צירוף המילים "אני אוהב אותך" הוא חזק מאין כמוהו, ואין משמיעים אותו לשווא. למעשה, ישנו עונש על פליטת המילים הללו מוקדם מדי, והוא חמור ורציני ואין בסופו חנינה. גבר שאומר את המילים האלו כי נדמה לו שזה מה שהיא רוצה לשמוע, או כי הוא חושב שככה היא תינעל עליו, או כדי לזרז את הדרך למיטה - עשה את המעשה שלא יעשה. אם גבר אומר את המילים הללו מבלי להתכוון לכל הברה, בלי להבין את המשמעות, ובלי קבלות - מוטב שיעצור. זוהי דרך קיצור שמובילה לאין מוצא. זו גם דרך מלוכלכת.
מפגש חברים משותף הביא לידיי את ג' –בן 48, עצמאי, נשוי פעמיים, עם חבילה של שלושה ילדים מהראשונה וחבילה של טראומות מהשנייה (ביקשה ממנו נישואים פתוחים, והייתה, כדבריו, אישה שלא יודעת שובע). אני, כהרגלי החדש, לא רואה בעיניים. כבר מזמן ניפצתי את כל המגבלות של גיל, סטטוס, גיאוגרפיה ועוד. חמוד ומקסים? יאללה יוצאים! אם חושבים על זה, דווקא מר גורלו הפך אותי למתעניינת, לסקרנית. רציתי להציל אותו, להוכיח לו שיש נשים ראויות. מבלי להשקיע מחשבה, צללתי לתוך חיים חדשים.
יו, כמה הוא משקיע בי. רגע, זה טוב או רע?
דייט ראשון נמשך חמש שעות. היה לי ארוך. למדתי עליו כל כך הרבה בערב אחד, על עברו, על תכניותיו, מה לא. בסאקי החמישי אמרתי שאני עייפה ופלטתי שזה בניגוד להרגלי: "אצלי דייט ראשון זה גג שעתיים". הוא צחק ואמר לי לזרוק את ספר החוקים מהחלון. היססתי קלות, וצייתי. באותו שבוע יצאנו כל ערב. "החיים קצרים", כך הוא אמר לי. "יאללה, בכיף", עניתי.
יום השישי הראשון שלנו כבר הייתי עמוק בזוגיות פומבית בארוחת שישי עם חברים. היו צחוקים, היו מעדנים מרוקאיים, הייתה אווירה, לא שמתי לב שעוד לפני שהחלפנו נוזלים בנשיקה רומנטית סוחפת, כבר אני מוגדרת בת זוגתו בפני כל החברים. אבל אני? מה'כפת לי. היה לי כיף? היה!
"החברים שלי אוהבים אותך", הוא מספר ומתגאה כאילו הוא זה שאחראי לכך. "הם ממש חרדים לשלומי כי נדפקתי בעבר כל כך הרבה". הסמקתי. הוחמאתי. זרמתי. לא עצרתי לשאול את השאלות הרבות שבצבצו בתוכי וביקשו מענה, לא נתתי לשום דבר להרוס לי את הפנטזיה שלי – של בחור מחזר, מעניק, מפנק, מתעניין, מתקשר, לא משחק בלמי פחות אכפת, משתף, מרגיש ומתרגש. קיבלתי הכול. אפילו את מה שכל בחורה רוצה לשמוע קיבלתי.
קיבלתי "אני אוהב אותך" בתחילתו של השבוע השני שלנו.
ואז, בקיא אחד גדול, יצאו כל השאלות המרגיזות הקטנות שלי והציפו אותי בסירחון שלא יכולתי להתעלם ממנו: למה הוא זקוק לצאת איתי כל ערב? האם הוא מפחד שאצא עם מישהו אחר בערב פנוי? למה הוא צריך להכיר אותי לכל החברים שלו כל כך מהר? האם הוא לא יודע בעצמו מה הוא רוצה ומה מתאים לו? האם התחושה שלי, שהוא מתקשר יותר מדי, היא תחושה נכונה או שהורגלתי למשחקים? האם למעשה, הוא מפחד מבחורות? ושאלת השאלות – איך לעזאזל הוא מעז להגיד "אני אוהב אותך" כל כך מהר?
אם תגיד לי "אני אוהב אותך" עוד פעם אחת, אנחנו סיימנו
המשכתי לצאת איתו, אבל זה לא החזיק מעמד. נכנסנו לוויכוח על משמעות הביטוי. הוא עמד מאחורי המילים שלו והתעקש שהוא מתכוון לזה ושאני מכילה את כל מה שהוא מחפש. אני התעקשתי שבנקודת הזמן הזו אי אפשר לדבר על אהבה. הוא אמר "שטויות". ניסיתי להיות נחמדה וביקשתי ממנו, בכל זאת, לא להגיד את המילים הללו כי זה גורם לי לאי נוחות. נכנסנו ללופ נורא שבו הוא אומר לי את המילים האלה (שנשמעו פתאום כמו קללה) ואני נלחמת בעצמי שלא להתעצבן מזה וחורקת בין השיניים "תודה". מפה לשם, מת הקסם.
אני יכולה להבין את מצבו. הוא רצה אישה. הוא פחד מהלבד, וכשהוא מצא אותי, הייתי למעין המושיע שלו – מישהי שלא איכפת לה מההיסטוריה שלו, שנראית צעירה אבל רוצה להתמסד. התאמתי לו. הוא פחד לאבד, וכסוכן מכירות עצמאי שהוא, הוא פשוט רצה לסגור את העסקה וביקש לצאת מהתחום האפור של האי-וודאות. אני יכולה להבין. אילולא היה מתעקש שהוא באמת אוהב אותי, מי יודע, אולי היה לנו סיכוי קלוש.
אבל לי, כמו לכל בנות המין האנושי, יש בעיה עם הפליטה המוקדמת הזו. אנחנו רוצות להיות נאהבות... על באמת! לא מתוך נזקקות ולא מתוך פחד מהלבד. כל חיקוי זול, כל סדק הכי קטן באותנטיות של היהלום הזה שנקרא "אני אוהב אותך" – אם זה ב"אני" (רצוי שתדע מי אתה ומה מתאים לך, ולא שחברים שלך יעשו את העבודה הזאת), אם זה ב"אוהב" (מכיר, מרגיש, יודע מתי להתרחק ומתי להתקרב. זה לוקח זמן! בלי פאלטות, בלי דרכי קיצור! בלי בלבולי מוח של אהבות בוסר), ואם זה ב"אותך" (קודם תכיר אותי, אחר כך נדבר) – הסדק הכי קטן – ואנחנו לא יכולות לקנות. פשוט לא יכולות. אנחנו רגישות לסיבה, לקונטקסט, למועד, ולדרך בה זה נאמר. שלוש המילים האלו הן כמו הדיבר הראשון בתורה של האהבה – אל לומר אותן לשווא.
אלה המילים החזקות בעולם. נא להתייחס בהתאם
גברים, אם אתם חושבים שאתם מסתבכים כשאתם פולטים מילים כמו: "אולי לא כדאי שתאכלי את זה" או "מה את רוצה ממני? אני לא מתערב בעניינים שלך", תחשבו טוב וחזק וכן – תפחדו משלוש המילים "אני אוהב אותך". אם עולם הרגש הוא בית המקדש, שלוש המילים האלה הן קודש הקודשים. תפחדו, תחששו, תיראו – מהמילים האלו. המילים האלו, ללא שימוש זהיר ונכון, חזקות מספיק כדי להרוס קשר. גם אם שני הצדדים רוצים בקשר ונלחמים עליו, שימוש לא נכון ינצח את בני הזוג ויצליח להפריד.
המצחיק והעצוב הוא, שהיה לי כיף איתו. אם הוא לא היה כל כך חרד שאעזוב אותו, או שאבלה ערב אחד בלעדיו, אולי היה לנו סיכוי. הוא כל כך ביקש לסגור עסקה, שהוא שכח שנשים קרוצות מחומר אחר לגמרי. נשים, כדי להתאהב נואשות, צריכות כל מיני דברים, כל אחת ומה שמפיל אותה, אבל מרכיב אחד חולש על כולן – זמן. תן לנו זמן להתאהב בך, כדי שנוכל להאמין לך כשאתה אומר שאתה אוהב אותנו.