ישבתי בארוחה עם כמה זוגות חברים של ההורים ושמתי לב לסגנון שיח שלא הבנתי. אולי אני צעירה, אולי אני מדור אחר, אולי סתם אני לא יודעת איך זה מרגיש להיות במערכת יחסים ארוכת טווח, אבל רבאק! מה זה הקטע הזה עם ההערות על אישתך מול כולם?
אם אין לכם מושג למה אני מתכוונת, אחדד ואסביר שאני מדברת על משפטים כמו: "אני עושה רק מה שהיא אומרת לי"; "אני כבול"; "היא מחליט, ואני מבצע" ועוד שלל משפטים בסגנון, לאו דווקא בעולמות השתלטנות הנשית, אלא גם בעולמות הסקס והבגידה שאוי, אוי, אוי - נמנעים ונאסרים על הגבר והליבידו המתפרץ שלו.
מדובר בסגנון מוכר, הלך רוח שנראה גם בסיטקומים, מופעי סטנדאפ או כאמור לעיל - סתם איזה דוד שיכור שנתקע באייטיז. אבל מתברר שזה לא רק עניין של מבוגרים, וגם בהדפסים על חולצות של מתחתנים צעירים נכתבים דברים מאוד מצחיקים בסגנון: "גם את החולצה הזאת בחרה הכלה"; "פעם ראשונה שאני שובר כוס והיא לא צועקת עלי"; ו"באה הכלה, הלך הסוני", כמו גם על חולצות חברי החתן שאומרות משהו כמו: "אל תסתכלו עלי ככה - אני הצעתי לו לברוח"; "עוד אחד נפל"; וכמובן "אני הבא בתור" בתוספת אימוג'י עצוב.
כלומר, הוייב הזה של להתחתן שווה ערך לסופם של החיים הטובים וכניסה אל הכלא שנקרא נישואים נוכח כבר כבר מיום החתונה, וזה כל-כך מיושן ולא מגניב, פאק, מה אתם אל באנדי?
אני לא נרתעת מכביסה מלוכלכת, פשוט ספציפית בנקודה הזאת, מדובר בצורה כביכול משעשעת, אך למעשה משפילה את תולת הכביסה. אני מבינה את הצורך להוציא קיטור, בטח מול חברים שיוכלו להבין ולהזדהות. אני גם מבינה את הצורך להשתחרר באמצעות הומור - אבל הבדיחות האלה באות על חשבון האישה שאתם אוהבים.
אז נכון, אני אמנם לא מנוסה, אבל יודעת שנישואים הם דבר מורכב שכולל עבודה קשה, מאמץ ותחזוק מתמיד. כשאני שומעת משפטים והערות כאלה שנזרקים לחלל האוויר בשיחה חברית, אני משום מה מיד חושבת על הרגע של השניים האלה, העוקץ והנעקצת, מתחת לחופה, ואני לא מבינה איך להם זה לא עובר בראש בעצמם.
אז בואו, אני אגלה לכם סוד - אתם לא חייבים להתחתן ואתם בטח לא עושים טובה לאף אחד או אחת. והנה עוד סוד - אתם יכולים להתגרש. זה ממש סבבה היום, מלא אנשים עושים את זה, זה כבר לא טאבו. אבל אם מהרגע שהחלפתם טבעות זה הלך הרוח (נכון, סה"כ חולצות מצחיקות, ועדיין) ועד היום (נכון, סה"כ בדיחה סביב השולחן, ובכל זאת) - אז למה צריך את כל זה?
אגב, כן, זה עניין גברי בלבד. נכון, יש יוצאי דופן. אבל תודו שלא ראיתם חברות של הכלה בחולצות קורעות מצחוק בסגנון הזה שיורדות על החתן או מקטינות את הסיטואציה. במקביל, אתם לא שומעים בשיחות כאלה נשים מבוגרות מדברות בפומבי בצורה משפילה על בני זוגן ומערכת היחסים איתם.
אני יודעת שאין לכם אחריות מלאה להתנהגות הזאת, כמובן בשל ההסללה. ברור שאתם אמורים לפי תפיסות חברתיות מסוימות לחשוב שנישואים וחתונה זה עונש, משהו שהאישה רוצה וצריך להעניק לה, ובהמשך חייכם באושר ועושר להיות שפוטים שלה. אבל בסוף, עמוק בפנים, לא הייתם עם האישה הזאת אם לא הייתם אוהבים אותה. וזה דבר הרבה יותר יפה ומרגש להוציא החוצה ולחלוק עם העולם.
התחלתי בהערות סביב השולחן של אנשים בני 50+ וסיימתי בצעירים שרק עכשיו שברו את הכוס. אני בטוחה שכשאתם עוצמים עיניים, אתם פחות מדמיינים את החיים שלכם כמו הזוג ב"נשואים פלוס". אני לא יכולה להבטיח כלום ואין חוקים בדברים האלה, אבל נראה לי שאם תוותרו על החולצות המביכות, תתייחסו לרגשות האהבה שלכם ברצינות ותנהלו קשר פתוח ומכיל - אולי לא תהפכו לאלה שזורקים אמרות משפילות. הרי לא הייתם רוצים שביום חתונתכם, החברה הכי טובה של הכלה תלבש חולצה שכתוב עליה: "אני אמרתי לה לברוח" ולא הייתם רוצים לשמוע מבת הזוג שלכם ליד כל החברים משפטים כמו: "אני חייבת להשיג לי איזה מאהב צעיר", נכון? אז אולי די עם זה? ויפה חופה אחת קודם.