סוף 2013. אני מתחיל להרגיש משהו מוזר בשד השמאלי של אשתי אבל דוחק את המחשבות ממני והלאה. ככה, במשך כמה חודשים, עד שאני מבין שזה לא ייעלם מעצמו וצריך לבדוק את זה. אז אמרתי לה, והיא, ברגשות מעורבים של פחד והכחשה, ניגשה לבדוק - כלומר שנינו ניגשנו כמובן.

אפריל 2014. אני עם אשתי בבדיקת ממוגרפיה. כשהיא יוצאת מהבדיקה אני מבין שזהו. החלה מלחמה חדשה, וצריך לגייס את כל הכוחות בצו 8. אשתי במצב נפשי לא פשוט, ולי אין את הפריבילגיה להישבר או להראות סימני חולשה. מה גם שיש גם 3 ילדים בבית.

כשידענו בוודאות שזה סרטן החלטנו שמספרים להם הכל. אז סיפרנו, וזה לא היה קל. היה בכי ופחד, אבל ענינו להם על כל השאלות ותמיד שידרנו חיוביות ואופטימיות. ואז החלה המערכה; קודם בכימותרפיה כדי להקטין את הגוש, ואחרי כל טיפול כימו (והיו 12 כאלה, פעם בשבוע) היא הייתה זרוקה בבית כמו סמרטוט במשך 3 ימים - כי זה מה שזה עושה. אז אני לוקח פיקוד על הבית - הכביסה, הקניות, והמטבח בו אף פעם לא בישלתי. מזל שיש מנקה פעם בשבועיים.

למזלי הגדול בעבודה מבינים ונותנים יד חופשית להיות בבית כל זמן שצריך כי אי אפשר להשאיר את הצודקת לבד אחרי טיפול כזה. והפעם היא באמת צודקת.  אז לומדים לבשל, דרך ספרים, דרך יוטיוב. ויושבים עם הילדים על שיעורים, וגם על שיחות נפש קשות - "אבא, אמא תמות?".

View this post on Instagram

A post shared by 10News WTSP (@wtsp) on

זה לא קל, אבל כמו שאמרתי, תמיד שומרים על אופטימיות, בייחוד מול הילדים. ופתאום השיער שלה נושר, אז גם אני וגם האמצעי עושים קרחות והולכים עם בנדנה, כי כולנו בזה ביחד! ואחרי הכימו יש ניתוח, ואחריו עוד אחד, כי הראשון לא הספיק. ובשני מורידים כבר את כל השד. זהו, איבדנו אותו.

מה אני עושה עכשיו עם שד אחד לעזאזל?

אם רק הייתי אומר לה יותר מוקדם שמשהו לא בסדר שם, אולי לא...  אבל אי אפשר להכנס עכשיו לדכאון עצמי. לה הרבה יותר קשה ממני.  ההחלמה שלה לא פשוטה - פיזית ונפשית - והבית צריך להמשיך לתפקד אז ממשיכים בשיא המרץ כי אין לי אופציה אחרת. אח"כ מגיעות ההקרנות, ובגלל שאנחנו מתגוררים בדרום וההקרנות במרכז, אז היא לא נמצאת שבועיים בבית, ואני עם הילדים, הכביסות, הקניות טוב... הבנתם.

שורה תחתונה? הצודקת נלחמה כמו לביאה וניצחנו. ברוך השם כבר 4 שנים הכל בסדר. במבט לאחור אתה מבין כמה שהן עובדות קשה. ואנחנו? תפקידנו לדאוג שיהיה להן טוב ושיהיו בריאות. אז אם אתה ממשש ומרגיש משהו שונה, אפילו בקטנה, אל תהסס ואל תחכה. גש איתה לבדיקות מיד. גילוי מוקדם יחסוך לכם הרבה ממה שאנחנו עברנו.

*** פורסם במקור כפוסט אנונימי בקבוצת הפייסבוק אבא פגום

השנה, בפעם הראשונה בישראל, הקידום והעלאת המודעות  לסרטן השד יתבצעו על ידי גברים - מנהלי קהילת אבא פגום שורדים ביחד.

היוזמה הגיעה מהצעה שקיבלה הקבוצה מעידן רגף - ממייסדות קהילת האופנה "מאמשיק" ויחד הם חברו ליאנה דרום, נציגת קהילת "גם אני חליתי בסרטן השד" ובעלת רשת לחנויות אופנה לנשים חולות, וחן סוגבקר, מייסדת "הצודקת" - המקבילה הנשית לקבוצת אבא פגום. יחד רקמו כולם את הקמפיין החברתי - כל אחד בתחומו. 

אבא פגום - סרטן השד (צילום: רפי זוהר)
מנהלי קבוצת אבא פגום לבושים בוורוד כחלק מהקמפיין | צילום: רפי זוהר

מטרת העל של הקמפיין היא העלאת המודעות לסרטן השד, גילוי מוקדם מציל חיים והנעה לפעולה – כלומר קביעת תור. קהילת אבא פגום התגייסה על מנת לקדם את העלאת המודעות בפן הגברי, ובמהלך העבודה על הקמפיין גילו מנהלי הקבוצה כי גברים רבים היו אלו אשר גילו את הגוש הראשוני (כן, גם בסיטואציות אינטימיות) אצל בנות זוגם ובכך עזרו בגילוי המחלה. בנוסף לכך, פנו מנהלי קבוצת אבא פגום לפייסבוק ישראל שנרתמו לקמפיין במגוון דרכים. כחלק מהעזרה הקימו קאונטר אשר נשים קבעו בדיקה יוכלו לסמן ולשתף כאן.

מנהלי אבא פגום: "לנו כגברים היה חשוב להעביר את המסר כי גם לנו כבני זוג יש מחויבות לבת הזוג שלנו וכי עירנות שלנו תיהיה חשובה לא פחות. הגילוי המוקדם מתבטא גם בסטטיסטיקה הארצית ולשמחתנו אנו רואים ירידה חדה בתמותה מהמחלה בכל שנה שעוברת".