זה קרה בבוקר של ה-7 בינואר, 1969. התלמידים לתואר שני באנתרופולגיה באוניברסיטת הראווארד היו בדרכם לעבור את המבחן האחרון שלהם בסמסטר. כולם התכנסו באולם ההרצאות למעט אישה אחת: ג'יין בריטון בת ה-23.
ההיעדרות של בריטון הייתה מאוד לא שגרתית עבורה, בטח ובטח שלא לפספס את מועד א' של המבחן. היא הייתה בתם המבריקה של שני אקדמאים מוערכים, סגן נשיא מכללת רדקליף וחוקרת היסטוריה עם מומחיות בימי הביניים.
את התואר הראשון שלה סיימה בריטון בהצטיינות, ובאוניברסיטת הרווארד היא תפקדה בין היתר בתור עוזרת הוראה. לאורך כל לימודיה, היא הקסימה את עמיתיה לכיתה עם אופיה הנוח ואפילו סייעה למצוא אתר חפירות מהתקופה הניאולותית במזרח התיכון, ומסיבה זו כולם שאלו את עצמם מה יכול היה לגרום לחה לפספס את המבחן הגורלי.
ג'יימס המפריס, חברה לכיתה ובן זוגה באותה תקופה, ניסה לתפוס אותה בטלפון כמה פעמים באותו בוקר, אבל לא הייתה תשובה. הוא מיהר אל דירתה ודפק על הדלת, אך גם שם לא קיבל מענה.
אחרי שדפק בעדינות על דלתה שוב ושוב, הוא איבד את סבלנותו והחל לדפוק על הדלת באגרסיביות תוך שהוא מעורר מהומה גדולה. אחד השכנים במקום ניגש לבדוק על מה הרעש, ולאחר שהמפריס הסביר לו על המתרחש, השניים החליטו לפרוץ פנימה - למרות שלא היה צורך בכך. המפריס סובב את הידית ונחרד לגלות שהדלת לא נעולה. בפנים גילו השניים מחזה נוראי.
בריטון נמצאה שרויה על מיטתה כשהיא לובשת את כותנת הלילה השחורה שלה. כאוס מוחלט שרר בחדר השינה, עם בגדים שהיו זרוקים בכל עבר. השכן שנכנס עם המפריס ניגש אל ג'יין וגילה את פניה מגואלים בדם. השניים הזעיקו למקום את כוחות המשטרה אשר הגיעו למקום יחד עם מומחה לרפואה משפטית.
מותה של בריטון נקבע במקום ורשויות האכיפה פתחו במה שעתיד היה להפוך לאחת מתעלומות הרצח המזעזעות ביותר בתולדות האוניברסיטה היוקרתית.
לפצח את הבלתי מפוצח
בריטון נראתה בחיים בפעם האחרונה בלילה שלפני הרצח. היא יצאה עם כמה חברים למועדון החלקה על הקרח ולמסעדה מקומית. בסביבות השעה 22:30, היא חזרה לדירתה עם בן זוגה והשניים שתו שוקו חם. המפריס עזב את הדירה כשעה מאוחר יותר, בזמן שג'יין הלכה לשכנים בבניין הסמוך בשביל לאסוף את החתול שלה - פאזי. שם, היא שתתה כוסית אחת של שרי וחזרה לדירתה כחצי שעה אחרי חצות. זו הייתה הפעם האחרונה שהיא נראתה בחיים.
חוקרי המשטרה תשאלו את כל הדיירים בבניין בו התגוררה, וחלקם טענו כי הפ הבחינו בפעילות חשודה באזור דירתה של בריטון בסביבות השעה 01:00 בלילה.
כמו כן, אחד השכנים טען ששמע רעשים חשודים מכיוון יציאת החירום של דירתה, בזמן שאחר אמר שראה גבר חשוד רץ בסמטאות שמאחורי הבניין. למרות העדויות, לא היו בדירה כל סימנים של פריצה או שימוש ביציאת החירום, והעדויות הובילו את החוקרים למבוי סתום, כך שתשומת הלב שלהם הופנתה אל הראיות האחרות בזירת הפשע.
הדו"ח הפתולוגי קבע כי ג'יין מתה כתוצאה מ"טראומה קינטית בראשה שהובילה לשברים בגולגולת ושטפי דם במוח". מעבר לזה,בדיקות המעבדה חשפו כי היא ככל הנראה מתה בסביבות השעה 01:00 בלילה והייתה קורבן של תקיפה מינית.
דלתה נמצאה לא נעולה, אך רבים העידו כי בכלל לא ניתן היה לנעול את רוב הדלתות בבניין המעונות שבו התגוררה. בהיעדר חשוד מרכזי, החוקרים החלו לבדוק את האפשרות כי אחד מעמיתיה של בריטון לתואר היה זה שרצח אותה.
Jane Britton was murdered in her apartment in 1969. After 50 years, authorities say they now know who did it. https://t.co/47juRgsNAH pic.twitter.com/T8HYgOx8uw
חוקרי המשטרה החלו לבחון את האפשרות שג'יין נרצחה על ידי אחד הסטודנטים מהחוג לאנתרופולוגיה לאחר שנמצאו על גופתה שרידים של אוכרה (סוג של סלע המשמש לייצור של צבע). הימצאות שרידי הסלע בחדר השינה העלו חשד בקרב החוקרים כי לרוצח הייתה היכרות טובה עם תחום הלימוד של ג'יין, כיוון שפיזור אוכרה היה נהוג במהלך טקסי קבורה קדומים.
מעבר לזה, כלי התקשורת המקומיים דיווחו כי חלק מעמיתיה של בריטון לחוג הפגינו עוינות כלפיה אחרי שיצאו יחדיו לחקור אתרי חפירות. למרות זאת, מרצים בחוג הכחישו את הדיווחים והדגישו לאורך כל הדרך כי הם מופרכים. מאוחר יותר נחשף כי שרידי האוכרה בדירתה הגיעו מאחד הציורים בחדר השינה שלה.
בדיקות המעבדה שנערכו לאחר הרצח הצליחו אמנם לרכז דגימות DNA משרידי זרע שנמצאו על גופתה, אבל באותן שנים עדיין לא היה מאגר DNA של חשודים או אפילו את הטכנולוגיה המתאימה בשביל להתאים את הדגימות לחשודים. וכך, בפעם השנייה במהלך החקירה - הבלשים שוב נקלעו למבוי סתום.
ככל שחקירת הרצח של ג'יין בריטון הלכה והעמיקה - כך התעלומה הסתבכה יותר ויותר. בשלב מסוים, חבריה של הקורבן החלו לטעון כי לא ייתכן שהרוצח הכיר אותה, שכן היא הייתה אהובה על כולם. "לחוקרים יש המון מידע מזירת הפשע", סיפרה אינגריד קירש, חברתה של בריטון. "אני משוכנעת שהוא יוביל אותם למסקנה שאף אחד לא היה רוצה לרצוח את ג'יין". לעומת זאת, אחרים החלו לטעון כי ייתכן שמעורבותה של בריטון בתנועת "ילדי הפרחים" קשורה באופן כזה או אחר למותה הטרגי.
"היא הכירה המון טיפוסים מוזרים", סיפרה חברה אלמונית שביקשה להישאר בעליום שם לסוכנות ידיעות מקומית. "הרבה מהם היו נגררים וקרציות, אחרים היו פשוט מסטולים שעשו מלא אסיד. במילים אחרות, לא בדיוק האנשים שלומדים בהרווארד. היא הלכה למלא מסיבות של האנשים האלה והייתה מאוד נחמדה אליהם".
חקירת הרצח נעצרה לבסוף לחלוטין, ובהיעדר פריצת דרך משמעותית, הפרשה הפכה לתעלומה בלתי פתורה במשך עשרות שנים. בשנת 2002, הוריה של בירטון מתו זמן קצר אחד אחרי השנייה, זאת מבלי לדעת מי היה האדם שגזל מהם את בתם המבריקה. 15 שנים מאוחר יותר - נרשמה לראשונה פריצת דרך משמעותית בחקירה.
50 שנה של מסתורין וספקולציות
בעקבות אינספור בקשות מהציבור הרחב, המחלקה המשפטית של מחוז סופולק, מסצ'וסטס, התירו להפוך את תיק חקירת הרצח לפומבי בשנת 2017, וכתוצאה מכך, חוקרים פרטיים יכלו כעת לבחון את הראיות שנמצאו בזירת הרצח - כולל דגימת ה-DNA מן הזרע שנמצא על גופתה של בריטון. תוך זמן קצר, הם הצליחו למצוא התאמה: אדם בשם מייקל סמפטר.
סמפטר היה פושע מוכר לרשויות האכיפה באזור בוסטון שמת מאחורי הסורגים בשנת 2001 בזמן שריצה עונש מאסר על אונס ורצח. מעבר לזה, הוא חי שנים רבות באזור קיימברידג', ובשנת 1967 עבד במרחק של שעה נסיעה מדירתה של בריטון. על פניו היה מדובר בפרופיל מושלם לחשוד העיקרי בפרשת הרצח של הסטודנטית - לחוקרים המידע הזה לא הספיק.
Middlesex District Attorney Marian Ryan says Michael Sumpter climbed up Jane Britton's fire escape, came in the window and murdered her. https://t.co/8otCRdbJ72 pic.twitter.com/X9CUYjunTF
בהיעדר דגימות DNA מספמטר עצמו, פנו החוקרים לאחיו בבקשה למסור דגימה משלו. בדיקות המעבדה קבעו כי דגימתו של האח התאימה באופן כמעט מושלם לזו שנמצאה על גופתה של בריטון עם 99.92% התאמה, וכך גם הספק הקטן ביותר נעלם - מייקל סמפטר היה האיש שאנס ורצח את ג'יין בדירתה בינואר 1967. בנובמבר 2018, יותר מ-51 שנים אחרי הפשע המחריד, התובעת המחוזית מריאן ריאן סגרה סוף סוף את תיק החקירה.
בויד בריטון, אחיה של ג'יין התייחס להודעה הדרמטית בראיון מיוחד שהעניק לתקשורת וסיפר: "50 שנה של מסתורין וספקולציות מילאו בערפל את הפשע הנורא שהוביל למותה של אחותי, גדע את עתידה המבטיח וזעזע את המשפחה שלי. דגימות ה-DNA ככל הנראה יהיו הדבר הכי קרוב לסגירת מעגל עבורנו. כעת, האתגר האחרון ישאר לנסות להבין ולסלוח לאשם על מעשיו האיומים".