בסוף השבוע שעבר התפרסם ב-mako מאמר דעה שנחתם על ידי מערכת mako נשים, ובו המערכת מבקשת לשים סוף לתופעת "גברים משתינים ברחוב". בבליל טיעונים פסאודו-פמיניסטיים, המערכת מסבירה מדוע האקט התמים והאישי הוא למעשה אלימות מרחבית ובריונות טריטוריאלית של גברים. שווה לקרוא את הטקסט; החל מכותרת המשנה שמבטיחה "הסבר למי שלא דובר פמיניסטית שוטפת", דרך ההצהרה הפומפוזית כי אין מה להשוות בין השתנה בציבור והנקה בציבור (כי הנשים מזינות את "עתיד האנושות") ועד הטיעון המנצח לפיו איסור השתנה בציבור יעזור במלחמה נגד מגיפת הצניעות והדרת הנשים.
למרות שמערכת mako גברים עומדת מאחורי הדברים שאתם קוראים כרגע, אני אשמח לחתום בשמי ולהסביר לכל מי שלא דובר הומניסטית שוטפת, מדוע הטקסט הזה הוא לא רק מטופש ומוגזם, אלא גם לא מוסרי במהותו. נתחיל מהבסיס, אנחנו לא חיים בהודו, אין נהרות של פיפי ברחובות, ואם יש - זה פיפי של כלבים. הבעיה שהטקסט מתייחס אליה היא כל אותם גברים שהולכים בעתות מצוקה לפינה מעט נסתרת, לשיח צידי בגינה, או עוצרים בשולי הכביש להטיל את מימיהם. לדידן, האדם הסביר שימצא מקום או זמן סביר לעשות בו פיפי כשצריך, בעצם מנפנף את הזין שלו בטריטוריאליות גברית מול כל הנשים בעולם.
מערכת mako נשים רוצה שנגיב כמו גברים מתלהמים, שנפלוט שוב את השטות "הפמיניסטיות לקחו את זה רחוק מדי". אבל אני מספיק בוגר והפמיניסטית שלי מספיק שוטפת כדי להבדיל בין תנועת השחרור והשוויון לבין גחמה של כמה חולי ניקיון וחסידות דיכוי שמתהדרים בתואר פמיניסטיות (ראיתם איך ערבבתי פה מגדרים?). אני גם לא מתכוון להרחיב את היקף ההשתנה הציבורית, האיזון הקיים נראה לי בסדר. אבל בתור אדם שכמו רוב הגברים משתין מדי פעם במרחב הציבורי, ובתור אדם שהוא קצת נודיסט בנפשו - ההתקפה האלימה על מעט החופש שהחברה הפוריטנית שלנו מאפשרת לי כבר פגעה לי קרוב מדי ללב.
כמו שהן טוענות בשם הנשים, גם העירום שלי אינו מיני בהכרח, הוא לא גס במהותו ולא פוגעני. יש וצריך להיות לי החופש להתנהל בגופי בלי לחוות אותו כפוגעני. אם אני לא תוקף איתו ולא דוחף לאף אחד בפרצוף, מותר לי לחיות עם הגוף שלי בשלום, גם אם אני גבר דוחה ומשוקץ. אגב, גם הצרכים שלנו, בדיוק כמו ההזנה, הם טבעיים והכרחיים. החברה המודרנית מפרידה אותנו מהצרכים שלנו, הולכים לחדר מיוחד ומורידים את הקקי במערכת צינורות נסתרת. יש הגיון היגייני בהפרדה הזאת, אבל זאת לא הפרדה קדושה. כל עוד אין פגיעה היגיינית או אסתטית חמורה - אנחנו צריכים לאמץ ולאהוב את הקיום שלנו. כן, כולל הצרכים.
ההשוואה בין השתנה בציבור לבין המלחמה בהטרדות מיניות וניקיון המרחב המיני מאלימות (כפייה, לא סאדו) רומסת את המהות של התנועות הציבוריות החשובות. ההבדל הוא מהותי, כשמעירים הערה, נוגעים או לוחצים לקיים יחסי מין, הפעולה מכוונת לאדם אחרת ופולשת לקיום שלה. לכן אף פעם לא קיבלתי את התלונות על כך שהשינויים האלה מגבילים את החופש של הגברים. אם לא הייתה שם בת האדם, לא היית עושה את הפעולה, לא היית מעיר את ההערה או נוגע במישהי אם לא היית רוצה שהפעולה שלך תשפיע עליה. אין לך חופש על גוף של אחרים, על המרחב האישי שלהם. לי זה ברור, לכן אני מבטל את התגובות ההיסטריות, אבל מערכת mako נשים כנראה שכחה.
אולי ההשוואה הכי קרובה היא לתופעת "גברים באוטובוסים". גם שם לכאורה מדובר בגברים שרק רוצים להתרווח אבל בדרך פולשים לתחום של מי שיושבת לידן. ההבדל הוא שפה אף אחד לא פולש לך למושב. המשתינים לא משתינים עליך או מולך, הם עושים משהו בצד, בהיחבא, הם נשארים בתחום המושב שלהם. אם ניצמד להשוואה, מדובר במקרה בו את יושבת ליד אדם שעולה ממנו ריח רע. זה לא נעים, אולי אפילו תעברי מקום ותשנאי את היצור הדוחה, אבל לא תעלי על דעתך להניע תנועה ציבורית שתוקיע את מי שהעז להסריח. היינו רוצים שכולם ישמרו על היגיינה, יריחו טוב ויהיו נעימים בעין, אבל לא נעלה על דעתנו להכריח זרים לעמוד בדרישות האלה, זה המחיר של חיים במרחב ציבורי עם מידה כלשהי של חופש.
להשתין באיזו פינה נסתרת זאת לא פלישה למרחב האישי של אף אחת, ובוודאי לא מכוון כלפי אף אחת. לראות בזווית של העין מישהו עומד ליד איזה שיח ולהבין שהוא עושה פיפי, או לראות צל של זין אם ממש מתאמצות, זה לא פלישה למרחב האישי ולא הדרה מהמרחב הציבורי. מי שרוצה למגר את הפיפי אינם אנשים שרוצות להרגיש בטוחים במרחב הציבורי, זה אנשות שרוצים שיהיה להן סטרילי בעין וחושבים שאנשים אחרים צריכים להתאים את עצמם לבחירות האסתטיות הלא בריאות שלהם.
זה בדיוק, אבל בדיוק, אותו הגיון שמניע חרדים מסוימים לדרוש מנשים לא ללכת חשוף, בלי לקבל את העובדה שאף אחד אחר לא אחראי לעיניים שלהם. בבסיס מדובר בתשוקה עמוקה לדיכוי, ברצון לכפות את רצונך על אחרים, למשטר את כל הקיום סביבך כדי שיתאים לרצון האישי שלך. אם יש אנשים שכדי לנוע בביטחון במרחב הציבורי צריכים לנקות את כל מה שמפריע להם בקצה של העין, אני מצטער אבל זאת בעיה שלהם. חרדים חרמנים צריכים להתמודד עם נשים חשופות, וחולי הניקיון ושונאי הגוף צריכים להתמודד עם זה שמישהו פעם בכמה זמן יעמוד ליד עץ במרחק בטוח מהם ורחמנא לצלן יטיל את מימיו.
הקישור להדרת הנשים מהמרחב הציבורי קיים גם בטקסט נגדו אני מזדעק, אבל דווקא מהכיוון ההפוך. לפי ההיגיון המעוות של מערכת mako נשים, הפתרון לכך שחלקים בחברה רוצים לכסות את הגוף הנשי ומתייחסים אליו כמיני וטמא הוא לעשות את אותו הדבר לגברים. המערכת הפמיניסטית דוחקת בכל הגברים שמתנגדים לדיכוי נשים, לדכא את עצמם בשם... אני עדיין לא ממש מבין איך זה יעזור. זה בערך כמו להגיד ליהודים שהזדעזעו מהלינץ' בחוף הים בחיפה: "יהודים יקרים, אם אתם רוצים לעזור, לכו לחטוף מכות בחוף הים". לא מתקנים עוול עם עוול שווה, לא משחררים על ידי כך שמוסיפים דיכוי גם לגברים. זה לא שחרור, סולידריות או תיקון עוול, זאת סתם נקמנות.
המרחב הציבורי צריך להיות חופשי במידה שבה לא פוגעים באנשים אחרים או בחופש שלהם. החוקים של המרחב הציבורי חייבים להיות רופפים, אסור למשטר אותו לחלוטין ולהפוך אותו לסטרילי, אנחנו לא רוצים אח גדול שיפקח על כל נפיחה שאנחנו מחרישים. אסור ללכלך, אבל אם אתה עולה לאוטובוס זה לא נורא לכבות סיגריה על המדרכה. אסור להשתין ברחוב, אבל אם צריך ויש מקום סביר אז עושים מה שעושים. זה איזון הגיוני וסביר, לא הודו אבל גם לא סינגפור. המרחב הציבורי לא מטונף ומופקר, אבל עדיין מאפשר מידה של חופש הכרחי. בברלין נניח, גבר או אשה יכולים להסתובב ברחוב כשהם לובשים רק רתמת עור ואיש לא יגיד מילה. אם יש מקום אליו אנחנו רוצים להתקדם, זה לשם. מרחב ציבורי בטוח לנשים, וסובלני ומכיל לבני אדם בכלליות. אין סתירה, אפילו להיפך, חופש מעודד חופש ודיכוי מייצר דיכוי. אני, בניגוד למערכת mako נשים, מתנגד לדיכוי, גם אם הפמיניסטית שלי אולי טיפה חלודה.