"אם הוא לא היה מת, אז כנראה שאני וילדיי לא היינו בחיים היום אחרי הפשיטה על מדיין", סיפרה השבוע מריה איזבל סנטוס. השם הזה בוודאי לא מצלצל לכם מוכר וזה לא במקרה; בדצמבר 1994, כאשר היא, בנה ובתה הגרו מקולומביה לארגנטינה, פקידי ההגירה הורו להם לשנות את שמם כתנאי להיכנס למדינה. הבקשה הזו הגיעה בנסיון לנתק כל קשר לעבר השערורייתי שלהם. הם עברו על כל שמות המשפחה בספר הטלפונים המקומי מ-A ועד Z בנסיון למצוא שם שלא קשור לתעשיית הסמים של קולומביה. בסוף הם הגיעו  לאות S, ה-19 בסדר האותיות, וכך,הגיעה לארגנטינה מריה איזבל סנטוס, לשעבר ויקטוריה יוג'יניה אסקובר – אלמנתו של פבלו אסקובר.

למעט בנו של אסקובר, סבסטיאן מרוקין (לשעבר חואן פבלו אסקובר), בני משפחתו של ברון הסמים האכזרי לא הרבו להתראיין לכלי התקשורת לאורך השנים – ובמיחוד מריה. בניגוד לבנה הבכור, שמעיד על עצמו כי הוא מנסה לכפר על מעשיו האכזריים של אביו, מסתמן כי אלמנתו של אסקובר ניסתה להישאר מחוץ לאור הזרקורים ולתת לעברה לגווע לאיטו (מה שיכול להיות מעט מסובך בימינו, בייחוד עם הפופולריות האדירה של "נרקוס"). כעת, לראשונה בחייה ובניגוד לכל הציפיות, מריה הסכימה להתראיין לכלי התקשורת בארגנטינה ולהתייחס לאותן שנים בהן הייתה נשואה לאסקובר.

מריה מספרת כי היא כבר כמעט ולא מוצאת נקודות דמיון בינה ובין ויקטוריה. לטענתה, היא הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש בשביל להתמודד עם הזיכרון מתקופת הנישואים לאסקובר. "היו רגעים של סכנה ממשית לחיינו", היא מספרת. "מתקיפות של מכוניות תופת עם 700 ק"ג של חומרי נפץ ועד לניסיונות התנקשות על ידי האויבים של בעלי – ועל כך אני מאוד כועסת עליו. אני זוכרת שהוא היה אומר לי שכל דבר שהוא עשה בחייו היה לטובת המשפחה שלנו. כיום, אני לא מפסיקה לשאול את עצמי 'מה הייתה המשמעות האמיתית שלו במשפט הזה?'".

View this post on Instagram

A post shared by Sebastian Marroquin OFFICIAL! (@juanpabloescobarhenao) on

View this post on Instagram

A post shared by Sebastian Marroquin OFFICIAL! (@juanpabloescobarhenao) on

סנטוס כתבה לאחרונה את הספר Pablo Escober: Mi Vida y Mi Cárcel ("פבלו אסקובר - חיי והכלא שלי", בתרגום חופשי), אשר נוגע למערכת היחסים שלה עם ברון הסמים הידוע. באחד הפרקים, האלמנה מתייחסת אולי לאחד הרגעים הכי כואבים בקשר שלה עם אסקובר – רגע הפרידה שלו מבני המשפחה. לטענתה של סנטוס, היא ידעה שהמוות מתחבא ממש מעבר לפינה עבור בעלה, ובתוך תוכה היא ידעה את האמת הכואבת; פרידה מפבלו משמעותה פרידה לעולמים.

"25 שנים חלפו מאז אותו רגע ואני עדיין מרגישה תחושת חנק בכל פעם שאני נזכרת בו", מספרת האלמנה. "הוא חיבק כל אחד מאיתנו לפני שהוא נפרד מבני המשפחה. מנואלה לא הצליחה להפסיק לבכות, ומיד לאחר מכן נכנסנו לרכב ונסענו מבית המסתור. הוא עקב אחרינו כמה מאות מטרים, לפני שצפר פעמיים, פנה שמאלה אל כביש עפר ונעלם בחשכה. זה היה רגע מאוד טראומטי עבורנו, אבל היה לי ברור שזה הדבר הנכון לעשות. היינו מתים אם היינו נשארים איתו".

בשנים שלאחר הפשיטה שהובילה למותו של בעלה וההגירה לארגנטינה, בנה הבכור של סנטוס פתח במסע לגילוי עצמי וכיפור על המעשים האכזריים של אביו. במרוצת השנים הוא כתב מספר ספרים על חייו והיה המוקד לשלל סרטים תיעודיים הנוגעים לפגישות שלו עם קורבנותיו של אביו (כולל בנו של רודריגו לארה, שר המשפטים הקולומביאני והמועמד לנשיאות שנרצח על ידי מתנקשי אסקובר ב-1984). בסופו של דבר, היא מודה שהעשייה של סבסטיאן היה מה שנתן לה את ההשראה לכתוב את הספר על חייה עם ברון הסמים הקולומביאני.

"סבסטיאן תמיד שאל אותי: 'מתי את הולכת לספר את סיפור שלך?' – והאמת, מעולם לא שיערתי לעצמי שאני אכתוב על חיי", היא מספרת. "ככל שחלפו השנים, מצאתי את עצמי חושבת על זה יותר ויותר. הבנתי שאני חייבת לכתוב על זה, שבמובן מסוים אני אחראית למה שקרה שם. הרגשתי שאני חייבת את זה לקולומביה, לילדי ולנכד שלי. מעבר לזה, היה חשוב לי לספר את הצד שלי כדי לתת מענה לספרים, סרטים וסדרות של אחרים, אשר מדברים עליי. נמאס לי לראות ולקרוא על נשים שהן לא אני".

סנטוס טוענת שהיא כמעט ולא רואה את הסדרות והסרטים שהופקו על בעלה, בגלל ההתרכזות שלהם באלימות האכזרית שהתבצעה בשמו. במהלך הראיון היא הודיתה: "אני לא מסוגלת להסתכל על עוד אלימות מעבר למה שחוויתי במהלך חיי. איני מסוגלת, זה פשוט כואב מדי".

חשוב להדגיש כי סנטוס אינה חפה מביקורת, אשר גורסת ברובה כי ניצלה את העושר האדיר שבעלה השיג מסחר בסמים – ולמעשה, הייתה משתפת הפעולה הכי גדולה שלו. האלמנה מספרת שהיא מבינה את הביקורת, אך היא מדגישה כי לא הייתה לה ברירה אחרת. "בפעם הראשונה שהוא נעצר, הייתי בטוחה שזה באשמת החזקה של סחורה גנובה – לא סחר בסמים", היא מספרת. "בכל פעם שרק העליתי עניינים שקשורים ב-'עסקים' שלו, הוא היה אומר לי להירגע. למעשה, הייתי מנותקת לחלוטין מכל ההיבטים הללו בחייו. הרבה אנשים גם טוענים שאנחנו עדיין חיים על הכסף שהוא הרוויח מקוקאין - אבל גם זה לא נכון".

בשיא הקריירה שלו, שווי נכסיו של פבלו אסקובר הוערך בכ-30 מיליארד דולר. ברון הסמים היה כל כך עשיר שעיקר המיתוסים סביבו היו על כך שהוא קונה כל חודש גומיות ב-2,000 דולר – רק כדי שיהיה לו איך לאגד את המזומן שלו. למרות זאת, סנטוס טוענת שלאחר מותו הכל נעלם והיא נשארה מרוששת לחלוטין. "לא נשארה לנו פרוטה", היא מספרת. "כל מה שלא הוחרם על ידי הממשלה, הלך היישר אל הכיס של המתחרים שלו, מעין 'כספי פיצויים' על עוגמת הנפש שהוא גרם להם לאורך השנים".

סנטוס מוסיפה כי מאז מותו של בעלה היא משקיעה המון משאבים בנסיון להתגבר על הטראומה מאותה תקופה – בין אם זה להיפגש עם יועצים או ללכת לטיפול פסיכולוגי. לטענתה, חמש השנים הראשונות שלה בבואנוס איירס היו בין הקשות בחייה הבוגרים, אך היא בסופו של דבר הצליחה למצוא נחמה וייעוד לחייה, והפכה לקואוצ'רית. "מצאתי את עצמי מחדש בזכות המקצוע שלי", היא מספרת. "בשבילי זה היה השינוי המהותי שהייתי זקוקה לו בחיים. כשהגעתי לארגנטינה הרגשתי מנותקת – לא רק בגלל ההגירה. הייתי במשבר זהות, לא ידעתי מי אני. בסופו של דבר האמהות הייתה מה שחילץ אותי מהמשבר הזה, אבל המקצוע היה מה ששלף אותי מהבור הזה באופן סופי". באשר לחרטות מאותה תקופה? סנטוס מודה שיש לה המון – את חלקן ניתן למצוא בספר, אחרות כך היא מספרת, היא שומרת לעצמה.

(מקור)