השכרת חדרים לפי שעה (או בשם הפחות מכובס "צימרים לבוגדים") הפכה לתופעה שהתרחבה בישראל במהלך חמש השנים האחרונות. בפועל מדובר בכמה מאות מפעילים שמרוכזים בעיקר בגוש דן ובצפון הארץ, כשלא מעט מושבניקים מהצפון נטשו את תחומי החקלאות או התיירות המסורתית לטובת האירוח הדיסקרטי והמניב.
הדיסקרטיות והחשאיות סביב המקומות האלה, וכמובן הכסף המזומן הרב שמתגלגל בהם, הביאו לכך שארגוני פשיעה שונים מרחבי שמו עליהם עין, וכמה בעלים של חדרי אירוח מהסוג הזה טוענים שאותם ארגונים מאלצים אותם להכניס שותפים סמויים לעסק בעיקר כדי להלבין כספים - וכך נוצר מצב שאותה הדיסקרטיות שחשובה להם כל כך היא גם זו שמונעת מהם להגיש תלונה במשטרה לצד הפחד מהעבריינים כמובן, והעובדה שמרבית העבודה באותם חדרים לפי שעה והתשלום עליה נעשים ב"שחור".
"פתאום מגיע עבריין ואומר לך שהוא שותף לעסק"
"פשוט באו אלי יום אחד אנשים שרק מאיך שנראה הפרצוף שלהם אתה מבין שאיתם לא מתעסקים. כבר עם הגעתם למקום הם אמרו לי שהם חלק מהעסק שלי. ככה פשוט", מספר ל-mako א', מפעיל חדרי אירוח לפי שעה באחד מהיישובים בגליל העליון.
ג', גם הוא מפעיל של חדרים דיסקרטיים, מספר את אותו הסיפור בדיוק. "זה קרה אשכרה כמו בסרטים: הגיעו אלי שני רכבי BMW עם חלונות שחורים כאלה ומהם יצאו כמה בריונים מגודלים ששאלו מי המנהל. כשאמרתי להם שזה אני - אחד מהם, שנראה הבוס, אמר לי בוא נכנס למשרד. הוא לא קילל ולא כלום, רק אמר לי שיש לו הצעה עסקית ושאחד מהאנשים שלו יהיה שותף סמוי במקום ושאסור לי לדבר על זה עם אף אחד. עם איך שהוא דיבר, למרות שלא איים בפועל, ובטח עם הבריונים מסביב - לכולם בחדר היה ברור שזה לא הצעה אלא החלטה. זה היה פחד אלוהים. הרגשתי כאילו שמיים נפלו עלי".
שלושה בעלים נוספים של חדרי אירוח לפי שעה מספרים בשיחה עם mako את אותו הסיפור בדיוק: תמיד זו חבורה מאיימת שנוחתת עליהם בהפתעה ומודיעה להם שהם שותפים לעסק. אחד מהם, שכמובן בחר שלא להזדהות מחשש לחייו, מספר: "הם אמרו שאין להם שום כוונה להתערב ושאני לא צריך לדאוג, אבל שהם יעבירו כספים וימשכו כספים. הוא אמר לי 'הכל טוב אח שלי. לא תראה אותנו חוץ מפעם בשבוע שבועיים כשנביא לך כסף ואתה תעביר לנו כסף אחר עם חשבוניות לאן שנגיד לך'. אמרו והגיעו כבר למחרת".
ד', מפעיל נוסף איתו שוחחנו, מספר: "עד לפני כמה שנים עבדתי כחקלאי, אבל בישראל זה תחום שאין לו עתיד והחובות צמחו יחד עם הגידולים. בסוף החלטנו אני ואישתי לעבור לתיירות ובנינו את הצימרים. בהתחלה זו הייתה תיירות רגילה, אלא שאז חבר מיישוב קרוב סיפר לי על החדרים לפי שעה שהוא משכיר והכסף שיש בזה", חושף ד'.
"עם יד על הלב, יש בזה הרבה מאוד כסף בהשקעה הרבה יותר נמוכה. בשנייה שאתה מפרסם מספר של חדר דיסקרטי מפציצים אותך בטלפונים. אנשים מתקשרים 24/7 ופתאום יצאנו מהחובות והתחלנו להרוויח יפה. מאז אני שם לב שכל הזמן נפתחים עוד ועוד חדרים דיסקרטיים לפי שעה - אבל יש מקום לכולם ומרוויחים יפה", אומר ד' ומוסיף שזה כנראה מה שצד את העין של ארגוני הפשיעה שחוץ מהכסף זיהו גם את החולשה של אותם בעלי שמשמשים סוג של בית לבוגדים והבוגדות של ישראל.
"כסף שחור זורם כאן כמו מים"
כמו שכבר ציינו לא פעם, דיסקרטיות היא שם המשחק ובלעדיה אף עסק של חדרי אירוח לא ישרוד. אין מפגש בין ה"אורחים" לבעל המקום, והכסף עובר מיד ליד דרך תיבה, הכל במזומן כמובן, כדי שלא יהיה תיעוד שיצוץ פתאום אצל הצד הנבגד - וזה בדיוק מה שהוביל מאוד מהר ל"כסף השחור" שהגיע בכמויות והצריך תעשייה שלמה של הלבנה.
המפעילים איתם שוחחנו מספרים שכל מקום מפעיל בממוצע בין 4 ל-5 חדרים דיסקרטיים לפי שעה, ויש כאלה שגם יותר. המחיר נע בין 100 ל-150 שקלים לשעה, וזה המקום להזכיר שהמפעילים איתם שוחחנו מדברים על חדרים שפועלים לאורך כל שעות היממה ובלי הפסקה. כלומר, כל חדר כזה מייצר במינימום 2,400 שקלים ביממה, ובחישוב גס מתחם כזה מייצר בשנה אחת כ-4.5 מיליון שקלים, וכשזה במזומן אז חלק גדול מהסכום הזה "נעלם" בכל שנה והופך לכסף שחור. עסק משתלם בהחלט.
וכך, השילוב של הדיסקרטיות יחד עם עבירות המס של הבעלים והעלמת הכספים מונעות מהם לפנות למשטרה. חלק מהם אגב משתפים פעולה עם אותם עבריינים מרצון משום שזה מסייע גם להם להלבין כסף שחור ולהתחיל להשתמש בו - אבל הבעיה היא שקשר עם ארגוני פשיעה זה כמו מלחמה; אתה יודע איך היא מתחילה אבל לא איך היא תסתיים.
כל זה קורה כאמור כאשר מהצד השני ארגוני הפשיעה בישראל מגלגלים סכומי עתק אותם הם צריכים להלבין, ובישראל מעריכים שארגוני הפשיעה כולם מגלגלים כ-25 מיליארד שקלים בכל שנה - סכום לא קטן שצריך "להעלים" מהרשויות. ארגון פשיעה גדוללדוגמה מכניס כ-50, 60 ואף 100 מיליון שקלים בכל שנה, והיום, אחרי הקורונה, אותם עבריינים מחפשים כל דרך אפשרית להלבין כסף אותו הם הסתירו כדי לתחזק את ארגוני הפשיעה שלכל אחד מהם הוצאות של כ-10 מיליון שקלים בכל חודש.
"בהתחלה זה באמת היה כמו שהם אמרו", מספר א'. "לא ראיתי אותם וכמעט ולא היה לי קשר איתם. אני מודה שגם אני נהניתי מהדיל של הכסף, אבל אז, אחרי חודשיים, אולי יותר, זה כבר הפך למשהו אחר. פתאום הם או מי מהאנשים שלהם התחילו להגיע למקום עם נשים ולקחו חדר בלי לשלם. אז התחיל רעש שזה הדבר הכי גרוע למקום כזה, ובהמשך גם סמים ובלאגן שכבר משכו משטרה".
ד', שכאמור גם הוא מפעיל צימרים בצפון, טוען שגם במקרה שלו הגיעו חברי ארגון הפשיעה כדי לקחת חדרים בלי לשלם. "אחרי זה פתאום אני רואה שהם גם באו לצימר בלי בנות, סתם ככה לבלות. מדובר בטיפוסים מפוקפקים והבנתי שהם מנצלים את המקום לעסקים שלהם ולכל מיני פגישות חשאיות כדי להסתתר מהמשטרה. זה כבר התחיל לגמור אותי נפשית. אני לא בן אדם מושלם ועבדתי לפני זה בשחור - אבל אני גם לא עבריין. בחיים שלי לא האמנתי שאני אהיה חלק מהעולם הזה ואין לי מושג איך לצאת מזה. למשטרה בטח שלא נפנה, וזה בעצם מה שגרם לי לדבר עכשיו".
כל בעלי הצימרים איתם שוחחנו סיפרו על תמונת מצב "הזויה" ודומה, כפי שהגדיר אותה אחד מהם. "בחדר אחד יש לך זוג שמסתתר מהחוקיים שלהם ועושה חיים. ובחדר ליד יש לך חבר'ה עבריינים שרק אלוהים יודע מה הם עושים. לך תדע אם אין להם נשק או איזה מטען שעלול בטעות להתפוצץ?", הוא אומר בחוסר אונים מופגן.
קשה לדעת עד כמה התופעה הזאת רחבה משום שאף אחד מהצדדים לא מעדכן או משתף פעולה עם המשטרה, והשוטרים מצדם מעלימים עין מהצימרים האלה כבר שנים, ובסוג של הסכם שבשתיקה המשטרה לא מגיעה לחדרים הדיסקרטיים כל עוד אין שם עבירות כמו סמים, זנות של קטינים ופשעים מהסוג הזה.
במסגרת התחקיר לכתבה פנינו לגורמים במחוז הצפוני של משטרת ישראל, ואלה אישרו שאין תלונות ולא קיים מידע על אירועים מהסוג שבעלי הצימרים מהצפון חושפים פה, אולם אחד מהם אמר שבמודיעין המשטרתי יודעים להצביע על פעילות של ארגוני הפשיעה בחלק מהצימרים, רק שככל הנראה המשטרה מתייחסת לכך כאירועים נפרדים ולא תופעה שצמחה לה מתחת לאף.
בהתחשב בעובדה שלא קיים סיכוי כי בעל צימר כזה יפנה למשטרה או ישתף פעולה אם זו תפנה אליו, הרי שמדובר פה באתגר שכחולי המדים צריכים לפצח, זאת משום שבדרך כלל פעילות של ארגוני הפשיעה מביאה לסיכון חיי אדם וזה רק עניין של זמן עד שמישהו ישלם על זה בחייו. "היום אני רוצה לסגור את המקום. הכסף לא שווה את זה", אומר לנו אחד מבעלי הצימרים בייאוש. "אני מעדיף לגרום להפסד שיסגור לי את המקום או משהו בסגנון כי אני אפילו לא יודע אם הם יתנו לי לסגור את המקום שלי. אין לי מושג אם הם ישחררו אותי ועד מתי אני כבול אליהם".