כל אחד מאתנו מכיר לפחות חבר אחד שבגד או חושב על בגידה. שיטוט יומיומי רגיל במרחבי הרשת מזמן לך הצעות זמינות ומהירות מאי פעם, כך שאין זה מפתיע שכ-30 אחוז מהגרושים בארה"ב מדווחים על בגידה כגורם לגירושים. ואם מכלילים אי נאמנות דיגיטלית (פלירטוטים רומנטיים דרך מסכים) כבגידה אז כבר אפשר רשמית להגדיר את זה כנורמה חברתית.

אז למה כולם רוצים את זה (בפנטזיה או במציאות)? האם אנחנו בכלל יצורים מונוגמיים?

האמת שבתוך משפחת היונקים אנחנו עוף מוזר מאוד. אין כמעט יונקים מונוגמיים לחלוטין בטבע (שמקיימים קשר זוגי בלעדי לכל החיים). יש מינים מעטים – כ-5% אחוז – שמוגדרים כמונוגמיים חברתיים, כלומר מקיימים קשר זוגי רק לזמן גידול הצאצאים וגם אז לא עומדים בדחף "לבגוד מהצד". רוב העופות נכנסים לקטגוריה הזו. במחקר שעשו על עופות נמצא כי 30 אחוז מהביצים בקן לא היו של הזכר שדוגר (והנה התנפץ לו עוד מיתוס על "זוג יונים").

מונוגמיה לא משתלמת מבחינת האבולוציה

רוב רובם של הזכרים בטבע עסוקים בהפצה וגיוון, ובתחרות על זכויות רבייה של הנקבות. מונוגמיה פשוט לא משתלמת מבחינת האבולוציה – זה כמו לשים את כל הביצים בסל אחד. הגנים שלנו "מעדיפים" לשוט אל עבר העתיד בכמה שיותר סירות כדי להגדיל את הסיכויים להישרדות והתכונה הזו שהתקבעה במוחם של כל היצורים כמעט, דוחפת אותם להפיץ את הגנים וכמה שיותר.

עכברים (צילום: Thinkstock)
תנו לו עכברה חדשה בכל סיבוב והוא ימשיך עד המוות | צילום: Thinkstock

רוצים דוגמא? קחו עכבר צעיר ובשל לרבייה (מיקי) שימו אותו בכלוב, הציגו לו נקבה צעירה ומיוחמת (מיני), ומדדו כמה זמן לוקח לו להגיע לפורקן. לא אשאיר אתכם במתח – מיקי ישתגע מתשוקה ויגיע לפורקן בתוך 2 דקות בממוצע. עכשיו הציגו לו את מיני לאחר 4 ימים כשהיא שוב מתייחמת ומדדו. כך המשיכו להציג לו אותה שוב ושוב. מה שיקרה הוא שהזמן לפורקן יגדל בצורה חדה ובהזדווגות החמישית הוא יגיע לפורקן בתוך 15 דקות! בפעם התשיעית והעשירית הוא אפילו לא יטרח לנסות. 

עכשיו תנו לו לנוח כמה שבועות, בצעו את אותו ניסוי אך הפעם הציגו לו כל פעם נקבה אחרת – מה יקרה? הזמן לפורקן יישאר 2 דקות, והוא ימשיך כך כל עוד תציגו לו נקבות חדשות, עד שיגיע לאפיסת כוחות ואף למוות. האפקט הזה קיים בכל היונקים, גם אצל זכרים וגם אצל נקבות (במידה פחותה יותר). הוא נקרא אפקט קולידג' ומועבר ע"י פרומונים – חומרי ריח נדיפים שמופרשים מבלוטות שונות בגוף ומשמשים לתקשורת כימית בין יצורים מאותו מין. אם תמרחו את מיני בהפרשות וגינליות של נקבה אחרת הזכר יתייחס אליה כחדשה.

האפקט נקרא אפקט קולידג' על שם הנשיא ה-30 של ארה"ב, קלווין קולידג', שהאגדה עליו מספרת כך: קולידג' ואשתו גרייס ביקרו בחווה בארה"ב. בזמן שהם מסיירים הם הגיעו ללול תרנגולות ודיברו על היחס בין מספר התרנגולים לתרנגולות שהיה קיצוני כך שיוצא שתרנגול אחד מרבה עשרות תרנגולות. גרייס, שהיתה כנראה קצת מתוסכלת מינית אמרה לחוואי: "כמה חשק מיני יש לתרנגול, ספר את זה לבעלי".
שאל קולידג' את החוואי: "בכל פעם עם אותה נקבה?"
ענה החוואי: "לא, כל פעם עם נקבה אחרת".
אמר קולידג' בחיוך: "אז, תגיד את זה לגברת קולידג'".

פרטנרית חדשה? הזדמנות חדשה להפצה

אז אפקט קולידג' קיים בעכברים, תרנגולים, כבשים, קופים ושאר היונקים – אבל מה אתנו?

תשמחו או תצטערו לדעת, אבל האפקט קיים כמובן גם אצלנו, ההומו סאפיינסים. תעשיית הפורנו מכירה אותו היטב – בלי אפקט קולידג' אין פורנו. כשחוקרים אוסטרלים הראו לנבדקים גברים את אותו סרטון אירוטי בלופ חוזר, גם איברי המין שלהם, וגם הדיווחים בעל פה, הראו ירידה בעוררות המינית בכל לופ. "נהיה משעמם". לאחר 18 צפיות, בזמן שהם מנקרים, החליפו החוקרים לסרט עם שחקנים/שחקניות חדשים. בינגו, אברי המין נעמדו לדום. וכן, נשים הראו אפקטים דומים.

התגפפות במרפסת (צילום: Gettyimages IL)
לא מכיר אותה, והמוח שלו אוהב את זה (אשתו קצת פחות) | צילום: Gettyimages IL

למה זה קורה? סקס מתרחש במוח – זהו איבר המין הכי גדול בגוף שלנו. אורגזמה היא הפרס הגדול של האבולוציה, גמול מענג על הפצה מוצלחת של הגנים. יותר הפצה – יותר גמול. בזמן האורגזמה מופרש במוח שטף אדיר של הורמון הגמול שנקרא דופאמין שגורם לנו תחושה של עונג – ת'כלס זה החומר שאנחנו מבקשים לקבל בכל מה שאנחנו עושים בחיים. כשהמוח מזהה פרטנר חדש, הזדמנות חדשה להפצה, שטף הדופאמין גדול יותר. אורגזמות רבות עם אותו פרטנר? פחות דופאמין מופרש, פחות עונג. הגנים שלנו "רוצים" להבטיח לעצמם אפשרויות עתידיות גם במחיר ניפוץ חלום ה"חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". מיקי ומיני מאוס לא באמת חיים במועדון של מיקי.

האם נדונו לאפשר לביולוגיה שלנו להפוך אותנו לחסרי מנוח כל החיים בחיפוש אחר הזדמנויות חדשות להפצה? אולי את הגנים האנוכיים שלנו לא מעניין שבדידות פוגעת בבריאות שלנו, שאנחנו זקוקים לחזור הביתה למגע אוהב, לשתף בחוויות שעברו עלינו, לצחוק ולחבק, פחות מעניין אותם שעם אהבה אנחנו משגשגים. אך אם נדע יותר על עצמנו, נבין את הקודים העתיקים שטבועים במוחנו ונוכל לחיות עם הקונפליקט בשלום.

ליאת יקיר היא ד"ר לגנטיקה מולקולרית ממכון דוידסון לחינוך מדעי.