שכונות העוני המכונות "פאבלות" בברזיל טיפחו לעצמן מוניטין בעייתי במיוחד בעשורים האחרונים, בעיקר בגלל האופן בו הוצגו בסרטי פשע ברזילאים (כמו "עיר האלוהים" או "טרופה דה אליט"), אבל גם, ובעיקר, בגלל המציאות היומיומית איתה מתמודדים תושבי המקום.
הפאבלות הן למעשה שכונות העוני העמוסות של הערים הסואנות ביותר במדינה, כמו לדוגמה פאבלת "רוחינה", המוכרת גם בתור "עיר בתוך עיר", וכפאבלה הגדולה ביותר בכל ריו דה ז'ניירו.
בדומה לשכונות עוני דומות, גם "רוחינה" הוזנחה באופן כמעט מוחלט על ידי הרשויות במדינה והממשל, אך תושביה מצליחים לנהל אורח חיים נורמטיבי יחסית הודות לחיי הקהילה העשירים במקום, זאת למרות שלא מעט מהם מעדיפים לפנות לעולם הפשע שהעניק למקומות כמו "רוחינה" את המוניטין המפוקפק לה זכתה.
אחת הדמויות המוכרות יותר בפאבלה הגדולה של ריו היא טוקה - המקעקעת הכי מוכרת בשכונה. "קוראים לי פלביה גומז רוברטסון דה פיגוארידו, אבל כולם קוראים לי 'טוקה'", מספרת "הסלב" של השכונה. "אני גרה ברוחינה ועובדת כמקעקעת בעשור האחרון".
סיפורה של טוקה הוא אחד הסיפורים המסקרנים שיצאו מהשכונה הענייה, לאחר שהחלה את דרכה כמקעקעת בעקבות התפטרותה מעבודתה כעוזרת משפטית במשרד הנהלת חשבונות. לטענתה, היא תמיד התחברה לאומנויות ולעיצוב, ובשלב מסוים החליטה על הסבת מקצוע.
"החלטתי להפוך למקעקעת בגלל שזה נותן לי את האפשרות להביע את עצמי באמצעות עיצובים שונים", מספרת טוקה. "אני משתדלת להבדיל את עצמי מסגנון הקעקועים הצילומיים, והסגנון שלי נקרא Fine Line ומורכב בעיקר מקווים דקים של דיו שחור ואפור".
מכוני קעקועים הם תופעה מוכרת מאוד ברחבי הפאבלה, אך רובם מנוהלים על ידי גברים. טוקה היא המקעקעת הראשונה ב"רוחינה" וכפי שאתם מתארים לעצמכם, ההתחלה שלה ממש לא הייתה פשוטה.
"לא היו מקעקעות בפאבלה לפני", היא מספרת. "לקח זמן עד באמת הצלחתי להתפרנס מזה. בהתחלה הייתי שומעת הרבה הערות בסגנון של 'אה, אישה הולכת לקעקע אותי? לא, לא. אישה לא יודעת לעשות קעקועים' למעשה, עד היום אני שומעת הערות כאלה, אבל כבר הצלחתי לבסס את עצמי באזור. היום כולם כבר יודעים מהו מקומי ברוחינה. כולם יודעים מי זאת טוקה".
טוקה משתדלת לסנגר כמה שניתן על החיים בפאבלה, ואם תשאלו אותה, היא תשמח לספר לכם עד כמה היא אוהבת לגור בשכונה - למרות הנוכחות המוגברת של ארגוני פשע שונים שפועלים במקום.
"החיים בפאבלה והקהילה נותנים לי השראה בכל יום מחדש", היא מספרת. "בכל פעם שאני הולכת לעבודה, כשאני רואה את ההתנהלות של התושבים, אני מקבלת מוטיבציה לעשות כמיטב יכולתי במכון. כשאני רואה איך אנשים מתקשים להתמודד עם המציאות, זה מניע אותי להשקיע בעבודה שלי".
"האם אני חשה בסכנה כלשהי במהלך היום יום שלי? ובכן, כן. סכנה היא חלק בלתי נפרד מהחיים בפאבלה. לפעמים אני נקלעת למצבים מסוכנים כשאני הולכת ברחוב או הולכת לעבודה כמו נגיד מעצר בשכונה. יש כאן הרבה יריות, וכן, זה יכול להיות מפחיד מאוד לפעמים", מספרת טוקה.
"הייתה פעם אחת בה נתקעתי במכון עם לקוחות וזה היה מאוד לא נעים. נאלצנו לחכות עד שקרב היריות סביבנו יסתיים לפני שיכולנו לחזור הביתה". וכך, ללא כל פיקוח ממשלתי, הפאבלות הפכו עם השנים לאזור הפעילות המועדף על שלל כנופיות רחוב מסוכנות, ומדי שנ אלפי בני אדם נרצחים בתקריות ירי ברחבי הפאבלות בברזיל - מדינה אשר מוגדרת בתור אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם.
"אנשים שרצחו שוטרים עושים קעקועים של ליצנים"
מעבר להיותה מקעקעת, טוקה גם משתדלת לסייע לתושבי השכונה עד כמה שניתן, ואפילו לחלץ אנשים ממעגל הפשע כשיש לה אפשרות כזאת.
ג'וני, אחד המקעקעים במכון שלה, היה בעברו חבר בכיר בכנופיה מקומית, עד שהחליט לחזור בתשובה. "נכנסתי לחיי הפשע בגלל שעזבתי את הבית בגיל צעיר מאוד", מספר ג'וני. "אחי הגדול נהרג בקרב יריות, ורציתי לתפוס את האדם שחיסל אותו. רציתי לנקום את מותו. טוקה הייתה האישה שהצילה את חיי, והיום אני מגדיר אותה בתור אחות גדולה".
ג'וני מספר כיצד נכנס אל המכון של טוקה כמו רבים בגילו והתעניין בקעקוע. השניים החלו לדבר על עיצובים ובשלב מסוים, היא סיפרה לו שהיא עובדת לבד. "שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אעזור לה והיא אמרה שזה רעיון מצוין. באותו יום עשיתי את הקעקוע הראשון שלי אצלה, ושבוע מאוחר יותר התחלתי לעבוד איתה", מספר ג'וני.
קעקועים, כמו שבטח כבר הבנתם, הם חלק בלתי נפרד מהחיים של ארגוני הפשע בפאבלה, ובדומה לכנופיות אחרות ברחבי העולם, עבריינים תושבי ברזיל נוטים לקעקע את גופם עם ציורים בעלי משמעות כלשהי. "יש עיצובים שונים לפשעים שונים", מספר ג'וני.
"אנשים שרצחו שוטרים עושים קעקועים של ליצנים, בזמן שגנבים עושים קעקועים של שדים טזמניים. אני עשיתי קעקוע של גולגולת אחרי שרצחתי חבר של כנופיה אחרת. עשיתי את זה כי הייתי חייב להראות לאחרים ממה אני עשוי. זה כמו דרגות לכל דבר, וככל שיש לך יותר כך אתה מתקדם בשרשרת המזון של עולם הפשע".
זמן קצר לאחר שג'וני התחיל לעבוד אצל טוקה, הוא ביקש ממנה לכסות את קעקוע הגולגולת שלו, והחליט לשלב את העיצוב החדש עם הדימוי הישן של הגולגולת ובחר בקעקוע של אלת המוות, אשר מסמלת מבחינתו לידה מחדש.
"העיצוב הזה מסמל את רגע ההתפכחות שלי", הוא מספר. "מעבר לזה, הוא מסמל את זה שגם אם עשית משהו רע בחיים שלך, אתה תמיד יכול ללמוד ממנו ולהפוך לאדם טוב יותר. טוקה לא רק דאגה לכסות את הגולגולת על הזרוע שלי, אלא גם שינתה לי את כל הפרספקטיבה על החיים".
הפאבלה היא הבית - והבית הוא הפאבלה
וכך, למרות הצדדים האפלים של שכונות העוני בברזיל, טוקה מקפידה להזכיר לאנשים גם את הצדדים החיוביים של החיים בפאבלה.
למעשה, היא טוענת שאם תסתכלו נכון, אז הפאבלה היא אפילו מקופ יפה במיוחד. "אני אוהבת לחיות ברוחינה", היא מספרת. "במובן מסוים, רוחינה היא קצת כמו קעקוע. הרי אנשים תמיד אומרים 'מה? עשית קעקוע. איזה דבר מגעיל', בדיוק כמו הפאבלה. חלק מהאנשים מסתכלים על האומנות הזו בזלזול, אבל הם לא יודעים עד כמה היא יפה בדיוק כמו הפאבלה. אנשים מרימים את האף שלהם עלינו, אבל הם לא יודעים כמה יפה פה. אנחנו קהילה מאוד מגובשת ולמרות הכל, גם החיים פה טובים".