איך זה מרגיש להיות הבן של פבלו אסקובר? "כמו לחיות בדיסנילנד", אומר חואן פבלו אסקובר, בנו הבכור של ברון הסמים הקולומביאני המפורסם. הוא כמובן לא ידע על אימפריית הקוקאין שאביו ניהל או לפחות לא ידע מה עומד מאחורי כל הכסף שהפך את ילדותו למאושרת עד כדי רמת דיסנילנדית.

אסקובר התראיין השבוע ל"60 דקות", תכנית התחקירים של רשת CBS. הוא סיפר כי למרות שנאלץ לשנות את שמו ולברוח מקולומביה בשנת 1993, לאחר שאביו מת ואימפריית הסמים שלו התמוטטה, הוא עדיין אוהב ומעריץ את אביו – אדם שאפילו לאחר שנכלא המשיך לחיות כמו קיסר, ולמעשה קיבל מממשלת קולומביה את הזכות הפסיכית לתכנן את מתקן הכליאה של עצמו.

"ג'ירפות, פילים, אופנועים... הרבה דברים לעשות והרבה כסף לבזבז". כך נראתה ילדותו של חואן פבלו אסקובר, כיום בן 39. ככה זה - יש ילדים שמתחננים להורים לאמץ כלב, יש כאלה שההורים מקימים להם ספארי בחצר האחורית. עוד בראיון הוא אומר: "אין סיכוי שאוכל לשנוא את אבא שלי. אני בכלל לא ידעתי מה הוא עושה".

קוק, דם וגומיות  

למי שפספס את הסדרה "נרקוס", הנה תקציר העניינים והמעללים של ברון הסמים: פבלו אסקובר נולד ב-1949 למשפחה ענייה בעיירה מדיין, בצפון-מזרח קולומביה. את הצעדים הפליליים הראשונים שלו עשה כגנב מכוניות במדיין, ובשנות ה-70 עבר לעסקי הקוקאין. ב-1975, כשהוא רק בן 26, כבר עמד בראש קרטל שהבריח כמויות עצומות של הסם לארה"ב באמצעות מטוסים.

בשיא ההצלחה של קרטל הסמים שלו, שהבריח קוקאין למיאמי מתוך הג'ונגלים שבמולדתו, אסקובר גרף קרוב ל-420 מיליון דולר בשבוע. הוא עשה כל כך הרבה כסף שהמגזין "פורבס" דירג אותו ברשימת המיליארדרים העולמית במשך שש שנים רצופות (1987-1993). למרות שעניי קולומביה לא היו עיוורים למקור של העושר האגדי הזה, הם חיו בשלום עם הפעילות של קרטל מדיין – בעיקר מפני שאסקובר, שתמיד דאג להדגיש שהוא לא שכח מאיפה בא, נהג לחלק כסף רב לעניים. הוא אפילו זכה לכינוי "רובין הוד".

על פי האומדנים הזהירים ביותר, אסקובר האב היה אחראי ישירות או בעקיפין למותם של כ-4,000 בני אדם, מתוכם 1,000 שוטרים וכ-200 שופטים. בסוף שנות ה-80 הוא שלט בכ-80 אחוזים משוק הקוקאין העולמי והבריח 15 טון סם מדי יום. אנחנו חוזרים, הפעם לאט: 15 טון קוק ב-י-ו-ם. אם מידות ומשקלות לא מדברים אליכם, הנה אנקדוטה שתדגיש את מידת העושר שזה סידר לבני משפחת אסקובר: חואן סיפר בשנת 2009 שבתקופה מסוימת גרה המשפחה בבית שנבנה על הר. לא היו שם גופי חימום, ופעם אחת - כשלאחותו מנואלה היה קר - פבלו, בלי לחשוב פעמיים, שרף ערימת שטרות בשווי יותר מ-2 מיליון דולר רק כדי שתתחמם. זה נשמע מטורף עד שמביאים בחשבון את הנתון הבא, שנחשף במסגרת החקירה של קרטל מדיין: על פי ספרי החשבונות של הקרטל עצמו, 2,500 דולר בחודש הלכו על סעיף ההוצאות "גומיות". זה לא שם קוד; זאת פשוט הייתה כמות הגומיות שהם נזקקו לה בשביל לארוז את כל הסטיפות.    

בנק אוצר החייל בארגון פשע


פבלו אסקובר הצליח לשמור על עסקיו ורווחיו מתחת לרדאר עד שניסה לרוץ לקונגרס בקולומביה. כך נחשף מפעלו הבלתי חוקי בעליל, החלטה שהבן שלו חושב שהביאה לנפילתו. "זו הייתה ההחלטה הגרועה ביותר בחייו, כי ברגע שהוא נכנס לפוליטיקה, כולם שמו לב אליו", אמר חואן. "אם הוא לא היה עושה את זה, אני חושב שהוא עוד היה בחיים".

החשיפה של קרטל מדיין הביאה לכליאתו של אקסובר ב"קתדרלה", אותו מתקן כליאה מפואר שהוא עצמו תכנן. ביולי 1992 הוא ברח משם, אלא שבשלב זה כבר היו האמריקאים חזק בתמונה והם שלחו לקולומביה יועצים מטעם הכוחות המיוחדים כדי להביא ללכידתו ולהסגרתו.

ב-2 בדצמבר 1993 הסתיים המרדף אחר אסקובר כשנלכד ברחובות מדיין ונהרג. עד היום לא לגמרי ברור אם הוא נורה למוות בכוונה או בשוגג; חלק ממקורביו טענו שבכלל התאבד. הוא הותיר אחריו כל כך הרבה כסף שבשנת 2009, 16 שנה לאחר מותו, התגלו 8 מיליון דולר במחבוא בג'ונגל ששימש את קרטל מדיין בשיא פעילותו. לא פלא שכריסיטאן דה ברדואר, בעלים של רשת מסעדות שרכש לפני כשנתיים אחוזה במיאמי שהייתה בבעלות אסקובר, טוען שהסכים לשלם תמורתה 10 מיליון דולר בין השאר מפני שהוא משוכנע שיש "אוצר קבור" בתחומה.

חואן פבלו אסקובר סיפר ב"60 דקות" שדיבר בטלפון עם אביו עשר דקות לפני מותו. בהתקף זעם בעקבות ההודעה על מותו של אביו, הוא הודיע לתקשורת שימשיך ויילך בדרכו. אבל הוא שינה את הטון במהירות ובמקום חיי פשע בחר חיים שקטים הרחק מאור הזרקורים, וככל הידוע גם הרחק מפשע. "בהתחלה כעסתי, אבל עשר דקות לאחר מכן כבר הודעתי לעיתונות שלעולם לא אעשה דבר כדי להמשיך את צעדיו של אבא שלי", אמר חואן פבלו. "אני חי בשלום בכל יום מאז".


אבא יש רק שניים

חואן פבלו אסקובר, כיום אדריכל, עשה הרבה כדי להתרחק מהמורשת המשפחתית. הוא שינה את שמו לסבסטיאן מרוקין, עבר להתגורר בארגנטינה ונמנע מחשיפה. רק בשנים האחרונות הסכים לדבר על אבא שלו, אבל תמיד דאג להזכיר מי כאן הפושע: "אני לא מסתתר כי אני לא רוצה להסתתר. לא הרגתי אף אחד ולא עשיתי שום נזק לאף אחד", כך אסקובר. 

בשנת 2009 השתתף אסקובר בסרטו התיעודי של הבמאי הארגנטינאי ניקולאס אנטל "החטאים של אבא שלי", ובו ביקש להתפייס עם ילדי הפוליטיקאים שפבלו אסקובר הרג ולגנות את האלימות של אביו. כיום הוא מכריז שאינו מסכים עם אורח החיים רווי הפשע של אביו, אבל מבהיר שתמיד ייצא להגנתו כהורה. "אני לא גאה באלימות שלו, אבל אני גאה באהבתו אליי, אל אחותי ואל אימא שלי", הוא אומר.

מי שמכונה היום סבסטיאן מרוקין פרסם בשנת 2014 את הספר "פבלו אסקובר: אבא שלי", תחת השם חואן פבלו אסקובר. ההכנסות מהספר נתרמו לעמותות צדקה קולומביאניות שונות. "העניין הוא לא לנסות להתנקות מאשמה, אלא לתרום לרווחתה של המדינה בכל דרך שאוכל", הוא אומר ומוסיף: "הוא עשה כמה דברים שיגרמו לך לאהוב אותו וכמה דברים שיגרמו לך לשנוא אותו. זה אבא שלי".