תיאטרון החלומות של אולד טרפורד גאה להציג את הקאמבק המרגש של השנה. את ההדרן לקריירה של אחד מגדולי שחקני הקבוצה בכל הזמנים. כן, אתם כבר יודעים על מי אנחנו מדברים: כריסטיאנו רונאלדו חוזר למקום שבו הפך מנער לגבר ומפוטנציאל לדבר האמיתי. משחקן שחצן של דריבלים לשחקן שחצן עם קבלות, שערים ותארים. המקום בו הפך לכריסטיאנו רונאלדו השם, האגדה והמותג. 

בקיץ בו מסי ורונאלדו מזעזעים את עולם הכדורגל במעברים מפתיעים, אין ספק שהסיפור של רונאלדו מסמל משהו הרבה יותר רגשי ורומנטי ממעבר הענק של הפרעוש מספרד לצרפת. אבל כמו תמיד, כי ככה זה אצלם, גם כאן יש תחרות שלא נגמרת וכנראה גם לא תיגמר לעולם. האם זו רעידת האדמה הספורטיבית האחרונה של השניים? מישהו עוד מוכן להמר נגדם? גם בגיל 35 או 37? כנראה שלא.

כרגע, עם תחילת הליגות באירופה, כל מה שנשאר לנו לחשוב עליו הוא המפגש הבא בין מסי לרונאלדו שיכול לקרות פתאום במשחק בין פריז סן ז'רמן לינייטד בשלב שמינית או רבע גמר ליגת האלופות. אלוהים ישמור. תקראו את זה שוב. מי היה מאמין למילים האלה לפני חודש או חודשיים? אכן קיץ מופרע שעוד לא נגמר ומטלטל את מאזן הכוחות באירופה. 

המעבר של כריסטיאנו כדי לסגור מעגל ביונייטד כבר מעיר את הרגש וקופסת החלומות של מיליוני אוהדים אדומים שמתגעגעים ל"זמן פרגוסון", המנג’ר האגדי של השדים האדומים שהפך אותם לקבוצה הפופולרית בעולם הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות עם דיוויד בקהאם ואז עם הכוכב הגדול מהאי הקטן הסמוך לפורטוגל. מסורת של מספרי 7 אגדיים באדום. איזה סיפור. 

והסיפור הזה הופך לעוד יותר רומנטי כי אלכס פרגוסון עצמו (שכבר מבלה עם המסטיק בפה בפנסיה), התערב, לחץ ודחף ברגע האחרון כדי שרונאלדו, בן טיפוחיו, יגיע ליונייטד ולא ליריבה העירונית והשנואה מנצ’סטר סיטי שניהלה משא ומתן להחתימו ברגע שהוא הודיע שלא ימשיך ביובנטוס ואז ירדה ממנו. בשביל האוהדים האדומים זה יכול היה להיות סיוט לראות את הגיבור שלהם חותם ביריבה מהצד השני של הכביש שהפכה לקבוצה הבכירה בעיר בשנים האחרונות בזכות הכסף הבלתי נגמר של השייחים מהמפרץ. הגלייזרים (הבעלים האמריקאיים של הקבוצה), אותם אוהדי יונייטד פשוט מתעבים, זיהו פה הזדמנות לקנות את ליבם חזרה והלכו מהר מאוד על כל הקופה.

החגיגות ברשתות של אוהדי יונייטד, שחקני העבר שלה ואפילו השחקנים הפעילים בה בימים אלה, באמת מרגשת כל חובב כדורגל בזכות הזכרונות האדירים מהקדנציה הקודמת של רונאלדו בקבוצה. היו שם עשרות שערים בלתי נשכחים, אליפויות וזכייה בליגת האלופות. עכשיו נשאר לראות אם רק יצליח לעזור ולשחזר מעט מזה כשיונייטד מחפשת את דרכה חזרה לצמרת העולמית - והוא כבר בן 37.

 

ועכשיו לסימני השאלה: איך שלא תהפכו את זה, לא ריאל מדריד, לא פריז סן ז’רמן ולא מנצ’סטר סיטי קפצו על האפשרות להביא את רונאלדו הקיץ, אפילו לא בסכום לא ממש גבוה יחסית, כל אחת מסיבותיה שלה. לרכוש את רונאלדו משמע להביא המון שערים, אבל גם לאבד את האיזון הקבוצתי ותשומת הלב בכלל בתוך הקבוצה. כן, זה לא סוד שיובנטוס בעידן רונאלדו נחלשה למרות שהוא הבקיע שם כמויות שערים אדירות. רונאלדו הוא הסקורר הגדול ביותר בכל הזמנים, ועכשיו הוא מגיע כדי להשלים את הפאזל ביונייטד ולא להיות זה שמסביבו בונים את כל החלקים. 

האם הוא מסוגל לכך? האם יונייטד מסוגלת לכך? האם המנג’ר הנוכחי, סולשיאר, מי שעוד שיחק עם רונאלדו בקדנציה הקודמת יכול לחבר את כל המארג המורכב הזה? ובכן, יש כאן לא מעט ספקות בלי יותר מדי תשובות, אבל כן יש לנו כאן אירוע מרתק, כי כל חובב כדורגל רוצה שסיפור הקריירה של רונאלדו יסתיים כשהוא מוקף אהבה באולד טראפורד ומחזיר את ההישגיות למועדון הענק הזה. 

רונאלדו כבר הצליח פעם אחת לשנות את סגנון החשיבה והתפקוד שלו במגרש כשעבר מיונייטד לריאל מדריד והפך מלהטוטן ודריבליסט על הקו לחלוץ רחבה שחי משערים. זה הפך אותו לזולל תארים קבוצתיים ואישיים עם חמישה כדורי זהב וחמישה תארי ליגת האלופות. המעבר האחרון ליובנטוס לא היה מוצלח מבחינתו, ועכשיו הוא יצטרך לעשות עוד שינוי אחד, לא פשוט, יחד עם קבוצה שמחפשת את עצמה כדי לחתום את הסיפור הענק הזה עם חיוך. 

קצת כמו הסיפור על העץ הנדיב, רונאלדו קיבל בצעירותו את כל הערכים החשובים מאותו עץ שהעניק לו בלי סוף, במקרה הזה מנצ’סטר יונייטד ואלכס פרגוסון. הוא פרח והשיג את כל מה שכדורגלן יכול לחלום עליו, ועכשיו, לקראת סוף הקריירה, הוא מגיע למועדון שירד מגדולתו ויכול להעניק לו בעיקר מקום אוהב ומחבק כדי ליהנות ביחד. הכניסה הראשונה שלו לאצטדיון במדי הקבוצה תהיה רגע בלתי נשכח, ועכשיו נותר לראות האם זו רק התרפקות נוסטלגית או שיש פה מהלך מקצועי מבריק. מישהו באמת עוד מסוגל להמר נגדו?