"מה יש לך לחפש באוקראינה?", שאל אותי העורך במבט חשדני כשהעליתי לראשונה את האפשרות לצאת לסיור בקייב. "נו, קצת תרבות", שיקרתי במצח נחושה, "מדינה שנמצאת על התפר שבין ניחוח קומוניזם מרוחק לליברליות מתפתחת, בין מזרח למערב". הוא הסתכל עלי במשך כמה שניות, הרים טלפון למפיקה וירה: "תארגנו לאיליה תקציב לטיול סקס באוקראינה. נראה לי שהוא מתחיל לפתח הזיות". כך מצאתי את עצמי על המטוס בדרך אל בירת הסליז הלוהטת של מזרח אירופה, חמוש בסקרנות עיתונאית ורשימה מפורטת של אתרי בילוי מפוקפקים במיוחד.
מילניום: גם חשפניות יכולות לשבור לך את הלב
כבר בתחילת הדרך מצאתי מישהי שתארח לי חברה במסע העיתונאי המפרך. אמנדה, תיירת קנדית שהגיעה גם היא לחקור את המתרחש בבעיר, המליצה על מועדון המילניום שליד "מאידאן" – כיכר העצמאות של קייב, כנקודת פתיחה מבטיחה. עיצוב מרשים וסלקטור זעוף פנים עם אנגלית קלוקלת, חיכו לנו בכניסה. 100 גריבנות (45 שקלים) אחר כך ואנחנו כבר בפנים, מנסים לפלס דרך בחשיכה האקסקלוסיבית שמאפיינת את המקום השומם למדי. שני גברים עם חזות אוליגרכית הם האורחים היחידים מלבדנו. מלצרית ב"בגדים מסורתיים" (כלומר עקבים בגובה מטר, שמלת סופר מיני ומחשוף נדיב) מושיבה אותנו לשולחן. אני מזמין דאבל שוט וודקה אוקראינית ב-32 גריבנות (14 ₪), אמנדה מסתפקת בקוקה קולה.
על הבמה מרקדת בלונדינית מקומית תכולת עיניים בטופ מנומר וחצאית קצרצרה, מעניקה שברי מבטים לישבן אירופאי מופלא. שתי דקות חולפות להן ואף פריט לבוש לא פגש עדיין את הרצפה. האמת היא שמלבד נפנופי שיער מלאי רושם וכמה ענטוזים חושניים, לא ראינו כאן יותר מדי ואנחנו מתחילים לחשוב שהרעיון לסטריפטיז של החבר'ה האלה שונה ממה שאנחנו מכירים. תווים אחרונים מתחילים להתנגן, הבלונדינית ניגשת למראה שמאחוריה, פושטת את החלק העליון ויורדת מיד מהבמה מבלי להעיף בנו מבט נוסף. אני מביט בתדהמה קלה באמנדה, שמחזירה אלי גבה מורמת בחזרה, וביחד אנחנו פוצחים במסע תלונות של מי שגזלו להם את הקינוח רגע לפני שעמדו לנעוץ בו שיניים.
בדיוק ברגע הזה עלתה לבמה האישה היחידה שהייתה יכולה לסתום לנו את הפה. שטנית יפהפייה עם רגליים ארוכות, עשתה את דרכה לעבר המוט, לצלילי "Crazy" של אירוסמית'. מבט לוליטה פתייני בעיניה סוקר את החדר מבלי להתעכב באמת על איש מהיושבים. עוד לפני שסטיבן טיילר מספיק ליילל בפעם הראשונה, צונחים הבגדים מגופה כמו שלכת בסתיו, והיא עטה על המוט בנחישות של אתלטית אולימפית בדרך לשיא עולם. היא מסתובבת עליו במין ספירלה חושנית כשצמד רגליה המושלמות עוטפות אותו, מביטה על כולנו בחיוך מפתה. ואז אני מבין – אני מאוהב. בחשפנית.
אני שואל את המלצרית לשמה של הפתיינית המסתורית, בזמן שזו מסיימת עוד תרגיל שמנוגד לכל חוקי הפיזיולוגיה המוכרים. קטיה, כך מסתבר שקוראים לאהובתי החדשה, ויש גם אפשרות לשוחח איתה בפרטיות בשולחן, או להתבודד באחד החדרים הצדדיים תמורת 200 גריבנות בלבד (90 שקלים). כל מה שעמד ביני לבין הגשמת החלום היתה האתיקה העיתונאית, שהתמוססה עם כל דקה שחלפה מהרגע שאהובתי ירדה מהבמה. בסופו של דבר אני נשבר ומחליט להזמין אותה אלי, להציע לה נישואין, וילה בקיסריה, שלושה ילדים וכלב. שניה לפני שאני יוצא לבחור טבעת, אני סוקר שוב את המקום ונחרד לגלות את הנורא מכל: קטיה יושבת על ברכיו של אחד האוליגרכים ומלטפת את ראשו. לבי נשבר.
זולוטוי נוסורוג: כמה פעמים אפשר להגיד "לא" בלילה אחד?
את הלילה השני שלי באוקראינה אני מחליט לבלות במופע הסטריפטיז הפופולרי והמפורסם בבירה, ה"זולוטוי נוסורוג" (הקרנף המוזהב), שידוע גם בכינוי: "המקדונלד'ס של מועדוני החשפנות". שבעה סניפים שונים פזורים ברחבי הבירה, ומעניקים שירותי בידור ופנאי גם לפרולטריון האוקראיני המתגורר בשכונות המרוחקות יותר של העיר, וגם לבני מעמד הביניים הפשוט. כיאה למותג בעל שם, שומר המקום על סטנדרט ריקוד חושני מוקפד במיוחד, כזה שבארץ הקודש היה מזניק כל אחת מהבנות כאן היישר אל להקת "בת שבע", או לפחות לחצי הגמר של "רוקדים עם כוכבות".
דקות ספורות אחרי שאני נכנס בלוויית שלושה ישראלים נוספים להיכל התענוגות הזה, המוזיקה נפסקת בדרמטיות והמועדון מוחשך בבת אחת. אנחנו כבר מכינים את עצמנו נפשית למרחץ דמים וקרב עם עשרות ערפדיות על עקבים, סטייל "From dusk till down" של רוברט רודריגז, אך במקום ניבים נשלפים הרמקול מתעורר לחיים. הודעה מוקלטת של כרוז מקומי מודיעה לנו בהתלהבות שרק הלילה מציע "הקרנף" ללקוחותיו מבצע מיוחד: לאפ דאנס באורך שני שירים עם רקדנית על פי בחירה תמורת 200 גריבנות בלבד.
בזמן שאנחנו מנסים לעכל את ההפי האוור המופלא הזה, מגיחות לפתח מאחורי הקלעים ברונטית בחצאית עור, בלונדינית במשהו שמזכיר במעורפל שמלה, שטנית עם מכנס "דפוק-אותי" מוזהב, ג'ינג'ית עם בגד גוף מנומר, עוד ברונטית ועוד בלונדינית ברכבת אנושית מופלאה. אני מאבד את הספירה קצת אחרי הלוהטת העשירית, ומתחיל לתהות אם משהו 'שדרג' את המשקה שלי בסם הזייה כלשהו. כי אחרת איך אפשר להסביר ריכוז של סקסיות כזו באולם אחד. בשורה ארוכה הן מתקדמות אל עבר שולחננו בהליכה חתולית, מחייכות חיוך רחב ושואלות בקול מלאכי: "Private Dance?"
אנחנו מתדיינים על האפשרויות העומדות לפנינו, שוקלים ומחליטים לבסוף לדחות את ההצעה, לפחות עד מועד מאוחר יותר. ועלי, בתור מי שהביא אותנו לגן העדן הזה, מוטלת החובה העצובה לסרב בעצמי לכמעט רבע זוגות שדיים מעוצבים להפליא. חלק מהבנות לא מתרגשות מהסירוב הראשוני ומנסות את מזלן בשנית. אני מסביר לאוקראינית דקיקה עם ראסטות שרק הגענו ואולי נרצה להזמין חיכוך מפשעות הדדי במועד מאוחר יותר. וזו בתגובה לוחשת לי: "חבל...אני עוד אחזור", וקורצת לי בפתיינות.
בלונדיניות חטובות להפליא עולות לבמה כדי לרקוד על העמוד, משאירות אחריהן לסתות שמוטות וים של שטרות דולרים. בין לבין תוקפת אותי תחושת דה-ז'ה-וו מטורפת כשהקרוז המוקלט שוב מודיע שהלילה – ורק הלילה "הקרנף" מקיים מבצע מיוחד...ושורת הבנות שברחה מהפנטזיות הלילה שלי שוב עושה את דרכה אל שולחננו. "Private Dance?" שואלות המלאכיות בזו אחר זו. ואני, שלא נוהג לדחות בנות באופן כללי, נאלץ להגיד בפעם השניה "לא" לאחת הנשים הכי שוות שראיתי בחיי. בפעם השלישית בה הן יוצאות, אחד החברים נשבר ועולה לרקוד עם אחת הבנות. עכשיו נשארנו רק שלושה. לפני שהפעם הרביעית מגיעה וכולנו נופלים אחריו, אנחנו מחליטים ללכת.
IBIZA CLUB: מהפכת הסקס זה כאן
עיר הנופש אודסה הפכה גם היא יעד מבוקש לתיירים "מחפשי הרפתקאות" בשנים האחרונות. בעיקר בשל מועדוני הריקודים, חנויות המותגים, החופים ומקומות הבילוי היוקרתיים של העיר שטופת השמש הזאת. הדרך לעיר הדרומית נמשכת חמש שעות נסיעה מהבירה ועוברת באומן, קברו של הרבי נחמן מברסלב. כל מי שחש שהוא עומד לחטוא בקרוב, יכול לקבל כאן את ההזדמנות לבקש מחילה מראש.
מועדון האיביזה נחשב לאחד המקומות האיכותיים, המרשימים והטרנדיים בעיר. קומפלקס מפואר של בר, מועדון, בריכה, שולחנות ישיבה וחוף ים זהוב, מאכלס בעיקר בליינים מקומיים צעירים ובחורות שנראות כאילו יצאו מהקטלוג של "ויקטוריה'ס סיקרט". מעל רחבת הריקודים העגולה ממוקמת במה ועליה מענטזות 5 רקדניות בביקיני ברזילאי זעיר. עושה רושם שסקס ועירום נמצאים כאן בכל מקום, בעזרתם אפשר לקנות ולמכור כמעט כל דבר.
הם קוראים לזה "Sexual Revolution" במבטא מקומי כבד, וכל ההוויה בתקשורת ובחיי הלילה ספוגה במוטו המחייב הזה. אחרי מותו של סטאלין וחבריו נשברו כל מחסומי הדת ושמרנות. החצאיות מתקצרות, החיוכים מתרחבים, המוזיקה מתנגנת וחיי היום יום הקשים של מרבית האוכלוסייה במדינה נשכחים. וודקה מקומית זורמת כמים, בלונדיניות דקיקות בחצאיות באורך חגורה חוגגות על הרחבה, תותחי קונפטי ממלאים את האוויר באלפי פיסות נייר קטנטנות, והשעות טסות כמו קרני לייזר ירוקות אל תוך הלילה. ברגע אחד של שפיות רגעית פתאום אני מבין למה נישואים לגבר אמיד וזר נראים כאן כמו עסקה נבונה.
כשהשמש מתחילה לעלות מתוך מי הים השקטים וצובעת את הרקיע בסגול וכחול, השומרים מבקשים מהנוכחים לפנות את המקום. אני פורש אל חוף הרחצה הצמוד לשנת בוקר קצרה על החול הקריר. תערובת של השתאות, הנאה ושכרות מציפים אותי רגע לפני שאני עוצם את עיני. אוקראינה של הבוקר היא מקום הרבה פחות מרגש לכתוב עליו הביתה, אבל הלילה הסוער הבא הרי נמצא מרחק כמה שעות מכאן.