נתי חדד מרצה כבר שנה וארבעה חודשים בכלא התאילנדי בגין החזקת אקדח שלא כחוק בתוך המרפאה שהקים. חדד, שכבר ראה את המוות בעיניים ובמר ייאושו כתב בטוש על ידיו רגליו וראשו צוואה יוצאת דופן שבה הוא מאשים האשמות חמורות את מי שגרם שבגללו לטענתו הוא נעצר בתת תנאים בכלא קוסומוי.
"מדינת ישראל בוגדת בי. י' אתה בושה למשטרת ישראל. החוק בגד בי. אני לא ראש ארגון פשיעה. לא סחרתי בסמים. לא ניהלתי בתי קזינו לא חוקיים והצלתי המון ישראליים", כתב חדד על גופו לאחר שמצבו הפיזי והבריאותי התדרדרו והיה חשש אמיתי לחייו. הוא הטיח אשמות כבדות נגד משטרת ישראל אשר לטענתו החליטה להפוך אותו לקורבן ולנקום בו בגלל שסירב להעיד נגד ראש ארגון הפשיעה ניבי זגורי ולהפליל אותו.
"נתי הוחזק בתנאים קשים ביותר, כאלה שאני לא מאמין שיותר מדי ישראלים היו מחזיקים בהם מעמד", טוען חבר קרוב של חדד. "כל יום בכלא התאילנדי הוא גרוע מעונש מוות. קל מאוד לאבד שם צלם אנוש. אתה מנותק מהעולם ומתפלל שהסוף יגיע ויגאל אותך". חדד הוחזק באגף קשה במיוחד לצדם של שני ישראלים אחרים, אייל בוקל ודולב זוארץ, אשר הורשעו ברצח העבריין מאור מלול ונגזרו עליהם 25 שנות מאסר בפועל.
"לאייל ודולב יש אנשים שדאגו לשלוח להם כסף מהארץ כדי שיוכלו לחיות בכבוד בכלא ולקנות אוכל, מיטה נורמלית מזרון ובגדים, ולא להגיע למצב של תת תנאים אנושיים", סיפר ישראלי לשעבר שישב בכלא התאילנדי שמונה שנים בגין סחר בסמים. "בלי כסף שם אתה מת. למשפחה של נתי אין אמצעים כאלה. הם לקחו הלוואות כדי לממן לו עורכי דין ולשלם על הטיפולים הרפואיים שלו. כסף שווה חיים ובלעדיו, עמוק בתוך הכלא התאילנדי, אתה בעיקר עושה בו שימוש כדי לשחד סוהרים שיקנו לך אוכל, לקבל מיטה נורמלית ולצבור מעמד מול אסירים חזקים. בלי כסף את נחשב שם למת".
אברהם חורי, מי שנדון באמצע שנות ה-90' לעונש מוות וריצה שמונה שנות מאסר בכלא 'באנג קוואנג' שבפאתי הבירה בנגקוק (ונחשב לכלא הקשה והאכזרי ביותר בתאילנד ומהגרועים בעולם) מאשר את הפרטים. "בכל חודש חברים מהארץ שלחו לי כסף כדי לקנות מיטה, כדי שטבח בכלא יבשל לי, על מנת לשחד סוהרים שיאפשרו לי לישון במזרון נורמלי וגם כדי שייתנו לי ווקמן ואזניות", משחזר חורי. "כשאתה יוצא מהכלא אתה רואה מאות כלי רכב מפוארים בחנייה. אתה יודע למי הם שייכים? לסוהרים. הכל דרך כספי השוחד שהאסירים ובני משפחותיהם משלמים להם אחרת הם בעצמם ימותו בערב, הרי ממשכורת של 300$ בחודש אי אפשר לחיות. הסוהרים בתאילנד נחשבים לאנשים הכי עשירים במגזר הציבורי".
"תבין, אי אפשר לאכול את האוכל בכלא. זו תערובת של מים ירוקים מעופשים. סוג של מרק עם אורז. גם מים אתה בקושי מקבל. בכל יום הייתי רואה ערימות של גופות אסירים מקומיים וזרים שהוצאו להורג או כאלה שמתו ממחלות או תת רעב, או שכאלה שהתאבדו כי כבר איבדו כל סיכוי לצאת מהכלא בריאים בנפשם. אם אתה לא חזק מבחינה נפשית אין לך שום סיכוי בעולם לשרוד במקום כזה. אפילו השטן בגיהנום לא היה שורד את באנג קוואנג".
עשרות ישראלים נעצרו בשנים האחרונות בתאילנד ונכלאו לתקופות קצרות או ארוכות בגין סחר בסמים, רצח, מרמה, הונאה, זיוף דולרים, פציעה בנסיבות מחמירות. "לתאילנדים יש תעריף ענישה הזוי", נזכר חורי. "אם אתה מודה בעבירה של סחר בסמים למשל - תקבל 25 שנה. לא הודית? תקבל 50 או 100 שנה שנה במקרה הגרוע. הרבה ישראלים ואזרחים זרים מודים כי הם חוששים לחטוף 100 שנות מאסר. אני סירבתי להודות כי הוכחתי שהם שקרנים והיו לי ראיות טובות. אבל זה רק עיצבן את התאילנדים והם גזרו עלי ועל חברי יוסי אוחנה גזר דין מוות. אם ממשלת ישראל לא הייתה מתערבת היית מוצא אותי היום קבור מתחת לאדמה. אין צדק במערכת המשפט התאילנדית - צריך לשלם שוחד לבכירים במערכת המשפט כדי לקבל עונש סביר. היה עו"ד שדרש ממני מאות אלפי דולרים כדי להשיג לי הקלה בעונש אבל סירבתי כי לא רציתי להודות במשהו שלא עשיתי".
בוקל וזוארץ אשר הורשעו ברצח מלול, מיהרו להודות ברצח, מה שסייע להם לקבל רק 25 שנות מאסר בפועל (אחרי שמונה שנים הם יוכלו לרצות בישראל את יתרת העונש). אם הם לא היו מודים (למרות שהרצח תועד בסרטוני האבטחה) הם ביו מקבלים עונש שנע בין 50 שנה ועד עונש .
בניגוד לבתי הכלא בישראל בהם אחת לשבוע או שבועיים (תלוי במעמד האסיר והעונש שנגזר עליו) בני משפחתו של יכולים לבקר אותו באופן חופשי במשך כשעה לרוב ללא מחיצות ולהביא לו אוכל - הרי שבתאילנד חוקי הג'ונגל הם השולטים; ניתן לבקר כל אסיר אחת לשבוע ולרוב מדובר בשליחי חב"ד, בני משפחה ולמי שיש כסף לטיסות ושהייה בתאילנד (פה ושם גם מגיעים נציגי השגרירות בבנגקוק). אותה פגישה מתקיימת מאחורי שלוש מחיצות ברזל, ופעם בשנה יש יום ביקורים חופשי של כשעתיים בו האסירים יכולים להתחכך עם בני משפחותיהם ולאכול את האוכל שהם הביאו להם. אין אפשרות להגיש עתירות לבית משפט על תנאי מעצר כמו בארץ; קבלת טיפול רפואי בכלא התאילנדי כרוך לא פעם במתן שוחד לעובדי המרפאה והסוהרים; אין אפשרות להתקשר לבני משפחה בארץ; והכל מתנהל באמצעות מכתבים או ביקורים. בחלק מהתאים אין שירותים רגילים אלא תעלות לעשיית הצרכים או בול קליעה כמו בימי צה"ל הרחוקים.
"מבחוץ בתי הכלא נראים כמו גן עדן עם עצי דקל וקוקוס. בחלק מהביקורים הפתוחים יש מוזיקה תאילנדית ואם לא היה מדובר בבתי כלא הייתי חושב שאני נמצא בחופשה או בפסטיבל", משחזר ר', אסיר שריצה עשר שנות מאסר בגין סחר בסמים. "למרות חזות המבנים - עמוק בפנים מנהלי בתי הכלא והסוהרים מסתירים את המציאות העגומה. הם לא מאפשרים לכלי תקשורת להיכנס פנימה ולתעד את המצב הנוראי בו אתה ישן עם חולדות ונחשים מסתובבים לפעמים על הרצפה. אין שם באמת אוכל שאפשר להכניס לגוף ואתה הופך לשלד עצמות. בכל השנים שלי בכלא קיבלתי פעם אחת טיפול רפואי וזה נגמר בכדור לשיכוך כאבי בטן. שאטה, הכלא הכי גרוע בישראל, הוא ממש גן עדן לעומת בתי הכלא בתאילנד".
"הכלא בקוסומוי? לא מאחל לאף אחד להיות שם"
הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד בבנגקוק ומי שמסייע מדי שנה לאלפי ישראלים בעניינים שונים (כולל הסתבכות עם רשויות האכיפה ובכלל זה מעצרים) טוען כי אין מושג כזה בית כלא קל בתאילנד. "הכלא בקוסומוי? לא מאחל לאף אחד להיות שם. נכון שבבתי הכלא ביישובים המרוחקים מבנגקוק תנאי הכליאה פחות נוקשים, אבל עדיין - במושגים של ישראל והעולם המערבי התנאים בהם קשים מאוד", טוען הרב וילהלם. "באנג קוואנג הוא כלא קשה, אבל קאו-בין הוא הכלא הכי שמור בתאילנד ואני לא רוצה לחשוב מה קורה שם מאחורי הסורגים".
נכון להיום עצורים בבתי הכלא בתאילנד חמישה ישראליים: שמעון ביטון שהואשם ברצח אזרח ישראלי ובביתור גופתו ונדון לעונש מוותף אייל בוקל ודולב זוארץ; נתי חדד; ואורי לוי (הורשע בהחזקת אקדח שלא כחוק כאשר סרטון שלו יורה בים הגיע לשלטונות תאילנד). אחרי כל הפרטים המזוויעים כאן למעלה, החלטנו לדרג לכם את בתי הכלא בתאילנד מה"קל" ועד הגרוע ביותר. ראוי לציין שחלק מבתי הכלא לא שופצו מאז עזבו הבריטים את המדינה לפני למעלה מ-60 שנה.
1. קאבין:
5,000 האסירים בבית הכלא הזה נמצאים במבנה שממוקם כשעתיים נסיעה מבנגקוק ונחשב לכלא השמור ביותר בתאילנד. בכלא מוחזקים האסירים הכי מסוכנים במדינה - ביניהם רוצחים, סוחרי סמים וכאלה שנידונו למוות או פגעו בביטחון המדינה. הסיכוי לברוח מהכלא הזה הוא אפסי.
2. באנג קוואנג:
אחד מבתי הכלא הגרועים והמושמצים ביותר בעולם. הוא נמצא בפאתי בנגקוק (כ-25 דקות נסיעה ממרכז העיר). עשרות ישראליים ריצו כאן עונשי מאסר קצרים או ארוכים, וחלקם סיימו את המאסר עם מחלות קשות כמו איידס, צהבת ומלריה, ומתו מאוחר יותר בישראל. למעלה מ-10,000 אסירים מוחזקים כאן, חלקם באגף נידונים למוות. חלק מהאסירים המסוכנים מוחזקים בשלשלות ברזל עם משקולות ואזיקים בידיים כדי שלא יעלה בדעתם לברוח.
3. קלונג פרם:
נמצא במרכז בנגקוק. נחשב לכלא יחסית נוח, כזה שבפנים מזכיר במעט מלונות בוטיק בפוקט או בקוסומוי. נחשב לכלא עם רמת סיווג גבוהה ושוהים בו כ-8,000 אסירים. ישראלים שריצו בו עונשי מאסר קצרים סיפרו על תנאים קשים יחסית - אבל ממש לא כמו בבאנג קוואנג.
4. צ'אנג מאי:
כ-3,000 איש מרצים עונשם בכלא המרכזי בצ'אנג מאי אשר הוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי הבריטים. מדובר בכלא ישן יחסית, מוקף בגדרות תיל והשמירה סביבו לא מאסיבית במיוחד - עובדה שיוסי אוחנה ואברהם חורי הצליחו לברוח ממנו. המשמעת קשה ביותר, ומאז אותה בריחה נוהגים האסירים לערוך בדיקות קפדניות בתאים כדי לבדוק שהאסירים לא הבריחו כלי חפירה או מסוריות.
5. קוסומוי:
במושגים תאילנדים הוא נחשב לוח לכליאה - אבל עבור הישראלים, כאמור, גם כלא כזה יכולים להיות גיהנום אם אין לך כסף. בכלא מוחזקים כמה מאות אסירים ושירותי המרפאה נחשבים לגרועים במיוחד.
6. פוקט:
הכלא ממוקם באחד האיים הפסטורליים ביותר במדינה. מדובר בכלא קטן שיש בו לכל היותר כמה מאות אסירים, רובם מקומיים שהסתבכו בעבירות רכוש, סמים, הונאה, גניבה ועוד. לצדם יושבים מעט מאוד אסירים זרים.
7. נרתיוואט:
נמצא במרחק של כארבע שעות מפוקט. מבנה הכלא גובל עם מלזיה הוא נחשב לכלא ברמת סיווג גבוהה. אף ישראלי לא נכלא בעבר בכלא זה, ומרבית הכלואים בו, כמה מאות במספר, הם תיירים זרים ומקומיים.