דמיינו לכם אי באמצע האוקיינוס ההודי, מוקף במי ים בצבע טורקיז, דקלים מרהיבים, בעלי חיים ייחודים ונדירים, אתרי צלילה משכרים מיופי, עשרות שמורות טבע ופארקים אקולוגיים. עכשיו תפתחו עיניים ותראו את מדגסקר; גן עדן עלי אדמות שהנאצים תכננו במלחמת העולם השנייה לשלוח אליו מאות אלפי יהודים, אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם רווי באוצרות בשווי מיליארדי דולרים של טמפלרים וימאים שאניותיהם הטרופות טבעו לחופיו ושקעו במצולות.
בתוך כל גן העדן האפריקאי הזה שנקרא מדגסקר (האי הרביעי בגודלו בעולם וממוקם במזרח אפריקה לא הרחק ממוזמביק) שוכן הכלא הגרוע ביותר באפריקה. מי שנכנס אליו צריך הרבה יותר מנס או תפילה לבורא עולם כדי לצאת משם חי - וגם אז לא בטוח שזה יעזור לו.
Antimora Prison הוא כלא מיושן למדי עם למעלה מ-9,000 אסירים ששוהים בו בצפיפות איומה בה לכל אסיר יש סנטימטר אחד של מרחב מחיה במקרה הטוב. אין כאן ארוחות בוקר וערב, וכל אסיר שרוצה לחיות צריך כסף בכלא הזה, והרבה כסף (לפחות כ-300 דולר בחודש כדי לשרוד). אם זה כדי לקנות כוס קפה (2 דולר); כריך גבינה (4 דולר); מקלחת חמה; שירותים שבור קליעה בבסיסי טירונות בישראל הם בגדר חלום רטוב לעומתם; תרופות; ומזרון להשכרה כדי למקם בקומה העליונה של המיטה (השכרת המזרון עולה כ-40 דולר לחודש, סכום מטורף כשהמשכורת הממוצעת באי היא כ-60 דולר). רוצים רופא או טיפול רפואי? כאן בכלל תצטרכו מאות דולרים. כל מה שתמצאו כאן הוא מרפאה אחת קטנה, רופא ושתי אחיות שמתקשים לתת מענה לאלפי האסירים בכלא עם מלאי תרופות שאזל מזמן.
ומה עושה מי שאין לו כסף? הוא נאלץ לישון על הרצפה כשפשפשים וחרקים זוחלים עליו, או במקרה הטוב מוצא פינה על דרגשי עץ רופפים. אגב, מים זורמים כדאי שתחפשו במקום אחר. ומיותר כנראה לציין שהכלא מוקף בחומות מתפוררות עם גדר מתולתלת שידעה ימים טובים יותר.
"אם אתה ישן על הרצפה בלי מזרון יחד עם שאר האסירים הסיכוי שיתקפו אותך מינית (מעשה סדום) או יגנבו לך את האוכל והבגדים גבוה מאוד", מספר ויקטור שעצור כבר שלוש שנים בגין גניבה וטרם נשפט בראיון לערוץ טלוויזיה צרפתי. "יש פה אנשים שאנסו ורצחו אותם, אחרים מתו ממחלות ורעב. הצפיפות והתת תזונה גורמת לאסירים להשתגע ולבצע מעשים מטורפים. אין פה שום פעילויות. הדבר היחיד שחלק מהאסירים עושה לפעמים הוא לרדוף אחרי עכברושים וחולדות שגונבים לך את האוכל או לגרש נחשים אבל גם זה מעייף כאשר אתה כולך שלד עצמות".
אסיר אחר זעם על האוכל שמוגש בכלא: "שנים אנחנו אוכלים את הקסבה הזאת כל יום, אי אפשר להתפנק פה. גם אם אתה לא רוצה אין לך ברירה - אם לא תאכל תמות. אז אוכלים. בסיוטים הכי גדולים שלי לא דמיינתי כלא כזה. אני חושש שמכאן יוציאו אותי כגווייה. כולם פה מיואשים מהמצב וכבר השלימו עם גורלם המר".
כאמור, מדובר בכלא מתפורר, שנבנה עוד בתקופת השלטון הצרפתי באי. עשרות סוהרים חמושים ברובים ישנים מאוד מאבטחים את הכלא אבל שום אסיר לא ברח מכאן מעולם - לסוהרים יש הוראה חד משמעית: לירות לעבר כל אחד שמנסה לברוח. לירות על מנת להרוג. "לחיות בג'ונגל יש תנאים יותר טובים מאתנו. גם העכברים והחולדות בכלא שאוכלים כאן כל הזמן חיים טוב יותר. יש פה אסיר בן 78 שכלוא כבר 50 שנה על עבירת רצח ולא נשפט מעולם. הוא יודע שמפה הוא לא ייצא חי. אם אין לך כסף לשחד שופטים או לקנות אוכל אתה נחשב למת. בלי האוכל שהמשפחה מביאה לי הייתי מת מזמן", מסביר מוזס, אסיר וותיק שמרצה עונש על גניבה ושחיתות. "בכלא הזה חיי אדם לא נחשבים באמת. לאף אחד לא אכפת אם אתה מת או חי".
הצלב האדם וארגוני זכויות אדם התריעו כי יש לסגור את המקום ולהעביר את האסירים לכלא חדש, אבל לממשלת מדגסקר הענייה והקורסת אין כסף. מדובר באחת המדינות העניות ביותר בעולם, וענף ייצוא הווניל שנפגע קשות בשנים האחרונות (מדגסקר מייצאת 70% מכלל הווניל בעולם) הביא את המדינה למצב כלכלי חמור שהיא לא ידעה כמותו לפני כן. בעשור האחרון מתו מאות אסירים בכלא ממחלות שונות (עם ממוצע של כ-100 אסירים בשנה), ובשנים האחרונות עקב התערבות של ארגוני זכויות אדם התמותה ירדה משמעותית ל-27 אסירים בשנה.
האוכל היחיד בכלא אותו אוכלים האסירים הוא הקסבה; ירק שורש הדומה מעט לתפוח האדמה שמבושל בסירים גדולים ומוגש לאסירים בצלוחיות ברזל מחלידות. 350 גרם זו המנה היומית שמוקצבת לכל אסיר. כל יום אותה מנה. מרבית האסירים חווים תת תזונה, ומשקל האסירים בכלא נע בין 45 ק"ג ל-80 לכל היותר.
בריג'יט דופלר, נציגת הצלב האדום שביקרה בכלא לפני כשלוש שנים סיפרה כיצד היא וחבריה דאגו לחטא את הכלא כדי לשדרג במעט את המצב הסניטרי במקום. הם הציבו מלכודות כדי ללכוד עכברים וחולדות, וניסו להכין אוכל בריא לאסירים במשך כמה ימים (אורז, שעועית, פטרוזיליה ומעט בשר) במטרה להציל את חייהם. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו על מנת לסייע לאסירים לא להגיע למצב של תת תזונה", הסבירה דופלר, "אבל זה לא תלוי רק בנו. אנחנו לא נשארים בכלא כל הזמן. אנחנו נותנים רק טיפול נקודתי".
קריאת ההשכמה נשמעת בחמש בבוקר, כאשר המבנים בהם שוהים האסירים לוהטים מחום וחוסר אוויר; אין מאוורים, ובקושי תמצאו שם כמה פתחי אוורור. לאחר ספירת האסירים הם יכולים להסתובב חופשי ברחבי הכלא ולהתחיל את הבוקר על בטן ריקה. לכלל האסירים מותר פעם אחת בשבוע להיפגש עם בני משפחותיהם לעשר דקות בלבד כשהם מנהלים את השיחה מאחורי הסורגים תחת עינו הפקוחה של הסוהר. מי מבין האסירים שמצליח לגייס כ-1,500 עד 3,000 דולר יוכל לשחד את השופט המקומי לשחרר אותו מהכלא ולסגור נגדו את התיק. חסרי המזל מצד שני אפילו לא יכולים לפנטז על טבלת ייאוש.
"אין לנו חלומות כי במקום הזה אי אפשר לחלום", הסביר אחד האסירים, "אתה אפילו לא יכול לחלום על לחלום - אנשים כאן מאבדים צלם אנוש מהר מאוד. זה המקום המייאש והמדכא ביותר עלי אדמות". מנהלי הכלא והאחראים עליו מטעם ממשלת מדגסקר מתקשים לשפר את המצב הגרוע בו, בטח אחרי שהקופה הציבורית ריקה לגמרי, אנשים משלמים רק במזומן, תיירים לא יכולים להשתמש בכרטיסי אשראי וכמות הכספומטים ברחבי האי קטנה מאוד. "אנחנו נותנים לאסירים מה שאנחנו יכולים", טוען פלימון רזינפרה, אחד הדירקטורים שמנהלים את הכלא מטעם הממשלה בראיון לערוץ טלוויזיה צרפתי. "ברור לנו שבלי עזרת המשפחות והצלב האדום האסירים ימותו. אלו התנאים שאנחנו יכולים לתת להם. צריכים להסתדר עם מה שיש. זה לא המצב האידאלי אבל אין לנו איך לתקן את זה".
לאסירים החדשים שנכנסים לכלא המציאות החדשה היא בגדר טראומה, הלם מוחלט ושוק טוטאלי. "אין לי מושג כמה זמן אשהה פה. הכול תלוי באשתי וביכולת שלה לגייס כסף מהמשפחות שלנו כדי לתת לשופט", ציין אחד האסירים שנעצר בגין שחיתות והונאה. "במושגים של מדגסקר מדובר באלפי דולרים, שזה המון כסף. אם זה לא יקרה, אלוהים יודע מתי אצא מפה אם בכלל. אני לא רוצה לחשוב שאשאר בכלא הזה יותר מחודש. קניתי לי מקום במיטת קומותיים, זה עלה לי המון כסף ואני פוחד שאסיים את פה חיי כמו שאר האסירים ולא אזכה לראות יותר את אשתי וילדיי", הוא סיכם בעצב.