זה שגילה את חיי ההוללות בתל אביב בפעם הראשונה, זה שהתאהב בקבוצת הכדורגל של המשפחה כשהיה בן 6, הסיגריה הראשונה שגררה חיים של התמכרות, והסטארט אפ הראשון. לכבוד חג הביכורים חמישה גברים ישראלים מספרים על הפעם הראשונה בהחלט
"הפעם הראשונה שבה התנסתי בכתיבת קוד הייתה בכיתה ו'. עשיתי את זה כדי ליצור משהו כייפי עבורי ועבור אחיותיי", כך מספר מארק צוקרברג בסרטון של חברת "Code.Org", המסביר לאדם מהיישוב כיצד לכתוב קוד לתוכנות מחשבים. היום, לא כל-כך הרבה שנים מאוחר יותר, כולנו כידוע חברים בסטייה החברתית של הצוקרברגים.
אני מקווה שהמחשבה שלכם על "משהו כייפי עבורי ועבור אחיותיי" מסתכמת בהליכה ללונה פארק או לסרט, אבל גלגלו על הלשון רגע את צמד המלים "הפעם הראשונה". שתי מלים בסך הכול – ועולם ומלואו. הנשיקה הראשונה, הגול הראשון שהבקעת, תלוש המשכורת הראשון וכמובן הפעם הראשונה שבה מישהי אשכרה הסכימה לשכב איתך. כל אלו הם אירועים בלתי נשכחים בחייו של כל גבר. אספנו כמה מהם כדי שיספרו על הפעם הראשונה הכי מיוחדת שלהם.
הפעם הראשונה שלי בתל אביב
תל אביב יודעת להשאיר רושם בלתי נשכח בפעם הראשונה שפוגשים אותה. אור שמיר | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
"חוויית הפעם הראשונה שנחרתה אצלי חזק בזיכרון היא חוויית הלילה הראשון שלי בתל אביב", מספר אור שמיר (32). "חזרתי מהודו אחרי שנה ומשהו, בלי מושג מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול ונתקעתי איזה חודש אצל ההורים. יום אחד התקשר אליי חבר מתל אביב והזמין אותי לבוא לישון אצלו. יצאנו בערב ואני השתכרתי והייתי מבסוט מאוד. התחלתי עם מישהי, ישבתי איתה על הבר. חבר שלי התחיל עם מישהי אחרת ובשלב מסויים הוא נעלם. כשרציתי ללכת הביתה לא מצאתי אותו, אבל ראיתי את המעיל שלו על הכיסא. ניסיתי לתפוס אותו בטלפון והוא לא ענה אז לקחתי את המעיל והלכתי אליו לדירה. כמובן שמצאתי דלת נעולה, אז נרדמתי, שיכור, בחדר המדרגות. אחרי כמה שעות הגיע החבר, שטלטל אותי וצעק 'איפה אתה? ולמה לקחת לי את המעיל?'. גמגמתי שלא מצאתי אותו והוא אמר שב'סך הכול הלכתי עם הבחורה לשרותים, מה חשבת?'. הוא לקח את המעיל שלו, הוציא מהכיס את המפתחות שלא חשבתי לחפש שם בכלל והלכנו לשתות קפה. אני זוכר שחשבתי לעצמי שאם החיים בעיר הזאת הם כאלה, אז אני רוצה גם! היום, עשר שנים אחרי, אני עדיין רוצה גם".
הפעם הראשונה בה התאהבתי בקבוצת כדורגל
התמכרות מגיל צעיר | צילום:
ספורט 5
אחת מחוויות המפתח של כל גבר ממוצע היא האהדה לקבוצת ספורט. בואו נודה על האמת, מדובר בנאמנות שאנחנו מציעים לאישה אחת בלבד בימי חיינו – אמא. עבור משפחת אופק מקיבוץ עין חרוד מאוחד ה"אמא" הספורטיבית היא הפועל תל אביב, בכדורגל, כדורסל ואם הייתה אז גם בפינג-פונג. זה מתחיל באב המשפחה, יגאל, שהדביק את כל חמשת בניו – טלי, אורן, מתן והתאומים נרי ומאור באהבה בלתי מתפשרת לאדומים ועוינות לא פחות חזקה לכל מה שמריח מצבע צהוב. "נדבקתי בחיידק מאבא ומהאחים הגדולים שלי", מספר מתן (31) על היום שבו גילה את אהבתו לקבוצה האדומה. "הייתי בן 6 וראינו ביחד את המשחק הזכור לטוב בעונת 1985-6, נגד מכבי חיפה, בו הבקיע גילי לנדאו גול אליפות מנבדל שלא היה. השמחה בבית הייתה כל כך גדולה, פשוט מטורפת, למרות שכאוהדי הפועל אנחנו רגילים כמובן גם להרבה אכזבות". נבדל של לנדאו או לא, כל הגברים במשפחת אופק נוסעים למשחקי הקבוצה או מקפידים לצפות בה בטלוויזיה, מכל העולם. "חייתי כמעט שבע שנים בחו"ל, בארה"ב ובאנגליה", אומר מתן, "והייתי מתעורר בשעות מטורפות ומשלם סכומים לא מעטים עבור מנוי לערוצים ששידרו את הליגה הנידחת שלנו או את מסע המשחקים המטורף באירופה בעונה הגדולה של 2001-2". היום, בתל אביב הוא הולך באופן קבוע עם שאר האחים לבלומפילד, וחוזר משם בלי גרון.
הפעם הראשונה שלי עם סיגריה
התחיל בגיל 14 ומאז לא הפסיק והוא שונא את זה. וגם אוהב. יריב והסיגריה | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
"להצלחה אבות רבים, אבל הכישלון הוא יתום", אמר מי שאמר, וצדק. חווית הפעם הראשונה האישית של עבדכם הנאמן הכותב שורות אלו, היא היום הכישלון הגדול ביותר שלו. בגיל 14 לקח אותי אחי הגדול לשדה שליד הבית, שלף מכיסו קופסת נובלס מקומטת ואמר: "תכיר, החברה החדשה שלך". הוא הדריך אותי איך להדליק את מקל הסרטן וכיצד יש לשאוף את העשן לריאות, תוך איומי אח גדול ידועים, שכללו קצת מכות לא מזיקות ומשפטים כגון "איך תהיה גבר אם אפילו שאכטה קטנה אתה לא מסוגל לקחת?". אז נחנקתי, השתעלתי, ולקחתי. היה אפילו קצת כיף. סחרחורת נעימה כזו. עשרים שנים ומאות אלפי שאכטות חלפו מאז במורד בגרון. אני מת להפסיק ולא יכול, למרות שעושה רושם שיאיר לפיד משתדל חזק מאוד בשביל זה. מחיר קופסת נובלס עומד היום על 24 שקלים. כשהתחלתי לעשן, אותה קופסה בדיוק עלתה שבעה מהם. אל תבינו לא נכון, אני לא נגד עישון והרבה מהסיגריות שעישנתי נחקקו בזיכרוני כחלק מהחוויות המהנות ביותר. במיוחד אחרי סקס פרוע או ארוחת שחיתות גדולה, אבל במקום שאני אחזיק אותן, הסיגריות הן אלו שמחזיקות אותי קצר, קובעות את סדר יומי, מרוקנות לי את הארנק ונמצאות במחשבותיי כל שנייה ושנייה. ניסיתי טיפולים שונים ומשונים, דיקור, ספר מחורבן שאמרו לי שיעבוד, סיגריות אלקטרונית, וכלום. שלום, אני יריב ואני מכור לסיגריות. אל תאהבו אותי.
הפעם הראשונה שהקמתי סטארט אפ
הגשים את החלום. ראם שרמן | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
בתי הקברות מלאים בגברים של העזו. ראם שרמן, יזם תל אביבי בן 31, אינו אחד מהם. "אף פעם לא התרכזתי באמת רק במטלה אחת בחיי", הוא מספר. "בתיכון, לצד הלימודים, שילבתי עבודה ואימונים וכתיבה מקצועית. באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ארגנתי את ליגת הפוקר הגדולה באזור לפני שהמדינה החליטה שזה רק עניין של מזל, עבדתי במקצועי כמהנדס מערכות תקשורת וכתבתי בעיתון המקומי. זה המשיך כך גם כשהתחלתי לעבוד כמהנדס שכיר עם משכורת נפלאה, מוקף באנשים מהמעלה הראשונה, אבל משהו היה חסר. תמיד המשכתי לחפש אחר הזדמנויות נוספות. כל חיי חיפשתי להתמסר לפרויקט אחד, שעליו אוכל 'להתאבד'. לא מזמן זה פשוט קרה, הגשמתי חלום ובפעם הראשונה הקמתי כשותף סטארט-אפ חדש, את "הפי סייל". נדיר לשמוע על קשיים, אנשים שמצליחים מתרכזים בעיקר ברגעים היפים ואכן יש כאלה. כשאתה שכיר, מבאס לעתים קמעה לקום לעבודה, אבל כשהשם שלך חתום על המסמכים מבאס לא פחות לעתים לצאת מהמשרד. בעיקר כי זו הפעם הראשונה שהמילה פחד נכנסת ללקסיקון".
הפעם הראשונה שלי עם יותר מאישה אחת
את בטוחה שאת בקטע? עוד אפשר להתחרט | צילום:
istockphoto
רגע לפני פרידה, תסכימו איתי ששום כתבה מעין זו לא תהיה שלמה בלי איזו חוויה מינית צעירה. ג', קיבוצניק מהצפון, התנדב לספר לי איך זה להיות בפעם הראשונה עם מתנדבת. בעצם כמה מהן. "לפני עשר שנים בערך היה לי רומן רציני עם מתנדבת מהולנד. אחרי שבילינו יחד את היום האחרון שלה בקיבוץ, לקחתי אותה לשדה התעופה ונפרדנו בדמעות. זה היה יום חמישי בלילה, חזרתי לקיבוץ בשישי בבוקר וישנתי עד הערב. בלילה יצאתי להטביע את היגון בפאב המקומי, שהיו ויש בו עד היום מתח מיני ואווירה שונים מכל פאב אחר, כולל אלו של תל אביב. איך שהגעתי לשם קפצה עליי מתנדבת מדנמרק ואמרה שהיא שמחה שחברה שלי עזבה ורוצה שנעשה הערב משהו יחד. הייתי מבואס ורציתי להוריד אותה ממני, אז אמרתי לה שאני לא מוכן לשמוע על שום דבר, אלא אם כן היא מביאה לפחות עוד שלוש חברות.
"ישבתי לשתות ואחרי שעה בערך היא פתאום מופיעה עם שלוש מתנדבות נוספות ושואלת אם אני רציני. מדבר כזה לא יכולים לברוח. זו בדיוק הייתה עונת קטיף הכותנה ואמרתי להן שניסע לשתות קפה בשדה. לקחתי טנדר, הושבתי אותה לידי ושלוש החברות ישבו מאחור בארגז. לא הספקתי להוריד את הרגל מהקלאץ' וכבר קפצו מאחורה עוד שני חבר'ה צעירים מהקיבוץ ונסענו כולנו לשדה הכותנה. כשהגענו לשם טיפסנו כולנו על ערמת כותנה גדולה והבנות לקחו את העניינים לידיים. לא רוצה ולא צריך לפרט יותר מדי מה הלך שם, בגדול זה היה סדום ועמורה, אבל חשוב לי להגיד שכל הזמן שבילינו שם חשבתי רק על דבר אחד: אותה הולנדית שעזבה".
קשה מאוד לגעת בכל "הפעמים הראשונות". אלו שעליהם קראתם כאן הן כמובן טעימה זעירה מקצה קצהו של המזלג, אולם גם מטעימה שכזו אפשר לומר שאין כמו הטעם המריר-מתוק. נסו את זה בבית, לא תתאכזבו. או שכן, אבל נסו.
