תופעת טבע, מכונה, שובר שיאים סדרתי, אדם חסר פורפורציה ושחקן מופרך לטובה. תבחרו אתם אם להגיד את כל זה על כריסטיאנו רונאלדו ששבר השבוע את שיא ההבקעות לשחקן נבחרת (111 שערים במדי פורטוגל), או על הדבר הכי קרוב לזה בכדורגל הישראלי - ערן זהבי - שכבש השבוע שלושער בניצחון של נבחרת ישראל על איי פארו והגיע ל-337 שערים בכל המפעלים. מספר השערים הגבוה אי פעם לשחקן ישראלי.
מדובר כמובן בשיא היסטורי והיסטרי, שלוקח את "רונאלדו הישראלי", הרוקסטאר הכי גדול בכדורגל שלנו, יחד נבחרת ישראל ישירות למפגש בשבת הקרובה מול הקבוצה הכי מיתולוגית איתה התמודדה נבחרת ישראל - בתקווה שיהיה גם על מה לחלום בסיום המשחק הקרוב מולה. אנחנו מדברים כמובן על אוסטריה, ולהלן תקציר הפרקים הקודמים בסדרת המפגשים של השחקנים בכחול מול הקבוצה בלבן, זו שתמיד חוזרת.
קלאסיקה, קונצרטים ויופי
לא, לא מדובר בטיול לווינה המדהימה או בביקור במדינה השקטה הזו במרכז אירופה - אלא בזכרונות רבים וקשת רגשות מתעתעת שלנו כאוהדי הנבחרת בעקבות המשחקים הבלתי נשכחים מולה שכל אחד זוכר. מדובר ביריבה שיצרה את הקיטוב הכי גדול בין מה שאנחנו חולמים לראות מהכדורגל הישראלי לבין מה שהוא בפועל.
בסוף השבוע האחרון הכדורגל הישראלי חזר ואיתו הנבחרת שתפגוש בשבת הקרובה (שוב) את אוסטריה, בתקווה לייצר עוד רגע ועוד אחת מהקלאסיקות שהרימו מדינה שלמה. קלאסיקות שהפכו את איל ברקוביץ' וערן זהבי לכוכבי ענק, ומשחקים שגרמו לי אישית, יותר מתמיד, לחלום להיות שחקן נבחרת בניסיון לייצר גאווה כזו. חוויתי את החלום ושברו כאוהד ואחר כך כשחקן נבחרת, ומבחינתי אין יריבה שמסמלת יותר מאוסטריה את רכבת ההרים סביב הכדורגל שלנו על שלל גיבוריו.
חמש אפס ואייל ברקוביץ' אחד
ה-6/6/1999 הוא תאריך קדוש עבור הכדורגל הישראלי, יום בו נערך המשחק הטוב בהיסטוריה של נבחרת ישראל. המופע הבלתי נשכח של אייל ברקוביץ' על המגרש הפך ברגע אחד ליום כזה בו שאלת את עצמך אם הוא ורביבו לא ראויים ללבוש בכלל את מדי נבחרת ברזיל ולשחק באחת הקבוצות הטובות בעולם. זה היה יום בו אתה זוכר בדיוק איפה ישבת וראית את המשחק. יום בו אתה בטוח שמכאן הכדורגל הישראלי יכבוש את העולם עם הדור הכי מוכשר שהיה לו אי פעם. 5-0 קטלני מול נבחרת אומללה. יום בו אותם 11 מופלאים גרמו למדינה שלמה להתאהב טוטאלית בנבחרת ישראל.
ואז הגיעה המציאות שריסקה את כל החלומות: חמישה חודשים בלבד לאחר מכן, אותה נבחרת ישראל קיבלה בראש 8-0 מדנמרק כולל אותה פרשה שריסקה את האהבה והאמונה שלנו בדור הזהב של הכדורגל הישראלי.
בין הרגליים
השנה היא 2001 ואותו דור זהב מקבל הזדמנות חד פעמית לתקן את הכל. כל מה שצריך הוא ניצחון דחוק על אוסטריה מול אצטדיון רמת גן מלא וגועש. נבחרת ישראל מובילה אחת אפס עד הדקה ה-90 והשחקנים כבר מריחים את הפלייאוף באוויר והאפשרות להעפיל למונדיאל - אבל הקהל בבית מצדו כבר מריח את הפראנויה המוכרת של התרסקות בדקות האחרונות וחוסר היכולת לעמוד בלחץ.
מפה לשם זה כבר הוביל לקומדיית טעויות בהגנה וצילום בלתי נשכח של הכוכב האוסטרי הכי שנוא, אנדי הרצוג (עוד נחזור אליו), בועט כדור שהתגלגל בין הרגליים של אבי נמני בחומה ודודו אוואט שלא הספיק להגיב אליו. התמונה הזו נצרבה בלב של כל אחד מאיתנו בתור הנקמה האוסטרית, והפכה לאקורד הסיום העגום לדור שהיה אמור לקחת את ישראל למונדיאל או ליורו. הייתה אז תחושה שדור כזה של שחקנים לא יחזור; אולי יהיה בניון חד פעמי, או זהבי בלתי נשכח - אבל חבורה כל כך מוכשרת של שחקנים שיכולה לשחק כדורגל כל כך אטרקטיבי כבר לא תקרה שוב, וכך גם התחיל המשבר שמורגש עד היום בין הקהל לנבחרת ובין הציפיות למציאות.
ערן זהבי הולך. ואז חוזר
2017: ערן זהבי, ה-כוכב של הנבחרת, זורק את סרט הקפטן בהפגנתיות במהלך משחק הנבחרת בגלל היחס של הקהל מולו בסמי עופר ומסיים את דרכו בה כאכזבה עצומה לאור ההתנהלות שלו וחוסר היכולת להתעלות ולכבוש בנבחרת כמו שהוא עושה בקבוצתו. זמן קצר לאחר מכן ההתאחדות וזהבי מודיעים חגיגית שסיפורו עם נבחרת ישראל תם ונשלם. נגמר הסרט.
2019: צוות אוסטרי שכולל את אנדי הרצוג, אותו נמסיס מיתולוגי, ממונה לאמן ולנהל את הנבחרת, והוא מיד מחזיר את זהבי בידיעה ברורה שלעולם לא יחזור להיות קפטן, ועם אכזבה עצומה של האוהדים מהמורשת שלו עד אותו יום. היה צריך רק משחק אחד שיגדיר את זהבי מחדש בעיני הקהל ויחזיר לו את התחושה שהוא סקורר ומנהיג גם בנבחרת ישראל. רגע קוסמי כזה שיכול לשחרר את שדי העבר שלו במדים הכחולים לבנים.
ואז, מול יציעים חצי מלאים בסמי עופר (כן, שוב משבר הקהל והנבחרת), זהבי הופך פיגור של 1-0 ומחצית רעה של הנבחרת להצגה של איש אחד שמרסקת את הנבחרת האוסטרית לחתיכות. שלושער מושלם שלו ועוד בישול מסדרים מהפך ענק במה שהפך לאחד המשחקים הגדולים אי פעם של שחקן במדי נבחרת ישראל. מהרגע ההוא זהבי לא הפסיק להבקיע מול כמעט כל נבחרת שהגיעה מולו, והוא הפך סופית לאחד השחקנים הגדולים אי פעם בכדורגל הישראלי.
לצערנו, גם באותו קמפיין מוקדמות המציאות טפחה לבסוף על פנינו כשדווקא זהבי היה זה שהחטיא פנדל מכריע מול סקוטלנד במשחק ההזדמנות האחרונה, אבל, וזה חתיכת אבל, במוצאי השבת הקרובה ערן זהבי יכול להוביל את נבחרת ישראל ואת עצמו לנצחון על היריבה שלא מרפה מאיתנו שנים, לנצח את העבר והשדים, ואולי גם פעם אחת לנצח את העתיד הצפוי. הסיכוי שנעלה למונדיאל אמנם קטן מאוד, אבל אם יש איש אחד שמאמין בדברים לא הגיונים וגם עושה אותם - זה ערן זהבי. אם יהיו לנו 11 שחקנים על המגרש שיעלו בגישה הזו, אז בגדול הכל אפשרי. ובשלוש מילים? אל אל ישראל.