תכתובות המיילים לבעלה של האישה. בעצת אחותה, מיכל הבינה שבשלב זה, עדיף לה לשמור את המידע והראיות בשקט ולפעול בצורה חכמה ונבונה.

לא שמעתי ממנה מאז, וגם לא יצרתי קשר חזרה. אני מודה שקשה לראות אדם שנבגד ונפגע בצורה כואבת כל כך, אבל לפעמים, אחרי שכל החשדות קיבלו אישור על ידי ראיות מוצקות - עדיף לדעת לשחרר ולקוות לטוב עבור הצד הנפגע. כך אני מקווה גם בשביל מיכל.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש לפני סגר הקורונה. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"