תושב צפון הארץ אשר ביטל את חתונתו עם בת הזוג שלו בגלל שזו לטענתו לא כיבדה את אמו יפצה אותה בסכום חסר תקדים. תחילת הפרשה לפני כשש שנים, אז ירון (שם בדוי), תושב צפון הארץ ורווק בשנות ה-30 לחייו הכיר את דנה (שם בדוי) גרושה כבת 30. כעבור זמן קצר השניים התארסו והחליטו לקבוע תאריך לחתונה.
לאחר שיחות ובדיקות בנושא, נקבע כי מועד החתונה יהיה בדיוק 3 שנים אחרי הצעת הנישואים המרגשת. הזוג כבר החל לתכנן את האירוע ולבנות רשימת מוזמנים, אבל כחצי שנה לפני החתונה החליט ירון לבטל אותה ולפרק את החבילה לתדהמתה של דנה.
לטענתו של ירון, כלתו המיועדת לא כיבדה את הוריו ולא טרחה לסייע למשפחה בהכנות לחתונת אחותו. עוד הוא ציין כי דנה נהגה ללכת למשחקי כדורגל, דבר שלא היה מקובל עליו, ובנוסף גם נסעה לחו"ל ובילתה עם חברות בלי סוף. דנה, שהייתה בהלם מהחלטתו של ירון לבטל את החתונה, הגישה נגדו תביעה בגין הפרת נישואים.
"הוא הפר את הבטחתו להינשא לי", קבלה דנה, ובכתב התביעה שהגישה טענה כי סייעה רבות לבניית ביתם העתידי, לקחה הלוואה מעבודתה, קנתה לו מתנת יום הולדת בסכום של כ-5,000 שקל, והוסיפה כי כל הכסף שקיבלו במסיבת האירוסים נותר בידיו של ירון, ובנוסף משפחתה סייעה להם בהקמת ביתם המשותף. לדבריה, הסיבה האמיתית לביטול החתונה היא סירובה לערוב להלוואה שביקש ירון מהבנק בסכום של כרבע מיליון שקל.
לטענתה, ביטול החתונה נבע אך ורק עקב עניינים כלכליים וירון גרם לה נזק כספי ועוגמת נפש רבה. בכתב ההגנה טען ירון מנגד כי הוא השקיע עשרות אלפי שקלים בטקס האירוסים, וכי דנה ממשיכה להחזיק בתכשיטים שרכש לה בשווי של כ-20 אלף שקל. בנוסף הוא הכחיש כי נחתם ביניהם כל סוג של חוזה נישואים.
מאז הגשת התביעה בני הזוג כבר הספיקו להינשא לבני זוג אחרים, והתביעה המשיכה להתנהל. בסופו של דבר השופט שלמה מיכאל ארדמן אשר בחן את טענות שני הצדדים הגיע למסקנה כי ירון הפר את נדר הנישואים ועליו לפצות את דנה. בפסק הדין ציין השופט כי אכן ירון הבטיח לדנה להינשא לה ולכן עליו לפצות אותה בסכום של 48 אלף שקלים.