לכבוד יום העצמאות ה-73 למדינת ישראל אנחנו מקבלים שוב את מצעד הכדורגלן הכי גדול בהיסטוריה הישראלית כמעט בכל אתר ספורט נחשב. פייר? לדעתי היו הרבה יותר מצעדים מהסוג הזה מאשר ימי הולדת למדינה, והעיסוק בנושא יוצר בכל פעם מחדש באזז ודיונים בלתי נגמרים - לפעמים גם ברמה לא פרופורציונלית.

אז האם באמת אפשר לבחור מיהו הכדורגלן הישראלי הגדול מכולם? נתחיל מהסוף: לדעתי לא, והדיון מי היה הכדורגלן הכי גדול מאז הקמתה של המדינה ימלא כנראה לנצח את כל אתרי הספורט, הפרלמנטים בבתי הקפה, כל זירות הטוקבקים האפשריות – וזה תמיד יהיה מרתק ואמוציונלי, ותמיד נשמע טיעונים מושלמים לתשובה לא מושלמת. בכלל, הדיון הרגשי והייצרי הזה כל כך מרתק שהוא יכול לייצר מצעד כזה מדי שנה אבל לא יעניק תשובה חד משמעית – פשוט כי לעניות דעתי אין תשובה אחת.

מילא אם היה מדד אובייקטיבי שמקביל הישג אחד לאחר, למשל משמעות של שער בליגת האלופות מול העפלה למונדיאל - אתם יודעים, מדד כזה שיכול להשוות את הקושי לשחק בשנות השבעים לעומת הקצב של שנות האלפיים, או אם הייתה היכולת לזקק את ההשפעה של שחקן גדול על הדור הצעיר במדינה ומינוף ההצלחה לאהדת הענף עצמו (יעל ארד ואורן סמדג'ה בג'ודו למשל).

אבל מה המשקל של כל פרמטר בבחירה? האם יש עוד פרמטרים? מי קובע אותם? מי בוחר במצעד הזה ובני כמה הבוחרים והבוחרות? כמה בוחרים בכלל משתתפים בבחירות האלה? והאם משקל הבחירה של שחקן או מאמן הוא כמו זה של האוהד בבית? יש עוד כל כך הרבה שאלות שאפשר להציג בכל כך הרבה דרכים שיטו את הבחירה לכאן או לכאן.

View this post on Instagram

A post shared by ההתאחדות לכדורגל בישראל (@israel_football_association)

יודעים מה? הנה דוגמא אישית: בילדותי חלמתי להיות שחקן כדורגל בעיקר בזכות אייל ברקוביץ', ובזמן שאחרים תלו על הקיר פוסטרים של להקות או דוגמניות - כל החדר שלי היה מלא גזרי עיתונים ותמונות של ברקו. עוצמת ההתרגשות של עמרי אפק, הילד המתבגר, מכל פעולה של הקוסם על המגרש - נחרטה בי הרבה יותר עמוק כשהייתי ילד מאשר כמבוגר. לכן, כשהגעתי לשחק איתו בנבחרת ישראל וראיתי לצדו את חיים רביבו (וכמובן היהלום החדש יוסי בניון), הבנתי שהם עשויים מזן אחר אבק של כוכבים, ובעיניים בוגרות יותר, לסלאלום הענק של בניון בגיל 24 ממש לידי על המגרש הייתה השפעה אחרת מחלום ענק של ילד שמתפעם מכל מסירה של ברקוביץ.

ומה נגיד על מוטלה שפיגלר? שחקן שלא ראיתי יותר מ-20 מהלכים מצולמים שלו - אבל עשה קריירה מלאת הישגים אישים, קבוצתיים ולאומיים שאף אחד מהשלושה כאן למעלה לא הצליח לעשות. זה כמעט כמו להשוות בין פלה, שיש לנו גג 30 דקות של רגעיו הגדולים - לליונל מסי, שכל מהלך שלו זכה לארבעה הילוכים חוזרים במשך 15 שנה.

והנה עוד דוגמא: ב-2009 מוטלה נבחר לשחקן הישראלי הגדול בכל הזמנים במשאל שנעשה לכבוד הקמת היכל התהילה של הכדורגל הישראלי. 12 שנה לאחר מכן איל ברקוביץ נבחר לאותו תואר בדיוק על ידי משאל שנערך באתר אחר. מה האבסורד כאן אתם שואלים? שלמעשה שניהם פרשו הרבה קודם לכן ואף אחד מהם לא שיחק מאז דקה נוספת של כדורגל. האם לעובדה שברקו הפך לכוכב תקשורת בפריים טיים יש השפעה על הפופולריות והתודעה? לדעתי כן.

ניב רסקין מראיין את אופירה וברקו (צילום: אופירה וברקוביץ' , קשת12)
כוכב תקשורת והשחקן הכי גדול בישראל | צילום: אופירה וברקוביץ' , קשת12

אפשר כמובן גם להקביל את הבחירה השנתית הזאת לתחומים אחרים, והנה לכם שאלה: מהו לדעתכם הסרט הגדול ביותר בכל הזמנים? שאלה קשה אה? ובכן אין לי ספק שאותם טיעונים רלוונטיים בדיוק לתשובה הזו. הרי אפשר לדעת מה הסרט הכי רווחי בכל הזמנים כי זה מדד אובייקטיבי, אבל אם ננסה להגדיר או לבחור את הסרט הכי איכותי שהשפיע על הכי הרבה אנשים ונגע בהכי הרבה לבבות – נקבל מתכון למאות מצעדים עם זוכים שונים.

אם נסכם: בחירת הספורטאי הישראלי הגדול ביותר בארץ, ובטח הכדורגלן הגדול ביותר שדרך על דשא ישראלי, הוא עניין של טעם, גודל המדגם, המגזר, המגדר הבוחר, גיל הבוחרים, והמשקל שיש לאנשי המקצוע לעומת ההמונים. מכיוון שאת כל אלה אפשר תמיד לשנות - אז כנראה שנקבל עוד עשרות מצעדים ומנצחים שונים מדי כמה שנים, ותמיד נגלה שם אחר שהוא הוא השחקן הישראלי הגדול בכל הזמנים. אז בינתיים, עד המצעד הבא, שיהיה חג עצמאות שמח לכולם, לברקו ומוטלה, אוחנה, בניון ורביבו, ובעיקר לילד הצעיר והחולם שיושב היום בבית, צופה בערן זהבי ומשוכנע שהנה השחקן הישראלי שיהפוך לגדול מכולם. לפחות עד המצעד הבא.