אתמול, פחות מ-24 אחרי גמר מונדיאל 2018, פריז. כוכביה הצעירים של הנבחרת הצרפתית מנקים את שטיח ההיסטוריה, עולים על האוטובוס בשדרות הניצחון, ומפנים את מקומם על במת הכדורגל העולמית לטובת הכוכב הגדול באמת. גביע העולם אחרי 20 שנה? יותר כמו כריסטיאנו רונאלדו עושה היסטוריה. "אם אני עצוב על הפרידה מריאל? אני לא עצוב בכלל. הגעתי למועדון ענק. שחקנים בגילי הולכים לשחק בקטאר או בסין. אני מודה מאוד ליובנטוס על האמון בי", סיכם רונאלדו את מסיבת העיתונאים בה הוצג לעולם במדי הזברות והפך את ההיסטוריה להיסטריה.

יום שלישי שעבר, שעות אחר הצהריים. אני מטייל לי מחויך ברחובות אמסטרדם ונכנס לבית קפה כדי להרגיש קצת אירופה. מתחבר לוייפי, מחכה לראות מה חדש בארץ - ותוך שנייה העולם כולו מתהפך לי. האחראי: הפוש שבישר על המעבר הרשמי של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס. כמובן שדקות לאחר מכן הסלולרי שלי כבר הוצף בהודעות מחברים ובני משפחה, ובאותו רגע אני מבין שמבחינת הקבוצה שלי העולם השתנה. עזבו אותם - העולם שלי כבר לא יהיה כמו שהיה. עברו רק כמה ימים עד שהבנתי שלמעשה זאת העסקה הכי טובה והכי גרועה שהקבוצה שאני אוהד מילדות, הגברת הזקנה שלי - הייתה יכולה לעשות.

אוהדי יובנטוס (כמו אוהדים רבים ואחרים באירופה) כבר יודעים שאין צורך להיבהל משמועות. אם היינו מאמינים לכל ידיעה בצהובוני הספורט השונים, אז גם רונאלדו וגם מסי כבר חתמו בכל קבוצה בכירה באירופה. לכן, גם הידיעה הראשונה שהוציא עיתון הטוטוספורט האיטלקי על רונאלדו לא ריגשה אותי - היא בעיקר העלתה בי מן חיוך מטופש. אבל את מה שעבר על העיר טורינו מאז אותה ידיעה לא זוכרים שם שנים - אם תטיילו בעיר בימים אלה כבר תוכלו למצוא גלידה, פיצה ומשקאות על שם כריסטיאנו. ככה זה כשאיטלקים מריחים תיירים - הם הבינו שם מהר מאוד שיש כאן אטרקציה חדשה שתכניס הרבה כסף מזומן לקופות וכיסיי התושבים.

חשוב לציין שיובנטוס אף פעם לא נחשבה לקבוצה שקונה כוכבים בכסף גדול (להוציא את מקרה היגוואין). רק בשנים האחרונות הביאו הזברות את פירלו, וידאל, טבס, פוגבה, חדירה ואמרה צ'אן כמעט בחינם. כל שאר הכוכבים כמו דיבאלה עלו בסביבות ה-40 מיליון יורו (כסף קטן לעומת הפונטציאל). זאת קבוצה שיודעת לנצל הזדמנויות ולפתח כשרונות, לכן המעבר של רונאלדו הרגיש כמו עוד כותרת למכירת עיתונים ורווח נקי של הקלקות לאתרי ספורט בכל לעולם.

A post shared by Juventus Football Club (@juventus) on

ההנהלה של יובנטוס היא מהטובות בעולם ובטוח הטובה באיטליה (7 אליפויות ו-4 גביעים ברציפות). ב-2013 אמר הנשיא אנדאה אניילי :"תוך 5 שנים נוכל לקנות אפילו את רונאלדו" והנה, עברו 5 שנים והנבואה הגשימה את עצמה. הנהלת הקבוצה זיהתה פה הזדמנות כלכלית מדהימה; רונאלדו הוא לא עוד שחקן - הוא מותג לכל דבר, ומשפחת אניילי ששולטת בקבוצה היא הרבה יותר ממשפחה; היא בעלת השליטה של חברת ההאחזקות אקסור שבבעלותה מותגים כמו פיאט, פרארי, יובנטוס ועוד. המשפחה עצמה שווה בסביבות ה-14 מיליארד דולר, ולכן הם יכולים להעביר כספים מחברה אחת לשנייה וכך גם מותגים. לא פעם שחקני הקבוצה פרסמו מוצרים שקשורים למשפחה, ורונאלדו כנראה ישמש בתור פרזנטור הבא של פרארי. עכשיו תודו שאם רונאלדו היה רכב הוא הכי פרארי שיש -  עוצמתי, יציב ועם המון המון פוזה.

ואם כבר פרארי, יש משהו מסריח בכך שהעסקה תמומן חלקית ע"י פרארי. עובדי החברה (פרארי ופיאט) טוענים שכבר שנים לא מעלים להם את המשכורות אז למה הם אלו שצריכים לשלם על הכוכב? לא פלא שעכשיו מתכננים עובדי החברה שביתה. ובכלל, איך פיפ"א אמורה לאשר את קיום העסקה תחת חוקי הפיירפלי הכלכלי? כסף שעובר ככה ממקום אחד לשני זו פרצה שקוראת לגנב אצל קבוצות בבעלות של שייחים קטארים או אחרים. וכמובן, שאלת המס של רונאלדו - האם הסיבה להחתמה המדוברת היא בכלל הניסיון לברוח ממערכת אכיפת החוק הספרדית שאיתה הוא בבעיה גדולה? אם יש מדינת כדורגל שאוהבת להקל במס לכוכבים שלה זאת איטליה. תשאלו את דייגו מראדונה.

רק כדי להבין עד כמה העסק הזה כלכלי ליובנטוס, אפשר לחזור לרגע בו המעבר הזה היה עדיין בגדר שמועות בלבד - באותו רגע בו החלו להתפרסם הידיעות על המעבר הצפוי קפצה המניה של יובנטוס ב-3 ימים ב-22% והכניסה לקופת המועדון כמעט 200 מיליון יורו. כן, למעשה זאת בעצם עסקה שמשלמת את עצמה, ועדיין לא הגענו להכנסות ממוצרים ומנויים שיימכרו בעתיד. יותר מזה -  חנות האון ליין של יובנטוס הייתה מושבתת לכמה ימים בגלל עומס על השרתים שנגרם על ידי אוהדים שחיפשו חולצות של הכוכב, וכאשר נפתחה המכירה שוב נמכרו יותר מחצי מיליון חולצות ב-24 שעות (!). חשבונות הרשת של יובנטוס צברו בנוסף עוד מיליוני עוקבים באינסטגרם, פייסבוק וטוויטר. למרות זאת, הגרעין הקשה של אוהדי יובה בטח לא ישמח לשמוע שמחירי המנויים צפויים לזנק ואופי יושבי האצטדיון צפוי להשתנות בגלל נהר התיירים שיגיע לעיר רק כדי לצפות בכוכב. 

A post shared by Juventus Football Club (@juventus) on

אז כלכלית המעבר הזה הוא מהלך גאוני. אבל מקצועית? פה מתחילה הבעיה, נתחיל בבסיס; סכום העברה של 105 מיליון יורו לשחקן בן 34 זה טירוף. למרות שעולם ההעברות עבר מפץ גדול בשנים האחרונות זה עדיין סכום עתק עבור שחקן שגם אם יפרוש במועדון יש לו רק כמה שנים טובות לתת. האם זה משתלם? קשה לדעת. רונאלדו הוא כנראה הדוגמה הטובה ביותר לאיך הגוף האנושי אמור באמת להיראות. הוא האתלט המושלם ובעל אופי של ווינר מוחלט - ברמה כזאת שאם היו זורקים אותו למשחקי הרעב, הוא כנראה היה מנצח גם אותם.

אבל לצערו של רונאלדו כדורגל הוא משחק קבוצתי, ויובנטוס הוא מועדון שתמיד התגאה במוטו "אין שחקן שגדול מהקבוצה". הם לא פחדו לוותר על דל פיירו, בונוצ'י דני אלבס ובופון (עוד נחזור לפרידה מג'יג'י) כשהרגישו שיש צורך להתקדם או כששחקן הרגיש שהמועדון קטן עליו. אז איך לעזאזל רונאלדו ישתלב במנטליות של מועדון כזה?

אז למה זאת עסקה גרועה? מקצועית אין לרונאלדו מקום בהרכב של יובה. הוא יהיה חייב להשתנות, כיצד דיבאלה ורונאלדו יתפקדו יחד? מדובר בשני שחקנים שכל התקפה חייבת לעבור דרכם, ההערכה שלי היא שאחד מהשניים יעזוב בסופו של דבר. ואיך ירגישו כוכבי הקבוצה שמרוויחים במקסימום 7.7 מיליון יורו לעונה כשרונאלדו יקבל 30? קשה לדמיין איך מכניסים פרארי כמו רונאלדו לתוך צי רכבים לא נוצץ במיוחד שכבר נוסע לגמרי לבד. החלק הזה בפאזל הוא מאוד בעייתי, אבל אם יש מישהו שיודע לפתור פלונטרים טקטיים שכאלה זה רק מאמנים איטלקיים כמו מסימיליאנו אלגרי.

A post shared by Juventus Football Club (@juventus) on

A post shared by Juventus Football Club (@juventus) on

מה שבטוח הוא שהמעבר מספרד לאיטליה יסיים את אחד הוויכוחים המאוסים בעולם - "אז מי טוב יותר? מסי או רונאלדו?" (בואו, אין לוויכוח הזה תשובה מדעית), ויגרום לשינויים אדירים במאזן הכוחות בכדורגל האירופי. אגב, אם חשבתם שרונאלדו יתעלם מאותה שאלה מאוסה אתמול במסיבת העיתונאים, יכבד את המעמד, ולפחות הפעם לא יתעסק בהשוואה - טעיתם. מול צי העיתונאים שהקיפו אותו בשאלות לא היה לו באמת סיכוי. "כולם נלחמים למען הקבוצה שלהם ואני אעשה זאת עבור יובנטוס. אחר כך נראה מי מאיתנו הטוב ביותר", סיכם בעקיצה אופיינית.

אה כן, ושלא תחשבו שרונאלדו הוא רכישה חד פעמית - מדובר לחלוטין באפקט דומינו - כשכוכב כזה מגיע הוא מביא איתו הרבה הכנסות, תארים וכוכבים אחרים. הוא לבדו יכול להרים את רמת הליגה האיטלקית ויוביל אולי (כולנו מחזיקים אצבעות חזק) להשקעה בנוער איטלקי, ולבסוף גם לנבחרת נורמלית שלא תעשה בושות בכל גביע גדול. בתסריט הכי אופטימי שלהם, האיטלקים מקווים שהגעתו של רונאלדו תחזיר את האימפריה האיטלקית כולה לגדולתה.

ונקודה אחרונה בהחלט; הלב נצבט כשרואים את בופון לובש את המדים של פריז. רק לפני כמה חודשים נפער החור הזה בלב כשבדקה האחרונה שלו בליגת האלופות הוא קיבל את האדום הדרמטי וריאל שלחה אותו שוב הביתה. שוב בלי הגביע. ומי אחראי לחור הזה בלב? רונאלדו כמובן - עם הפנדל והמספרת שלו הוא ניפץ גם בעונה האחרונה את חלום ליגת האלופות שיש לכל אוהד ושחקן בשחור-לבן. זהו בעצם הטוויסט הכי מפתיע בעלילה - הנבל המושלם שמנע כל כך הרבה מיובנטוס בשנים האחרונות מגיע עכשיו על תקן של משיח עם מטרה ברורה אחת והיא הגביע הקדוש. אחרי 23 שנים זאת חייבת להיות השנה של יובה - אמנם בלי הנשמה של בופון, אבל עם המכונה שנקראת כריסטיאנו רונאלדו. אם מישהו היה כותב את התסריט הזה ומגיש אותו למפיק הוליוודי בטח היו בועטים אותו מכל המדרגות. אבל כזה הוא הכדורגל, תמיד צריך לצפות לבלתי אפשרי. לכן, אל תתפלאו אם נגיע ל-1 ביוני 2019 ונמצא את רונאלדו חוזר למדריד, לגמר ליגת האלופות הפעם עם חולצת יובנטוס, ואולי, שוב, מי שינסה לעצור אותו יהיה שוער אלמוני בן 41 בשם ג'יג'י בופון - הפעם במדי אלופת המדינה שהחזירה הביתה את גביע העולם. איזה דבר מדהים ונורא זה כדורגל.