שחקנית פורנו פטריוטית (צילום: פרפר1)
ולתפארת מדינת ישראל | צילום: פרפר1

"אין ממש תעשיית פורנו בארץ" היא התשובה הנפוצה ביותר שקיבלתי כששוחחתי עם - זהירות, סתירה לוגית - אנשי תעשיית הפורנו בארץ. על דבר אחד כולם מסכימים: ייצור פורנו ישראלי עבור הקהל הישראלי הוא עסק לא רווחי במיוחד. ובכל זאת יש מי שמספק, תרתי משמע, את הדרישה המסוימת בשוק, בדיוק כמו שיש מי שמחזיק חנות לכפתורים - אנשים הרי צריכים משהו שיסגור להם את החולצה.

אז כמחווה ל-60 שנות חרמנות ציונית בריאה, הבה נכירה את הנפשות הפועלות באין-תעשיית הפורנו הישראלי: מי הם הטיפוסים שמביאים אל המסך שלכם תימניות לוהטות ומ"כיות מזדיינות, איפה הן הבחורות ההן שמוכנות לשחק בסרטים האלה, ומה אומרת הרגולציה על כל זה.

הראשון לזיון: איך הכל התחיל?

בשנת 2000 קם לו מוטי אברהם, אז סוכן ביטוח, והחליט שאם סאבלימינל יכול לחקות את הראפ האמריקאי, ואם יש לנו טקס עמ"י במקום גראמי, הגיע הזמן לייבא לכאן גם את הפורנו. כך נולד הסרט החלוצי "כחול לבן כחול", שלמרות השם הפטריוטי המניע להפקתו היה כספי נטו, מתוך הלוגיקה הפשוטה שסקס מוכר, ופורנו מוכר עוד יותר.

כמו במקרים רבים בהם ישראלים מחליטים לחקות טרנדים מחו"ל כדי לעשות מכה, אברהם לא בדיוק טרח לערוך השתלמות מקצועית מעמיקה - כלומר, לא הלך ללמוד כיצד מצלמים פורנו, אלא בעיקר סמך על האינטואיציה שלו ועל הבמאי שנשכר (גם הוא ללא רקע מוקדם) מהמקום שממנו שכר את הציוד. בן דוד של חבר שם את הכסף, כ-50 אלף שקל. הוא פרסם מודעות בכל העיר בחיפוש אחר שחקנים, הגיעו 10 בנות ואיזה 100 גברים, ואחרי ניפוי הסוטים הוא נשאר עם שלוש בנות, ארבעה גברים, וההפקה יצאה לדרך.

העלילה: כוכבת הסרט מספרת מה עבר עליה בימים האחרונים, וכן, בכולם היא הזדיינה. הצילומים נמשכו יומיים בלוקיישנים כמו האי בגני יהושע, העריכה ארכה עוד שבועיים ויאללה, סרט ישראלי באורך מלא למשפשפים הפטריוטיים יצא לאוויר העולם.

פספוסים לא היו חסרים בסרט - ואני לא מדבר רק על גברים שלא מצליחים לתפקד בשעת השין (או הזין) - אלא על מקרים מצחיקים כמו בחור שנרדם לו הפה כי הוא ירד לבחורה שניות אחרי שמרחה חומר מאלחש על פי הטבעת. שחקניות מקצועיות, אגב, לא צריכות שום חומר הרדמה. יש להן פי טבעת בקוטר של מכתש רמון.

טו קאט א לונג סטורי שורט, המיזם זכה לחשיפה טלוויזיונית בדמות כתבה אצל גיא פינס, נמכר בכ-7,000 עותקים, בין היתר לרשת בלוקבסטר ולענק הווידיאו, ונחשב להצלחה יחסית, מספיק בשביל שיקומו עוד כמה אנשים ויחליטו לעסוק במלאכה.

היום, שמונה שנים מאוחר יותר, העסק עדיין די בחיתוליו אבל אפשר לסמן כמה קודקודים שעוסקים במלאכה. חלקם מפיקים סרטים באורך מלא, וחלקם מצלמים רק סצנות של זיונים בלי מילים מיותרות, שמיועדים בעיקר לשיווק באינטרנט.

הרשת, אם תהיתם, היא המדיום המנצח בשוק המרביצנים. הדי.וי.די הוא כבר פורמט מת, בארץ כמו בעולם, ולכן מפיקים מעט מאוד סרטים באורך מלא - כחמישה בשנה - והרבה יותר סרטים קצרים שמיועדים מראש למסך המחשב, שם הכל יותר נגיש ופשוט ולא דורש מהצופה להסתובב בספריות לסרטי מבוגרים ובחנויות סקס.

חוץ מזה, תעשיית הזיופים פורחת בארץ והסיכוי שתמצא את הסרט שעמלת עליו והשקעת בו כסף על באסטה בשוק או בפיצוצייה, גבוה מאוד. מוטי נלחם בזיוף בדרך מקורית, כמו בכל דבר שאי אפשר לנצח: הוא פשוט מצטרף. כשהוא מדפיס את הסרטים שלו על די.וי.די הוא דואג להדפיס גם עותקים באיכות נמוכה, שאותם הוא פשוט מוכר בעצמו לבאסטיונרים, וכך מרוויח מעט גם על הצרובים.

הקודקודים: שחקני המפתח בפורנו הישראלי

החלוץ - כחול לבן כחול
מי אנחנו:
מוטי אברהם.
פילמוגרפיה: למעלה מ-20 סרטים, כולם באורך מלא. המפורסמים שבהם:"כחול לבן כחול", "צמרת גומרת", "סקס בצו 8" ו"פנטזיה משפחתית".
סוגה: מיינסטרים. מייצרים רק סרטים באורך מלא ורק סטנדרטיים - בלי גייז ובלי פטישים למיניהם.
הפצה: בדי.וי.די, להוט וליס - לא באינטרנט.

המקצוען - דיזינגוף 69
מי אנחנו: אילי קמחי, בן 26, שהחליט לפני כשלוש שנים לחדור לתחום ונסע להונגריה ללמוד איך מצלמים פורנו.
פילמוגרפיה: הסרט הראשון שהוציא היה "דיזינגוף 69", ובהמשך ביים את "נערות ברים".
שיחוק: לפני כשנתיים, כשהשוק עוד היה צמא לכותרי די.וי.די, קמחי השתתף בתערוכת פורנו בברלין ומכר את הזכויות על סרטו הראשון לחברת הפצה אמריקאית. הסרט הופץ בכל העולם ומכר למעלה מ-10 אלף עותקים, תחת השם Assraelis.
סוגה: עילית. קמחי ידוע כמקצוען ומשקיע בסרטים שלו, כולל ימי צילום להשלמות שאין בהן סצנת סקס אחת. הוא למד ומציית לכל החוקים הנוגעים לרגולציה בארץ וזכויות יוצרים, ואפילו לחוק האמריקאי שמחייב, למשל, בדיקת איידס למשתתפים בסרט פורנו.
הפצה: יס והוט, הדור השלישי בסלולר ובאינטרנט. כמעט ולא מתעסק בדי.וי.די.

הפטריוט - פרפר1
מי אנחנו: שי ואבי. האתר שלהם הוקם לפני שבע שנים, עם הפנים לייצוא ובלי להסתמך על השוק המצומצם בארץ. הוא מפרסם את עצמו באתרי פורנו גדולים בעולם ונחשב למצליח ביותר בעסק. מדובר באתר נישה שחרת על דגלו את הפטריוטיות: לא תמצאו בו רוסייה אחת, כולן צבריות. זהו מקור גאוותו, וכנראה גם הסיבה להצלחתו המפתיעה בעולם הערבי. במילים אחרות, הראשון שגוזר את הקופון מהפנטזיה הערבית לזיין את ישראל.
פילמוגרפיה: מייצרים סצנות ולא סרטים באורך מלא, להוציא סרט אחד בשם "ד"ר גילה". מצלמים בערך סרט בשבוע, ועד היום צולמו באתר כ-70 נשים ומאות גברים. פרפר 1 הוא גם היחיד שמייצר גיי פורן כחול לבן.
סוגה: תחתית. לדברי אבי, הכל נובע מאידיאולוגיה: הקטעים מצולמים ברמה ירודה במכוון כדי ליצור את אווירת ה-amateur הפופולרית, וגם כך, לטענתו, לאנשים אין כוח לסרטים ארוכים - תנו להם מצלמה ביתית והרבה סקס, והם מרוצים.
הפצה: בינתיים באינטרנט, אבל מתכננים להסתער בקרוב גם על הסלולר.

הכוכב העולה - עולם הסקס של ענת
מי אנחנו: אתר אינטרנט ישראלי שנכנס לתחום רק לפני שנתיים, והספיק להפוך לאחד הבולטים בשוק.
פילמוגרפיה: ארבעה סרטים באורך מלא עד כה. עובדים עם קבלני משנה, כלומר לא מפיקים בעצמם את הסרטים אלא רק קונים את הזכויות. בקרוב מתכוונים להפסיק לצלם סרטים באורך מלא ולהתמקד בסצנות.
סוגה: מיינסטרים.
הפצה: אינטרנט.

הפמילייה - סקס סטייל
מי אנחנו: משפחת ספירו - אבא, אמא ושלושה ילדים, מייסדי רשת חנויות הסקס הוותיקה. לתחום הפורנו הם נכנסו לפני כשמונה שנים, תחילה בקטע לואו-פיי מחתרתי עם צילומים של בחורות מאוננות, ורק מהחזה ומטה כדי שלא יזהו אותן. הם צירפו את הדיסק למגזין פורנו שהוציאו בשם "אפור", וכעבור זמן לא רב החלו לצלם בעצמם סרטים ארוכים יותר.
פילמוגרפיה: עד היום צולמו 52 סרטים, כולם סצנות אמאצ'ור שמתחברות לסרט אחד, ללא דיאלוגים.
סוגה: תחתית ומיינסטרים. סרטים לא מושקעים שנועדו בעיקר לממן את עצמם ולספק ללקוחות מבצעים כמו חמישה סרטים ב-100 שקל. שרון יוחאי, במאי הבית, טוען שהזיופים הורגים את התעשייה בארץ ומכריחים אותם להפיק סרטים בתקציב דל מאוד.
הפצה: גם די.וי.די בחנויות, גם באינטרנט וגם משמשים כקבלני משנה של אתרי פורנו ישראלי כמו "עולם הסקס של ענת", "דומינה", "סקס 365" ו"ד"ר סקס". הזכויות על כ-20 מהסרטים שלהם אף נמכרו להפצה באיטליה.

אני כאן כי לא קיבלו אותי לערוץ הילדים: מי משחק בסרטי הפורנו הישראליים?

כל היוצרים מסכימים פה אחד: אין כאן כוכבי פורנו, ולא תקום לנו ג'נה ג'יימסון ישראלית. הסיבה העיקרית היא שאין מספיק קהל שיוכל להתגבש לכדי עדת מעריצים, אבל גם מכיוון שמדובר ב"מקצוע" לא מספיק מתגמל ויציב כלכלית. אם בחו"ל שחקנית פורנו מצלמת שלושה סרטים ביום, בארץ היבול עדיין דל והתשלום אינו קבוע. שחקנית חרוצה אמנם תרוויח יותר משחקנית בחו"ל עבור כל סצנה, אבל לא תזכה למספיק תעסוקה כדי להפוך את העסק לעבודה פול-טיים.

בז'אנר הסצנות הבודדות, כלומר סרטוני האמאצ'ור של סקס נטו בלי עלילה ודיבורים, יש יותר שחקנים ושחקניות. "סקס סטייל" עובדים עם כ-150 שחקניות ועוד יותר שחקנים, חלקם צברים וחלקם לא. השחקניות לא חייבות אפילו להיראות טוב: הקריטריון היחיד שהן נדרשות לעמוד בו הוא להסכים להשתתף. פרפר 1 הם היחידים שעובדים עם צבריות בלבד. שאר החברות לוקחות מכל הבא ליד, כולל יבוא אישי של שחקניות ממזרח אירופה - צ'כיה, הונגריה וכו'.

גברים, כצפוי, הרבה יותר קל לגייס, וחלקם מוכנים לעשות את זה בחינם. אילי מדיזינגוף 69 מנצל את העובדה הזו, ומתנה את השתתפות השחקן בכך שימצא מישהי שתסכים להצטלם איתו - ובכך "יזכה" בתפקיד. גם סקס סטייל משתמשים באסטרטגיה דומה, ולכן אפשר למצוא אצלם סרטים בהשתתפות זוגות נשואים.

תביא לי משהו עם מרוקאיות שחורדיניות: מי צורך פורנו ישראלי?

גם אם השוק המקומי לא מגלגל מיליארדים, לא חסר קהל שמרביץ כחול-לבן. פרפר 1 מדווח על מאות אלפי גולשים בחודש מכל העולם, רבים מהם ממדינות ערב ומהשטחים. באתר www.shufuni.com, שפונה בעיקר לקהל הערבי, דורג סרט של פרפר 1 במקום הראשון עם מספר הצפיות הגבוה ביותר.

ומה לגבי נתונים מגדריים? בעולם הסקס של ענת 40% מהגולשים הן נשים, שזה די הרבה בחורות בשביל אתר סקס. גילאי הגולשים נעים בין 25-32, כלומר קהל צעיר ברובו, והאתר רושם 90 אלף כניסות ביום. לדיזינגוף 69 ((d69.co.il מגיעים עשרות אלפי גולשים ביום, מוסר אילי, חלקם הגדול דתיים. ואל דאגה, זה לא שהוא עוקב אחרי הגולשים - מוקד המשיכה העיקרי של האינטרנט הוא הדיסקרטיות - הוא פשוט מקבל עשרות מיילים מדתיים שמברכים אותו על פועלו.

מוטי מ"כחול לבן כחול" מאמין שבסרטים שלו צופים כ-15 אלף איש. מאחר שעיקר פרנסתו באה ממכירת סרטיו להוט וליס קשה לו להעריך את פילוח הקהל, אבל עותקים מהם מופצים בחנויות וידיאו דתיות בירושלים, הוא מספר, ונמכרים מתחת לשולחן כמו לחמניות חמות לדוסים חרמנים.

חדש ב-VOD - "המתנחלת שמקבלת": מה מותר להראות בטלוויזיה?

בארץ אין חוק שעוסק בפורנו, כך שאפשר לצלם חופשי ורק השידור מוגבל. הוועדה לשידורי הטלוויזיה והלווין במשרד התקשורת קבעה תקנות לשיווק התוצרת בהוט וביס, ומתברר שבשתי החברות מתקיימות רגולציות שונות, מהסיבה הפשוטה שמנכ"ל הוט הוא חובש כיפה שאינו שש לשחרר אל ה-VOD שלו תועבה, ולכן שם מחמירים קצת יותר.

לפני הכל, מותר לשדר פורנו בטלוויזיה רק בין עשר בלילה לחמש בבוקר, בזמן שהזאטוטים עסוקים בלחלום על דפנה ודודידו. אחר כך צריך לעמוד בקריטריונים ברורים לפי שלוש דרגות המקובלות בכל העולם, כך מסביר אביב הוד, עורך תוכן בהוט vod:

סינגל איקס: אסור להראות אברי מין, קלוז-אפים, גמירות ואנאלי, שום דבר קיצוני מדי, גם לא סאדו. בקיצור, סרט ארוטי שלא נראה ומריח כמו פורנו, וכדי לצפות בו יש להזדהות מול המוקד הטלפוני.

דאבל איקס: אסור להראות אנאלי, סאדו וגמירות ויזואליות, כלומר בלי השפרצות על הפנים. מותר: קלוז-אפים ואברי מין חשופים. בקיצור, סרט פורנו מינוס "קאם שוט". בלווין ניתן להשיג באמצעות הזדהות טלפונית, ועבור הוט אולתרה רגולציה שתספק מעין איקס וחצי, כלומר מותר קצת אברי מין וטיפה יותר ויזואליות, אבל בחטף וללא התמקדות מיותרת.

_OBJ

הסיבה שניתנה להם האפשרות לחצות את מחסום הסינגל איקס היא שבנוסף להזדהות מול המוקד צריך גם לשנות את קוד החסימה שמגיע כברירת המחדל (1234) לקוד מסובך יותר, למניעת אפשרות שהילדים יצליחו לצפות בערוץ.

מה שכן, בvod- אתה שוכר את הסרט ל-24 שעות, כך שאת ההזמנה אתה מבצע בלילה אבל את הצפייה תוכל לשחזר גם בבוקר לפני שאתה יוצא לעבודה. כל מה שתצטרך זה להקיש את הקוד, ובמקום לצפות בסיוון רהב מאיר מתפעלת ממתכון למרק אספרגוס תוכל להתענג על הסוגה החביבה עליך

טריפל איקס: אסור לשדר בטלוויזיה, רק באינטרנט או בדי.וי.די, כלומר הכל מותר ואין חוקים.

בשטח, לרגולציה הזאת יש משמעות אחת: היוצרים שמשווקים פורנו לטלוויזיה צריכים לערוך שלוש גרסאות שונות של הסרט - אחת לכבלים, אחת ללווין, ואחת לא מצונזרת לאינטרנט ולדי.וי.די. מבולבלים? עזבו, בכתבה הבאה נתחיל עם התכלס: איך כותבים תסריט לפורנו, מאת אחד שיודע.