פרולוג, נאוה: למרות הסקרנות הטבעית והפתיחות שלי למיניות, חששתי להגיע למועדון שבאתר שלו הרגישו צורך לרשום תחת "כללי התנהגות" ש"השתנות ומשחקי צואה אסורים בהחלט". למען האמת, תכננתי להסתתר כל הערב מאחורי יריב. ואף מלה על פמיניזם והעצמה נשית.
פרולוג, יריב: ברגע מסוים, האמת שבכלל לא שמתי לב איך או מתי זה קרה, מצאתי את עצמי שותה ערק וצוחק עם שתי בנות שהגיעו לכאן בפעם הראשונה, כשמימיני כורע גבר במכנסי עור וללא חולצה, שרשרת ברזל אוזקת אותו מצווארו למותניה של אישה בשמלת עור שחורה וצמודה, והוא מלקק את כפות רגליה בתאווה. מימיני שמעתי פתאום קול חזק, כמו סטירת לחי. כשסובבתי את הראש ראיתי מישהי אחרת נשענת על הבר, וגבר עומד מאחוריה וחובט בעכוזה החשוף במחבט דק. מוזר, חשבתי לעצמי, עד כמה זה מרגיש נינוח, מחרמן אפילו. וולקאם טו דה דאנג'ן, מעניין איפה נאוה...
23:30, נאוה: הגענו. המקום עדיין ריק אז החלטנו לנצל את הזמן כדי להתרשם מהמראה, לעכל אותו ולעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו – לשתות. ולשאול שאלות כמובן. בין אזיקונים מפוזרים לאנשים שלובשים עור וחולצות רשת אדומות, מצאתי את עצמי קצת אבודה ונבוכה. המבוכה התעצמה כשגבר, שישב על הבר, החליט להקים בכוח את האישה שישבה לידו, להרים את שמלתה הקצרה ולהפליק לה חזק על התחת. המבוכה גברה עוד יותר כשהבנתי שמבחינת כל שאר האנשים במועדון הכול כרגיל. נשארתי נבוכה, אם כי זו הייתה מבוכה מסוג אחר במקצת, כשניסן גבני, גבר מהמם ביופיו שהיה יותר עירום מלבוש, הוביל אותי לחדר קטן במועדון כדי לדבר ולהסביר לי מה לעזאזל הולך פה.
00:00, יריב: ירדנו במדרגות לחלל המרתפי והאפל והתיישבנו לשיחה עם גיא הדר, אחד ממנהלי המקום. האיש בן 42, ובבוקר הוא עורך דין "עם פטיש לפסקי דין של השופט מישאל חשין" ולוק שלא היית חושד לעולם שתיתקל בו דווקא פה. בלילה הוא כאן, מספר לנו שהמקום עומד לחגוג 12 שנים בנובמבר הקרוב, מהן 4 במיקום הנוכחי בתל אביב (היה קודם ביפו). "זה גם בר רגיל לגמרי. אנשים באים לשתות, לרקוד וליהנות", הוא ממשיך. "לצד זה יש לנו כאן קהילה קבועה של חובב סאדו-מאזו, B.D.S.M, משחקי שליטה וכולי, שהחברים בה מגיעים באופן קבוע ומביאים איתם את אווירת הפתיחות שנדבקת בכולם".
אווירת הפתיחות הזו מתחילה בדרך כלל באזור אחת בלילה, כשהמקום מתמלא. לפני זה אנחנו מספיקים לעשות סיבוב במתחם המבוך, כאן מתרחש מאוחר יותר האקשן האמיתי. כוכים קטנים מתערבבים זה בזה, ומובילים לחלל רחב שבו נמצאת מיטה גדולה. הקירות שחורים ועליהם "צלבים" עם טבעות ברזל שנראה שהגיעו ממרתפי האינקוויזיציה. מי שרוצה להיקשר למקום, יכול. עוד מעט תהיה במבוך מסיבת רווקות, ואחר כך הוא ייפתח לכולם, כלומר לכולן. גבר יכול להיכנס רק בליווי אישה. נשים חופשיות לבוא ולצאת כרצונן. אנחנו עוד ניכנס לשם...
00:24, נאוה: "רוב האנשים שמגיעים לדאנג'ן הם חלק מקהל לקוחות קבוע", אומר לי ניסן. "בעיקרון זה מועדון עם די-ג'יי, אלכוהול, ריקודים והכול, רק שפה שמים דגש על מיניות והגשמת פנטזיות. הכול בכיף ויש אווירה טובה". ניסן הוא פרפורמר שמגיע לדאנג'ן פעמיים בשבוע לעבוד. "אני נותן הופעה של בערך 10 דקות, לא יותר, כשהמטרה היא להכניס את הקהל לאווירה. כל פעם אני מתלבש אחרת להופעות שלי ומנסה דברים חדשים". הפעם הלבוש המיוחד שלו כולל מגפיים, ממש מעט בד באזור החלציים, חרב ועדשות כחולות, כאילו יצא הרגע מסצנה של הסרט "300".
"את רוב התחפושות שלי אני מכין בעצמי. אני תופר ומשתמש בכל מיני חומרי גלם שיש סביבי, כדי ליצור תלבושות מעניינות ומיוחדות להופעות שלי. אני משלב בדים דמויי עור, ניטים, שרוכים, הכול".
כשאני תוהה בפניו איך מגיע בחור בן 25 לעבודה כזאת הוא מסביר לי שהתגלגל לכאן לגמרי במקרה ומתאר את הג'וב כלא פחות מעבודת חלומותיו. "חברה של בעל מועדון אחר ראתה אותי רוקד על בר באיזו מסיבה. היא ממש התלהבה, וככה נכנסתי לעסק הזה של ההופעות. כשהציעו לי לעבוד בדאנג'ן, שהוא מקום הרבה יותר מיוחד ורציני, הלכתי בלי להסס. אני נהנה ממה שאני עושה. אין הרבה אנשים שיכולים להגיד את זה על העבודה שלהם. חוץ מההופעות פה, אני גם עושה עבודות דוגמנות". לרגע רווח לי... הרי הגיוני שהבחור הזה, שגורם לי לאבד ריכוז כל שתי שניות בגלל הידיים החסונות שלו יהיה מבוקש לעבודות דוגמנות, אבל הוא מיד מדייק ומוסיף "זה דוגמנות של פטישים. בחיים לא הייתי עושה דוגמנות רגילה. זה משעמם".
ניסן הוא ללא ספק תופעה. הוא מפורסם ונערץ בקרב קהילת ה"B.D.S.M", ובאופן כללי קצת יתר מדי טוב לו... "אני יכול לראות עלייך שקשה לך להבין את זה. את בחורה עם רגשות, אז לאנשים כמוך אולי יהיה יותר קשה להבין אותי או את עולם הסאדו מאזו וההופעות בנושא. אנשים שהם מאוד רגישים, תמיד חושבים ומנתחים את מה שהם עושים ולא שלמים עם עצמם. אני תמיד שמח, תמיד עושה דברים שעושים לי טוב ואני בסדר גמור עם הבחירות שלי. קחי בחשבון שבאירופה מדובר בעסק גדול ורציני, לא כמו בארץ. אבא שלי תומך בי לחלוטין. הוא חושב שאני צריך להיות הכי טוב במה שאני עושה ולא משנה מה זה. לאמא שלי קצת יותר קשה. אבל טוב לי ואני מצוין בזה וזה הכי חשוב".
את השיחה שלנו קטעו כל שנייה מעריצים ומעריצות שביקשו ללחוץ לכוכב את היד, או מינימום למשוך לו בפטמה. "מתחילות איתי מלא בנות, אני אף פעם לא צריך להתחיל עם מישהי. אני זורם עם כל אחת שאני מרגיש שיש בינינו חיבור. לא חיבור של רגש, אלא שאני רוצה, היא רוצה, והכול ברוח טובה. בכלל, אני ילד טוב. אף פעם לא שותה אלכוהול, לא מעשן, לא נוגע בסמים ותמיד תמיד תמיד משתמש באמצעי הגנה. אני מאוד אחראי ולוקח את העבודה שלי ואת החיים שלי ברצינות".
01:05, יריב: ניסן גבני, בלי ספק גבר מרשים, מבצע ריקוד מטורף על חישוק ועמוד. אחר כך מתחיל מופע על הבמה, במהלכו משחקים גבר ואישה בתפקיד השולטים, עם אישה נוספת, נשלטת. המופע כולל קשירות, הצלפות וטפטוף חלב של נר על הפטמות. האנרגיה חזקה.
כשהמופע נגמר, ואני מבחין בשתי בנות שנראות כאילו זו הפעם הראשונה שלהן כאן. הן באו לחגוג יומולדת, וכלת השמחה השאירה את הבעל בבית. "הוא מפרגן לי לגמרי", היא מחייכת. "המקום הזה מסקרן ורציתי לראות בעיניים שלי מה קורה פה. את האמת, אני מופתעת מכמה נוח לי. זה לא נראה מוזר בשום צורה, להיפך. אפילו כיף. לא יודעת אם הייתי מנסה משהו מזה בבית, אבל כאן אפשר ללכת יותר רחוק. אני גם מרגישה כאן בטוחה יותר, יודעת שלא יעשו לי שום דבר שלא ארצה. אגב, היית במבוך? חוויה מומלצת".
01:40, נאוה: ניסן כבר היה צריך לעלות לבמה ולתת את השואו שלו. הוא יצא מהחדר, אני מיהרתי לצאת אחריו, אבל השמועה שכתבים מסתובבים חופשי במקום סודי שקנאי לפרטיות שלו, כבר פרשה לה כנפיים... מישהי אחרת תפסה אותי לשיחה והתגלתה ככישרון מיוחד לא פחות. "אני מלכה". היא מספרת. "זה המקצוע שלי, מלכת סאדו. יש לי מקום משלי, מלא בתפאורות, חפצים, מה שאת לא רוצה. הכול שם כדי להגשים לאנשים את הפנטזיה של העבד והמלכה".
**** היא בחורה צעירה, אמא לשניים וגם היא, כמו ניסן, יפה בצורה מעוררת קנאה. היא לא יוצאת לרגע מהדמות ובאמת נותנת להרגיש שהיא לא פחות מהאישה הכי חשובה באזור. הרצינות שלה מוכחת כשאחד ה"עבדים" שלה נעמד לידה והיא מורה לו ללכת ולהמתין לה בצד עד שתסיים לדבר איתי. עבד אחר מגיע ומביא לה שתייה מבלי שביקשה בכלל, וכולם עושים את העבודה שלהם בשקט ובצייתנות. "אני תמיד שומרת על דמות המלכה. נגיד אם הגברים שמגיעים אלי מזהים אותי פתאום ברחוב ואומרים לי שלום, אני לא מגיבה אליהם, מתעלמת. אני גם מענישה אותם על זה אחר כך, כשאנחנו נפגשים. זה חלק מהעניין, אסור להרוס את המשחק. העבדים מאוד רוצים לרצות אותי ומנסים להתחרות על האהבה שלי, ואני אוהבת לשחק את זה. בתקופה האחרונה בבת אחת ממש התפרסמתי בתחום ומרוב ביקוש אני כמעט קורסת תחת הלחץ. בנוסף לזה שאני מלכה אני גם משתתפת בצילומים של פטישים".
אם גם אתם לא מבינים איך מלכת סאדו מסוגלת לתפקד כאמא לשניים, **** טורחת להסביר: "העבודה שלי היא כמו כל עבודה אחרת. אני יוצאת מהבית, עובדת בשעות נורמליות ומספקת לילדים שלי את כל מה שהם צריכים. כרגע יש לי תינוק וילד בן שמונה, אז אף אחד מהם לא יודע מה אני עושה וגם המשפחה שלי לא יודעת. הם לא יבינו את זה, הם יגידו שזה זנות". **** לא תמימה, ברור לה שלמקצוע שלה יש אופי מיני ושלא כל אחד יכול לקבל את זה. כל חברי הילדות שלה כבר מזמן ניתקו ממנה קשר, ואפילו ביקרו אותה בחריפות על הבחירות שלה. "אני לא זונה, לא עושה משהו לא בסדר ובטח שאני לא אמא רעה. אין לי יותר אף חבר שהוא מחוץ לקהילה הזו, כי מאוד קשה להם להבין ולקבל אותי ולי אין סבלנות לזה. אין סיבה שאשמע מאחרים ביקורת. מצליח לי, אני מתפתחת, אני נהנית מזה מאוד ואני דואגת לילדים שלי. כרגע אני אפילו בזוגיות שקרתה במפתיע. הבן אדם הזה הוא הלקוח היחיד שחרגתי מהכללים שלי בשבילו. הוא כרגע תומך בי ובמקצוע שלי ואנחנו עובדים חזק על הקשר שלנו, אבל אם זה יפריע לו אולי אפילו אוותר על זה למענו".
02:13, יריב: הצלמת של הדאנג'ן, והיחידה שמותר לה להסתובב כאן עם מצלמה, היא שירה טל. שירה מצלמת בזמן שהיא אזוקה לפרק ידו של בן זוגה בשרשרת ברזל באורך חצי מטר בערך. היא בשמלת עור אדומה, הוא במכנסיים שחורים צמודים. הם נפגשו כאן ולפני שנה, והתחילו לצאת.
עמוס לוי, מנהל המקום ומי שהקים אותו, הוא לא דברן גדול. "הציעו לי לפתוח מועדון שיאפשר את הפעילות הזו, בדקתי את הנושא והחלטתי ללכת על זה. הבנתי שיש מספיק אנשים שזה הכיף שלהם בחיים וצריך לספק להם מקום לעשות אותו", הוא מספר, וקורא לאיזו יפהפייה. "ספרי לבחור על חיי הזוגיות שלך", הוא מבקש ממנה.
היא מספרת שלה ולבן זוגה, שניהם חובבי משחקי שליטה ולקוחות קבועים, יש מערכת יחסים פתוחה. "פעם היינו כאן עד שעה מאוחרת ונשארנו עשרה אנשים. בשלב מסוים כולם התערבבו עם כולם, זה היה מטורף. טוב, אני נכנסת פנימה", היא מתעופפת לה כמו פיה. נדמה לי שראיתי אותה אחר כך באחד מכוכי המבוך.
02:48, נאוה: **** נשמעת לי פתאום כמו המון נשים רגילות לחלוטין שיצא לי להכיר. היא עובדת קשה, מדברת על בנים, מתאהבת, משחקת אותה קשוחה אבל בעצם גם רומנטית ועדינה. אז מה אם בין 2 ל-8 היא מלכת סאדו משגשגת? תוך כדי שאני חושבת על זה, ניגש אליי בחור ומתחיל איתי. הוא מתקרב קצת יותר מדי ואני ישר אומרת לו "לא". לעומת כל מסיבה אחרת בתל אביב, "לא" אחד היה מספיק כדי להרחיק אותו ממני.
בחורה אחרת, שעמדה קרוב, שואלת אותי אם הבחור הזה מפריע לי כי אם כן "אני אעמיד את בעלי במקום". מופתעת לחלוטין, שאלתי אותה לפשר הדבר. "הוא אב ילדיי ואני הידועה בציבור שלו", היא מסבירה. "אנחנו מבלים פה כי זה כיף, במיוחד בתור אישה. את רואה בעצמך כמה נוח פה. הגברים לא מתעלקים עלייך כולם מכבדים אותך ואת החוקים. הוא נהנה סתם לפלרטט, אני נהנית מהמקום ושהוא יעשה מה שבא לו. זה לא מפריע לי". כדי להוכיח לי שהיא מתכוונת לזה, היא מנשקת בחורה אחרת שחולפת על ידה, בן זוגה מנשק את גם הוא את הבחורה הרנדומלית הזו וכולם מתחילים לחלק במרץ נשיקות אחד לשנייה. ליתר ביטחון לקחתי צעד אחורה. שנייה אחרי הרגע המוזר הזה, יריב מגיע ולוקח אותי למבוך.
02:56, יריב: המבוך מזכיר לי שהרבה זמן לא ראיתי את נאוה. אני יודע שזה סימן טוב, אבל מחליט בכל זאת לחפש את הכתבת האמיצה. אנחנו מגששים את הדרך פנימה, ואין ספק שזה המקום שבו העניינים מתחממים. מכל כוך מציצים גפיים, טוסיקים זזים בקצב מתואם, מכנסיים מופשלים. על המיטה אין הרבה מקום, וגם סתם סקרנים כמונו לא מפריעים לאף אחד להתעסק בשלו.
02:58, נאוה: המבוך הוא פינת האקשן האמיתית של הדאנג'ן. בכניסה עומד מאבטח רציני, ועל כל מטר בפנים תמצאו תחת חשוף, ליקוקי רגליים, אורגיות, מין אוראלי והצלפות. במרכז המבוך נמצאת מיטה גדולה. היא מלאה בכל כך הרבה פעילות מינית, שאפשר רק לקוות שמישהו דואג להחליף מצעים בתדירות שעולה על חמש דקות. הסתובבנו בחופשיות בין האנשים והסתכלנו על המתרחש בלי בושה.
אפילוג, יריב: אני יוצא מהדאנג'ן עם אנרגיה שעוד לא חוויתי. משהו חופשי ומשוחרר, שמאפשר אינטימיות אמיתית בלי מסכות. לא ידעתי מהו סאדו-מאזו, וגם עכשיו טעמתי רק מקצה המזלג, אבל נדמה לי שיש כאן אפשרות לתענוג מיני אקסטרימי שמטרתו היא הנאת כל הצדדים. מקום שכבוד הדדי ומחשבה חדה הם חלק חשוב ממנו. מקום שבו גבולות נבדקים ונמתחים, כדי להביא לשחרור המיוחל. כל אחד והמשחק שלו.
אפילוג, נאוה: תוך כדי צפייה באקטים המיניים האלה, הבנתי משהו חשוב - בתור בחורה בת 25, אני נמצאת בדיוק בשלב בו אני רוצה לצאת למסיבות, פאבים ומועדונים, אבל במקביל גם ממש לא. הסליזיות, הדחיפות, הנגיעות והאגרסיביות של הבחורים שמתחילים איתי, גורמים לי לשנוא את חיי הלילה התל אביביים. הדאנג'ן, בצורה הכי פרדוקסלית, הוא לגמרי ההיפך מזה. למרות, ואולי בגלל האופי המיני שלו והחוקים הנוקשים, אפשר ליהנות מהמוזיקה ומהאווירה הנינוחה. הגברים כאן מבינים מה זה "לא", ועל הדרך גם זכיתי לחוות ולראות דברים שאני לא רגילה אליהם. האנשים היו כל כך נחמדים אליי, שבכלל לא שמתי לב שאת רוב הערב העברתי לבד, בלי גבר שיהווה חוצץ. זרקתי לפח את כל מה שחשבתי על סאדו-מאזו. בפח הזה תמצאו שוטים מאסיביים, אטבים דוקרניים, סרטי פורנו שמזכירים יותר סרטי אימה, שני ספרים של אי.אל ג'יימס והמון חשש מהלא ברור הזה. כי עדיף לנסות את מה שאתה לא מכיר, מאשר להמשיך לחשוש ממנו.