מי שעבר השבוע בסמטאות שכונת התקווה בתל אביב נדהם לגלות שמסעדת "שיפודי התקווה" המיתולוגית ברחוב האצ"ל 37, אחד מסמלי המקום, נעלמה לאחרונה ובמקומה נפתחה חנות לחומרי בניין וצבע.

"זו מסעדה שהייתה הסמל של השכונה, יחזקאל אסלן בנה אותה בעשר אצבעות והיא הפכה לשם דבר. לאסלן היה שולחן קבוע במקום ואוסף של 50 בקבוקי יין נדירים ויקרים מאוד", מספר היום ח', תושב השכונה. "זו הייתה תקופת זוהר שלא תחזור בחיים. המסעדה הזו ידעה ימים יפים וכל ראשי המדינה אכלו פה חומוס ושיפודים. שרים וחברי כנסת היו באים לפה לקמפיין בחירות הרבה לפני שהיו מגיעים לשווקים, וכל הזמרים והשחקנים הכי ידועים בארץ אכלו פה. יחזקאל היה המלך של השכונה. הוא היה אחד ויחיד בדורו".

סגירת המסעדה המיתולוגית לצד שחרורו לאחרונה מהכלא של זאב רוזנשטיין, מי שנחשד בעבר על ידי משטרת ישראל כי היה מעורב ברצח של אסלן, אשתו שושנה ואחיו אילן, מסמלת אמנם את סופה של תקופה שלא תחזור, אבל גם הציפה מחדש את סיפור חייו של אסלן, אחד העבריינים הבולטים בהיסטוריית הפשע הישראלית וחושפת פרטים חדשים על מותו שטרם נחשפו.

"יחזקאל היה עבריין עם כבוד. היו לו קודים שאין לעבריינים היום. הוא מעולם לא הלך עם מאבטחים וראה בזה פגיעה בכבוד שלו. מבחינתו זה כאילו רמז לכך שהוא פוחד ממישהו. כמובן שמאוחר יותר הבחירה הזו עלתה לו בחייו", מספר סנ"צ בדימוס, עו"ד ניסים דאודי, קצין בכיר לשעבר ביחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב. "מאז הרצח של של אסלן נשברו כל הקודים בעולם התחתון וכל ראשי ארגוני הפשע בישראל הבינו שהם אינם חסינים מחיסולים והתחילו להסתובב עם מאבטחים ושומרי ראש צמודים ולנסוע במכוניות משוריינות עם חלונות כהים".

יחזקאל אסלן (צילום: פרטי)
מסעדת "שיפודי התקווה" לפני סגירתה | צילום: פרטי

שמו של אסלן הלך לפניו בשלהי שנות השבעים ובעיקר בשנות השמונים והתשעים, כאשר המסעדה בבעלותו הפכה לאחת המסעדות המצליחות בישראל. בהמשך הוא הקים עוד סניפים ברחבי הארץ, מכר זכיונות, הפך לבעלים של מועדוני לילה ואפילו רכש יקב קטן. לצד אותם עסקים חוקיים היו לאסלן גם עסקים רבים וחוקיים הרבה פחות שהכניסו לו עשרות מיליוני שקלים בשנה והפכו אותו לאחד העבריינים הבכירים בישראל, כזה שהיה כל הזמן על הכוונת של בלשי ימ"ר תל אביב.

אסלן הפך תוך זמן קצר ליעד בכיר מאוד של משטרת ישראל וכיכב בשנת 1977 ברשימת ה-11 של הפשע המאורגן במדינה, רשימה שחשף עיתון הארץ וכללה את רשימת העבריינים הבכירים שנכנסו תחת זכוכית המגדלת של משטרת ישראל וכיכבו בכל מדורי הרכילות. "יחזקאל היה בן אדם עם לב זהב שסייע למאות משפחות של נזקקים. היה עוצר ברחוב, רואה אנשים מבוגרים או מסכנים, שולף סטפות של שטרות ומחלק להם", נזכר אחד מתושבי שכונת התקווה. "הוא היה סוג של רובין הוד שלוקח מהעשירים וחילק לעניים. הוא מעולם לא לקח פרוטקשן מעסקים בשכונה והיו כאלו שכינו אותו דון קורליאונה".

מעבר לעסקיו הרבים, אסלן היה גם איש משפחה, ואחרי שנישא לאשתו שושנה, השניים הביאו לעולם חמישה ילדים. אסלן נהג לזגזג דרך קבע בין תדמית איש המשפחה לאיש העסקים הלגיטימי והלגיטימי פחות, והרבה להסתובב במכונית המרצדס היוקרתית שלו כשלצדו תמיד ישבו בחורות צעירות. בהמשך הוא גם השתלט על מועדוני הימורים שונים בתל אביב, ניסה להשאיר חותם בעולם הסחר בסמים, קפץ לנסות את מזלו באילת אך נכשל בנסיונתיו להשתלט על העיר הדרומית.

"ראיות מוצקות", סנ"צ דאודי (צילום: חדשות 2)
סנ"צ ניסים דאודי | צילום: חדשות 2

כאמור, שוטרי ימ"ר תל אביב ישבו על הזנב של אסלן 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, הכל בניסיון להפליל ולהפיל אותו. במקביל, לא מעט עבריינים שנבהלו מההצלחה המסחררת של אסלן ניסו לחסלו, ובתחילת שנות השמונים רוצח שכיר ארב לו בפתח ביתו בשיכון דן בתל אביב וירה בו מטווח קצר שבעה קליעים שפגעו בכל חלקי גופו. אחד מהקליעים ריסק את הלסת של אסלן שנפצע באורח קשה, ולאחר החלמתו הוא טס לניו יורק לשיקום ארוך וסדרה של טיפולים רפואיים.

"אני זוכר שהיינו עוצרים אותו ככה סתם לבדיקת רישיונות כדי לטרטר אותו, הופכים לו את המרצדס כדי למצוא כמה גרמים של קוקאין - אבל הוא תמיד יצא מזה חלק. יחזקאל לקח את עורכי הדין הכי טובים בארץ, וייאמר לזכותו שהוא היה עבריין שנתן כבוד ולא קילל או התעצבן עלינו. הוא תמיד חייך אלייך, וזה לא משנה מה אתה עושה בחיים", נזכר בלש לשעבר שישב לא פעם מול אסלן.

את הכסף הגדול באמת עשה אסלן בבתי הקזינו שלו בטורקיה. הוא וחייליו היו מטיסים מדי שבוע אלפי ישראלים להמר בבתי קזינו באנטליה ואיסטנבול, ודרכם היה גורף לכיסו מיליוני שקלים. "אסלן היה מארגן אלפי ישראלים בטיסות הימורים לטורקיה והיה מקבל עמלה מחברת הנסיעות ובתי הקזינו", נזכר כתב הפלילים הוותיק בוקי נאה. "בכל סוף שבוע הוא היה מוציא 15 טיסות של מהמרים, אבל אז נכנס לתמונה זאב רוזנשטיין והתחיל הבלגן הגדול".

יחזקאל אסלן (צילום: מתוך עיתון "מעריב", 1993)
הדיווח על מותו של יחזקאל אסלן בעיתון "מעריב", 1993 | צילום: מתוך עיתון "מעריב", 1993

הקרב על המהמרים בבתי הקזינו בטורקיה היה מר ועקוב מדם. רוזנשטיין, שהחל לצבור כוח ועוצמה בעולם התחתון רצה לנגוס בשטחי הפעולה של אסלן והחל להוציא קבוצות של מהמרים בכוחות עצמו. בהמשך, רוזנשטיין לקח הימור כשהחליט לא לספור את אסלן בשום צורה, הימור שבהמשך יתברר בהצלחה מסחררת. "פתאום החיילים של אסלן נתקלו בנתב"ג בקבוצות של מהמרים שטסו לטורקיה, עשו את הבדיקות שלהם וגילו שרוזנשטיין נכנס לתחום ומיהרו לעדכן את הבוס", מסביר גורם במשטרה.

זמן קצר לאחר מכן הזמין אסלן את רוזנשטיין לפגישה לילית וביקש ממנו הסברים מדוע הוא נכנס לתחום בו הוא שולט ו"גונב" לו לקוחות. "זו הייתה פגישה סוערת. אסלן נתן סטירה לרוזנשטיין והזהיר אותו שיותר לא יוציא קבוצות לבתי קזינו", חושף נאה. "רוזנשטיין מצדו התנצל והבטיח שזה לא יקרה שוב".

מהר מאוד התברר שרוזנשטיין לא מתכוון להוריד את הרגל מדוושת מטוסי המהמרים, ושבוע לאחר אותה  פגישה כבר הוציא לטורקיה קבוצה חדשה של מהמרים. הפעם, כך הוא הסביר לאסלן, מדובר באנשים שנרשמו זמן רב מראש ואי אפשר היה לבטל את טיסתם. אסלן החליט לסלוח לרוזנשטיין על הסיבוב הנוסף שעשה עליו, בזמן שהאחרון כבר החל לרקום על פי החשד תכנית נועזת וחסרת תקדים כדי לנקום במי שלדבריו השפיל אותו ובמטרה להשתלט לו סופית על עסקי הטסים המהמרים.

"בשנות השמונים ריב בין עבריינים בכירים בעולם התחתון לא תמיד היה מוביל לרצח. אז היו קודים של כבוד, הם היו מזהירים, לפעמים חוטפים את העבריין היריב, לוקחים אותו לפרדס חשוך, מאיימים עליו ומרביצים לו. רק במקרים קיצוניים היו מחסלים אותו", מסביר דאודי, ונזכר שבסוף הנקמה של רוזנשטיין באסלן הגיעה - הפעם ללא כל אזהרה מראש.

שושנה בין מחסלים

זה קרה עם פתיחת מסעדת "מזל דגים" ברחוב החשמונאים בתל אביב ב-24 בפברואר 1993. סמוך לשעה אחת וחצי לפנות בוקר יצא אסלן מהמסעדה צמוד לאחת מידידותיו ונכנס למכוניתו. רוצח שכיר שהגיח מהחשיכה ריסס את מכוניתו ב-15 כדורים באמצעות אקדח אמריקאי וחיסל את אסלן שמת במקום. הידידה שהייתה עמו נפצעה באורח בינוני כאשר אחד הכדורים פגע בגופה.

אלפים השתתפו בהלווייתו של אסלן, כולל הזמרת מרגלית צנעני שהכירה אותו היטב וספדה לו: "העולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך", אמרה אז מרגול בדמעות, מה שיתברר מאוחר יותר כנבואה שהגשימה את עצמה. באופן טבעי, האשמה ברצח נפלה ישירות על רוזנשטיין שהיה עצור במשך כחודש, ובכל פעם שלף מחדש את אותו הפתק מול החוקרים: "אני שומר על זכות על השתיקה", כתב שם בכתב ידו, עד שלבסוף הוא שוחרר מחוסר אשמה וראיות.

גם ראובן אדזשווילי, אחד מחייליו של רוזנשטיין נעצר, נחשד ברצח ובהמשך זוכה מחמת הספק. עשר וחצי שנים לאחר מותו של אסלן גם אדזשווילי מצא את  מותו בנסיבות מסתוריות, ולא ברור האם חוסל כנקמה על רצח אסלן או בגלל שידע יותר מדי והיה חשש ממשי שייפתח את הפה ויזמר. "היה לנו ברור שהנקמה מהצד של אסלן תגיע והרצח של יחזקאל לא יעבור על סדר היום אצל אנשיו", נזכר דאודי.

יחזקאל אסלן (צילום: מתוך "ידיעות אחרונות", 1993)
הדיווח על מותו של יחזקאל אסלן בעיתון ידיעות אחרונות, 1993 | צילום: מתוך "ידיעות אחרונות", 1993

רוזנשטיין, שהיה ונשאר טיפוס חשדן, קיבל מידע כי שושנה אסלן, אשתו של יחזקאל, מתכננת לחסל אותו כנקמה על רצח בעלה. אחרי שיחה בין השניים, הם נפגשו בלובי של מלון הילטון בתל אביב, שם ניסתה שושנה להסביר לרוזנשטיין כי אין לה שום כוונות לשכור אנשים שירצחו אותו וניסתה לשכנע אותו כי היא לא מעוניינת לפגוע בו. השיחה הסתיימה לבסוף אחרי שאסלן אמרה לרוזנשטיין: "יש אלוהים בשמיים והוא זה שיינקום את הרצח של יחזקאל".

רוזנשטיין לא האמין לאסלן אחרי שקיבל מידע מהימן מבחינתו כי היא שוחחה עם עבריין בעולם התחתון ואמרה לו נחרצות: "מי שרצח את יחזקאל ישלם בדם". וכך, במאי 1996, אילן אסלן, אחיו של יחזקאל, יחד עם שניים מחבריו, עקבו אחרי רוזנשטיין בעת שנסע ברחוב אבן גבירול בתל אביב וירו לעבר המכונית בה נסע. רוזנשטיין נפצע באורח קל, לא איבד את עשתונותיו ונסע בכוחות עצמו לבית החולים איכילוב. הרמז מבחינתו של רוזנשטיין היה ברור, והוא החליט לצאת לכאורה למסע נקמה.

ב-28 ביוני 1996 רוצח שכיר שארב לשושנה אסלן בכניסה לביתה בהרצליה פיתוח ירה בה כמה כדורים לעיני בנה הפעוט, ובינואר 1997 אילן אסלן, אחיו של יחזקאל, יצא מביתו שבצפון תל אביב ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה, והחשד הוא שהוא נרצח וגופתו נקברה באתר בנייה סמוך לביתו.

"רוזנשטיין אף פעם לא לכלך את ידיו. היו לו קבלני ביצוע שעשו לו את העבודה והם עצמם מעולם לא ידעו מי שלח אותם לבצע את משימות החיסול", מסביר דאודי, "היו לנו חשדות כלפיו לגבי שלושת מקרי הרצח של בני משפחת אסלן אבל מעולם לא הצלחנו להוכיח זאת בראיות מוצקות".

יחזקאל אסלן (צילום: מתוך מוסף "מעריב", 1993)
הדיווח על מותה של שושנה אסלן, מוסף "מעריב", 1996 | צילום: מתוך מוסף "מעריב", 1993

בני משפחת אסלן הנותרים, שחששו מזרועו הארוכה של רוזנשטיין, עזבו לבסוף את הארץ לטובת ארצות הברית, ורק שנים רבות לאחר מכן חזרו ארצה לאחר ששילמו על פי החשד מאות אלפי דולרים לרוזנשטיין בתמורה לכך שלא יפגע בהם.

עם השנים, כשהרעש סביב פרשות הרצח של בני משפחת אסלן נרגע, התברר כי אדם בשם דודי דנגור, שהיה על פי החשד קבלן הביצוע של רוזנשטיין ונחשד ברצח שושנה אסלן חוסל במקסיקו. "קשה לי להאמין ששלושת מקרי הרצח של משפחת אסלן יפוענחו אי פעם", מסכם דאודי, "עברו הרבה שנים מאז וכל המעורבים נעלמו או נרצחו. יש כאן דור חדש שצריך לטפל בו וזו כבר היסטוריה".